חצי מן הגרמנים לא היו יכולים לשיר את המנונם הלאומי אפילו רצו, והרוב ממילא אינם רוצים. הרוסים אינם יכולים לשיר את המנונם הלאומי, מפני שאין לו לפי שעה מלים. האנגלים בדרך-כלל אינם טורחים לשיר את המנונם הלאומי, מפני שאנשים רציניים אינם נותנים ביטוי פומבי לרגשות פטריוטיים. אבל מעבר לאוקיינוס, המנונים לאומיים בוקעים מכל גרון. אפילו הקנדים, שלפעמים אינם בטוחים כלל בעצם זהותם, יוצאים מגדרם לשיר את O, Canada שלהם.
והאמריקנים? את האמריקנים איש לא ילמד פרק בהלכות פטריוטיזם. ספק אם יש בכל העולם מניפי דגלים לאומיים יותר מן האמריקנים. ילדיהם מתחילים את יום הלימודים בשבועת-אמונים לדגל. פוליטיקאיהם חוזרים ומנסים להוסיף תיקון לחוקה, שיאסור את שריפת הדגל. Old Glory, הם קוראים לו, "התהילה רבת-הימים".
אפילו ההמנון הלאומי הוא בעצם שיר תהילה ל"דגל הכוכבים והפסים", "יתנופף- נא לאורך ימים / במולדת אמיצי הלב, ארץ בני החורין" (בתרגום קצת חופשי).
תחרויות ספורט נפתחות בשירת ההמנון, וכאשר התחרויות חשובות מאוד, זמר מקצועי מוזמן לשיר. אבל ההמנון האמריקני אינו בוקע בקלות נעימה מן הגרון, גם בגלל המלים וגם בגלל המנגינה.
המנגינה מחייבת שליטה במיתרי הקול ממין זה שבני-תמותה רגילים אינם ניחנים בה, עם מנעד של צלילים מ-B עד F. כשאמריקנים מגיעים אל ה-F, הם נוטים לעבור למשהו הנשמע יותר כמו צמיג ללא אוויר בפנייה חדה בסיבוב.
אשר לנוסח, הוא כמעט ארכאי. ומה הפלא, הוא נכתב ב-1814, בהשפעת המצור הבריטי על העיר בולטימור. הוא היה שיר לוחמים, בזמן שמלחמה הייתה עניין רומנטי מאוד. אמריקנים דוברי אנגלית מתקשים לעקוב אחרי המליצות, או לחזור על המלים, קל וחומר לא-אמריקנים, או אמריקנים מתחילים.
מפגינים תחת דגל מקסיקו
מספר האמריקנים המתחילים גדל והולך, ורובם באים מאמריקה הלטינית, כולל מיליוני לא-חוקיים. בחודשים האחרונים, מעמדם של הלא-חוקיים עומד במרכז מחלוקת ציבורית על תיקון חוקי ההגירה. זה שבועות אחדים שמיליוני מהגרים ממלאים את רחובות הערים הגדולות, כדי להתנגד להחמרת החוק.
בסיבוב הראשון של ההפגנות נראו יותר דגלים מקסיקניים מדגלים אמריקניים. הרבה גבות הזדקפו בפליאה. אנשים מפגינים בתביעה שיורשו להיות אזרחי ארצות-הברית, והם עושים כן תחת דגל מקסיקני? בסיבובים הבאים, המארגנים והמשתתפים יצאו מגדרם להיראות אמריקנים, עם דגלים מתאימים.
זה נתן לכמה יוצרים היספאנים את הרעיון לבטא את הפטריוטיות של המהגרים באמצעות נוסח ספרדי של ההמנון הלאומי. הנוסח נכתב והוקלט במהירות מסחררת, בסוף-השבוע שעבר הוא יצא אל השוק - ועורר סערה גדולה. קודם כול, מה פתאום שלמהגרים תהיה גרסה משלהם להמנון ארצם החדשה? שנית, מעבדי ההמנון הכניסו בו שינויים, הרומזים על הסתייגות מרוח הקרב וההתרסה של ההמנון.
האומנם זה הרושם שמהגרים רוצים לעורר? של הסתייגות מן הטונים של התרבות שאליה הם מצטרפים? שהם אינם מוכנים לקבל עליהם את לשון הרוב? מספר ניכר של שדרי רדיו היספאנים הודיעו שלא ישמיעו את השיר. הנשיא ג'ורג' בוש, הראשון שנשא אי-פעם נאום רדיו בספרדית, הכריז שלא זו הדרך להתערות. להמנון האמריקני יש רק גרסה אחת, רק בלשון אחת.
גלים קודמים של מהגרים לאמריקה יצאו בדרך-כלל מגדרם להביע פטריוטיות. היהודים, למשל, לא הסתפקו באימוץ הסמלים של ארצם החדשה, אלא אפילו העניקו לה סמלים חדשים. השיר הפטריוטי המפורסם ביותר, הפופולרי ביותר, הקל לפיזום ביותר, הוא "אלוהים, ברך-נא את אמריקה" מפרי עטו של ישראל ביילין, זה הידוע יותר בשמו האמריקני ארווינג ברלין. ברלין הוא כמובן אחד היוצרים הפורים ביותר של עולם השעשועים. הוא העמיד שורה של נכסי צאן ברזל, שבלעדיהם קשה להעלות על הדעת את התרבות העממית האמריקנית.
