דיסקונט שעיר לעזאזל

ניקח למשל את חליפת המכתבים בין רשות ניירות ערך לבנק דיסקונט. בדיסקונט הופתעו לגלות כי עוד בטרם הגיעו מכתבי הרשות לבנק, כבר היה מי שדאג להעביר את המכתב לתקשורת, ייתכן שכדי להביך עוד יותר את הבנק.

אבל בדיסקונט צריכים לבוא בטענות רק לעצמם, והמשפט: "אל תהיה צודק תהיה חכם" - נכון כאן יותר מתמיד. הבנקים זוכים לביקורת רבה יותר מגופים אחרים, ולכן התנהלותם צריכה להיות מחושבת יותר. איתן רף, יו"ר לאומי, אמר בתבונה רבה: "בנק הוא מוסד ציבורי, אנשים רואים אותך, ונדמה להם שבעמלות ובריביות שלהם הם משלמים את המשכורת שלך".

חברות הביטוח גוזרות קופון על המבוטחים בסדרי גודל יותר מהבנקים, אבל אף אחד לא מבין איך בדיוק. חברות הסלולר גוזלות מלקוחותיהן מאות מיליוני שקלים בשנה בטריקים שונים ומשונים, ובכיריהן מקבלים תנאי שכרי מופלגים, אבל אף אחד לא בא בטענות. בנק זה סיפור אחר לגמרי.

בתוכנית התגמול טעה דירקטוריון דיסקונט טעות חמורה בשיקול הדעת. טעות שקשה להסבירה. טעות שנובעת מניתוק - ואולי מהיבריס. טעות שגרמה לו נזק תדמיתי ומהותי. טעות שהפכה את דיסקונט לכליא הברק שניקז אליו את כל התרעומת הציבורית.

הבנק מעסיק את מיטב יועצי התקשורת ועורכי הדין. משום מה איש לא חשב על נקודה בסיסית: האם כאשר הדיון הציבורי נסוב על השאלה האם ניתן להעלות את שכר המינימום ב-500 שקל, יש מקום לתת ל-12 מנהלים בדיסקונט הטבות מנקרות עין בעשרות מיליוני שקלים? בדיסקונט היו צריכים להבין את זה, אבל הפגינו קהות חושים.

תוכנית האופציות של דיסקונט אמנם בעייתית, אך בואו נביט סביב אל הסקטור העסקי: רק ביום ראשון חילקה גולף לבכיריה אופציות עמוק בתוך הכסף, קבוצת דלק נוהגת כדבר שבשגרה לחלק למנהליה הבכירים אופציות והטבות בעשרות מיליוני שקלים. בסקטור הפיננסי נהנים מנהלי חברות הביטוח משכר גבוה הרבה יותר מעמיתיהם הבנקאיים (למעט בכירי בנק הפועלים כמובן), ואף אחד לא מדבר על התגמול של מנהלי בתי-ההשקעות הפרטיים.