8 חודשים ללא מנכ"ל קבוע

בנובמבר פורסם המכרז, ו-29 מועמדים נרשמו. ועדת האיתור בחרה שמונה מתמודדים סופיים, ביניהם קובי בן-שיטרית מפי.בי ישראל, שי אייזנברג מרכבת ישראל, שי ברס מנהל אגף תכנון בנתיבי איילון, ואילן עמר מהחברה למשק וכלכלה. לאחר בחינה של מכון פילת (בה דורג ברס במקום הראשון) וראיונות שערכה הוועדה למתמודדים, נבחר שי ברס בינואר 2006. החלטת הוועדה אומצה על-ידי דירקטוריון החברה, שסבר שברס הוא מינוי ראוי ומקצועי. כל שנשאר היה הליך פשוט: חתימה של שר התחבורה מאיר שטרית, מהלך שייתן תוקף סופי למינוי.

אלא ששטרית, בניגוד לבדיקות המקדימות ולבחינות, החליט לצאת נגד ההחלטה. שטרית לא הסתפק בהודעה שלא יחתום על מינוי, אלא הגדיל לעשות והחליט להתערב באופן מפתיע בהליך המיון. הוא שלח את כל המתמודדים לסבב נוסף של בחינות במכון אדם. מטרת ההליך היתה, כך נראה, למנוע את מינויו של ברס, וניסיון להכין את הקרקע למינויי של אילן עמר. כדי להוסיף עוד שמן למדורה שלח בר מכתב חריף לעו"ד טניה שפניץ, יו"ר ועדת המינויים, בו הוא האשים את ברס בניסיון להפעיל לחצים פוליטיים ובאמצעות גורמים משורות הקבלנים, על מנת לאשר את בחירתו. בשלב זה הוחלט, כי ועדה מטעם הדירקטוריון תבדוק את טענות משרד התחבורה - אך בדיקה כזו טרם הושלמה.

זוהי תמונה עגומה של התנהלות לקויה של צמרת משרד התחבורה. נראה כי השר והמנכ"ל סימנו להם למטרה "לחסל" את ברס, בנימוק פופולרי אך ציני, של מניעת לחצים פוליטיים בהחלטה על מינוי המנכ"ל. מאחורי הקלעים התמונה נראית אחרת: השר שטרית רצה להושיב על הכסא את אילן עמר - ומדובר במועמד שקיבל את הציון הנמוך במבדקי פילת ולא נמצא מתאים על-ידי הדירקטוריון.

הניסיון של שר לפעול מאחורי הקלעים כדי לפסול מועמד ראוי או לקדם מועמד מטעמו הוא נורמה מקובלת כיום (למשל, פרשת מינוי מנכ"ל לחברת החשמל). ניתן להבין ולקבל במידה מסוימת את המוטיבציה לפעול למען מכר, אבל בשום אופן אין לקבל התנהגות תוקפנית וכופה, המשמיטה את הקרקע מתחת להליכים חוקיים ותקינים ופוגעת בסמכויות של ועדת איתור ודירקטוריון.

אם השר הממונה למינוי מתנגד - שיודיע באופן מפורש וינמק. אז פתוחה הדרך לערער על החלטה מנהלית בביהמ"ש. שטרית בחר בדרך עקלקלה, אולי משום שחשש מפני תוצאות הליך משפטי, ולכן ניסה לפסול את המהלך בדרכים אחרות.

מפתיע שהתנהלות שכזו מגיעה מכיוונו של שר, שעשה את המעבר מהליכוד לקדימה ונפרד מחברי המרכז התובעניים, למפלגה שלפחות למראית עין הרימה את דגל הניסיון להתרחק מהשחיתות והמינויים הבלתי ענייניים.

המצב כיום אינו ברור. ייתכן ששר תחבורה חדש יפתור את העניין בחתימה קטנה אחת. אם שטרית יישאר במשרד, ייתכן מאוד שהפרשה עוד תסתבך. אז יידרשו לסוגיה ובמהירות היועמ"ש לממשלה וגם מבקר המדינה. בינתיים, מי שמשלמת את המחיר היא חברת נתיבי איילון, שמתנהלת עם מנכ"ל זמני שמעליו צל הדחה, וזה מצב לא בריא.