הפופולריות של God Bless America הרקיעה שחקים במידה כזאת, שערב מלחמת העולם השנייה אמריקנים רבים חשבו שצריך להפוך אותו להמנון הלאומי. ברלין התנגד. המנון, הוא אמר, יש רק אחד.
זיכרונות מתיאוריית הגזע
המחלוקת בארצות-הברית על תרגום ההמנון מזכירה מחלוקת דומה שהתפתחה בצרפת כמעט לפני חמש שנים. צרפת התחלחלה אז למשמע שריקות הבוז של מהגרים אלג'ירים, כאשר ההמנון הצרפתי נוגן לפני משחק כדורגל. מתוך הקהילה האלג'ירית יצאה אפוא היוזמה לחבר גרסה ערבית ל"מארסילייז", כדי להקנות למהגרים את ערכי הרפובליקה.
ה"מארסילייז", כמו "דגל הכוכבים והפסים", היה במקורו שיר מלחמה. הוא חובר לפני 214 שנה, בזמן שפטריוטים עדיין לא נדרשו להצטדק על התרסה לאומית נגד אויבים. הוא מתחיל במלים המחשמלות Allons Enfants de la Patrie ("עורו-נא, ילדי המכורה"). הוא נועד לעודד את צבא האזרחים הראשון בהיסטוריה במלחמת-המגן שלו נגד קואליציה של אויבים זרים חורשי-רע. מחברו כלל בו את המלים "ירווה-נא דמם הלא-טהור את תלמי שדותינו".
"דם לא טהור" מזכיר את התיאוריות הגזעניות שהטילו צל כבד על אירופה במאה ה-20. אבל האם באמת צריך לשפוט בחומרה מלים שנכתבו ב-1792, ולא היו יותר מלשון הפלגה פיוטית? שני פעילים ידועים למען זכויות האדם כתבו לפני שש שנים לנשיא הרפובליקה, לתבוע את שינוי ההמנון ה"גזעני". במתכונתו הקיימת, הם אמרו, המשך קיומו של ההמנון הזה הוא "שערורייתי".
גם ההמנון הבריטי, "אל, מלך (מלכה) נצור", כולל כמה שורות פטריוטיות עד כדי הגזמה, כמו זו המבקשת מריבונו של עולם "להכשיל את טכסיסיהם הנואלים" של אויבי הכתר. אבל הפטריוטיות של ההמנון אינה משתווה לפטריוטיות של שני שירים לאומיים מפורסמים אחרים, "בריטניה, לך הבכורה" (תרגום חופשי מאוד של Rule Britannia) ו"ארץ התקווה והתהילה". את שני השירים האלה הניב תור הזהב של האימפריה הבריטית. מאחר שעל הבריטים בני-זמננו מוטלת החובה להתבייש בעברם, לשנוא את הלאומיות ולאהוב את הרב-תרבותיות, אין הם יכולים לשיר, "ארץ התקווה והתהילה / הורתם של בני החורין (...) / יתרחבו-נא גבולותייך התרחב והלוך / יעצים האלוהים את כוחך / למען תהיי עצומה מכול".
באוקטובר 2001 צונזר השיר בפעם הראשונה ב-Proms, סדרת הקונצרטים המפורסמת של לונדון. המצנזרים הסבירו שאין מקום לשיר כזה בימים שבהם בריטניה יוצאת למלחמה באפגניסטן. הלוא מישהו יכול לחשוד חס-ושלום שהיא מנסה לחזור ולכונן את קיסרותה.
גורל דומה פקד זה לא כבר את Rule Britannia. שלושים שנה ויותר השיר הזה היה נעימת-הנושא של Radio Four, רשת שידורי האומר המהוללת של הבי.בי.סי. מנהל הרשת הדיח את השיר במארס 2006. חוש הזמן שלו היה לא-מוצלח.
לפני חמש שנים, בוודאי לפני עשר, רוב הבריטים היו מושכים בכתפיהם. אבל הטרור של יולי שעבר במחילות הרכבת התחתית של לונדון שינה את מצב-הרוח. הרב-תרבותיות היא ערך קצת פחות נערץ ממה שהיה. מחאות באו מכל עבר, צירי פרלמנט קראו לחקירה.
האם צריך לשכתב המנונים לאומיים, או שירים פטריוטיים, כדי להתאים אותם לצרכים המשתנים? אני חושב שלא. המנונים לאומיים אינם צריכים להיות פרשנות פוליטית על ההווה. המנונים הם שירי-הלכת של המסורת הלאומית. מן הפאתוס שלהם צריך לנדוף ניחוח של יושן. אנחנו שרים "עוד לא אבדה תקוותנו" כשם שהפולנים שרים "אבדה פולין" וכשם שהצרפתים והאמריקנים עדיין תוקעים בחצוצרות הקרב. לא נורא. הטקסטים אינם אלא מטאפורה.
אגב, לגרסה הספרדית של ההמנון האמריקני אפשר להאזין על הרשת במקומות רבים, כמו למשל ב-sacbee.com/static/richmedia/audio/042806anthem.ram. נחוצה תוכנת האזנה של Real Player. "
רשימות של יואב קרני אפשר לקרוא באתר הרשת שלו, karny.notes.co.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.