"סוף עידן באופן חלוקת האופציות לעובדים"

עוד לפני שהחברות הישראליות הספיקו לעכל את משמעותו של "תקן 24" (רישום אופציות לעובדים כהוצאה) וצרה חדשה עתידה לנחות בקרוב על החברות שמתגמלות עובדים גם ע"י אופציות. הפעם מדובר במשהו שהוא עדיין עמוק בתוך מערכת המיסוי האמריקנית, אבל המשמעות קיימת גם עבור חלק נרחב מחברות ההיי-טק המקומיות.

המדובר בהרחבה של שינויי המיסוי בחברות, שנקראת "תקנה 409A". התקנה המדוברת היא חלק מ"הסדר החדש", שמנסה ה-IRS, מס ההכנסה האמריקני, לעשות בתחום חלוקת האופציות בשנתיים האחרונות. התקנה המדוברת יצאה רק בספטמבר 2005, בצורה של הנחיה (safe harbor) ממס הכנסה, ומשמעותה שעל החברה הנותנת אופציות כחלק מתנאי העבודה, לספק הערכת שווי של מניות החברה בזמן נתינת האופציות לעובדים.

הכוונה בכך היא לוודא כי החברות נותנות את האופציות לעובדים במחיר מימוש ששווה לשווי המניה ביום הנתינה (אופציה שאינה "בתוך הכסף" ברגע הנתינה). במידה ואין זה כך, מודיע ה-IRS, כי החברה ומקבל האופציות ייקנסו וישלמו מס נוסף של 20% כבר בזמן "ההבשלה" (vesting), התקופה בה האופציות אינן ניתנות למימוש.

"רצוי להבין שעדיין לא מדובר בתקנה קבועה ומחייבת אלא בהנחיה, דבר שלא נכנס עדיין לתוקף (ייכנס לתוקף בינואר 2007)", מדגיש אודי סביצקי, שותף ב-BDO Consulting Group, מקבוצת BDO זיו האפט. "בארה"ב, בשונה מאשר אצלנו, הסנקציות והאכיפה הן הרבה יותר חמורות ונועדות להרתיע. הבסיס הוא שמאמינים להצהרות של הנישומים עד שתופסים אותם בשקר. אם מס הכנסה בודק אותם ומחליט שהדיווחים שלהם לא אמינים, ההתייחסות של שלטונות המס מאוד חמורה והאמריקנים מאוד חוששים מהם. כך שאם מוציאים הנחיה אז בדרך כלל החברות מעדיפות להיות איתה".

לדעתו של סביצקי, הרלוונטיות של התקנה החדשה היא בעיקר לחברות היי-טק ישראליות ולחלק מעובדיהם שמדווחים על הכנסותיהן בארה"ב מסיבה מסוימת.

"המדובר בחברות שבעלי המניות שלהם, הקרנות או העובדים, הם אמריקניים. יש הרבה ישראלים שעושים רי-לוקשיין ואז הם חייבים במס בארה"ב. להערכתנו, אולי ל-10%-20% מחברות ההיי-טק הישראליות אין מישהו שמחויב לדווח לרשויות המס בארה"ב וזכאי לאופציות מהחברה. החברה צריכה להיות מוטרדת במקרה שהדירקטורים אמריקנים קיבלו אופציות, ומכך שעובדים ומנהלים בחברה מגישים את דוח המס שלהם בארה"ב. ויכול להיות שצריכה להביא בחשבון את התקנה הזו".

על מה בעצם מדובר כאן? מס ההכנסה האמריקני התעורר בשנת 2004 בכדי לעשות סדר על רקע תשומת הלב שיש בנושא של האופציות. "מכיוון שהיה ברור כבר כמה שנים שבחלק מהאופציות יש הטבה חריגה", מסביר סביצקי, "אז מטפלים בהטבה הזו גם במישור של הרישום החשבונאי, כלומר רישום כהוצאה כספית, וגם בחבות מס - כלומר איך ומתי צריכים לשלם מס הכנסה.

"הדיון הנוכחי מתרכז במחיר המימוש. מס ההכנסה האמריקני אומר 'תביאו לי חוות דעת שמחיר המימוש אינו שונה מהותית ממחיר המניה ביום נתינת האופציה'. אם יתברר שיש הבדל, אז גם העובד וגם החברה יקבלו קנס של 20%, מעבר לכך שהם יבצעו חישוב מס שלהם. ה-IRS אומר גם דבר חמור יותר: במידה ונעשה ביקורת, ולא תהיה הערכת שווי וחוות דעת כלכלית כי ישנה התאמה בין מחיר האופציה למחיר המניה - אוטומטית תקבלו קנס".

"ההנחיה של ה-IRS מאפשרת לחברות לעשות את הערכת השווי באופן פנימי, כלומר ע"י מישהו פנימי בחברה, אבל מחייבת שזה ייעשה ע"י דירקטור או נושא משרה בחברה שיש לו ידע מספיק ונדרשת חתימה אישית שלו על חוות דעת כזאת".

שינוי במנגנון התגמול לעובדים

המשמעות של התקנה החדשה אולי נראית פשוטה עבור חברות ותיקות, אפילו פרטיות, שכבר מרגישות בנוח עם משרד רואי החשבון שלהן ויש בידיהן הערכות שווי מבוססות. אולם, עבור חברות סטארט-אפ בתחילת הדרך הנושא מורכב יותר. הערכות שווי של חברות צעירות יחסית נעשית בדרך כלל עם כניסתה של קרן המעוניינת להשקיע. הקרן מקבלת "מניות בכורה" במסגרתן היא נהנית מעדיפות על פני שאר מחזיקי המניות.

לדברי אפרת שוסט, מנהלת תחום מכשירים פיננסיים, ב-BDO Consulting Group, בעבר היו כללי אצבע מסוימים להערכת מניות רגילות לעומת מניות בכורה: "היו מעריכים יחס של 10% או 20% בין מניית בכורה למנייה רגילה. כלומר שמנייה רגילה היא 10%-20% מבחינת השווי של מניית בכורה. זו הייתה קונבנציה מקובלת אלא שהיום התקבלו שיטות אחרות. הגיעו למצבים בהם היה נראה שמניות רגילות מקבלות כסף וההערכה הייתה שהשווי שלהן מאוד נמוך".

סביצקי: "ליחס ברמה של 10% בין סוגי המניות, על פי הניסיון שלנו, צריכים להיות תנאים מאוד מסוימים ובהרבה מקרים זה לא מתקיים. כנראה ש"הסלוגן" הזה אינו נכון ויכול להיות שהוא זה שעורר את שלטונות המס בארה"ב כי הרבה פעמים השתמשו בכך על מנת לקבוע את השווי והוא לא היה מדויק. כאשר מפעילים את המודלים החדשים, לא מגיעים ל-10% אלא להרבה יותר.

"אף פעם לא נעשתה בחברות הערכת שווי לקראת נתינת אופציות לעובדים. זה תמיד נגזר על רקע מניות הבכורה אבל ללא מתודולוגיה מסודרת. כעת, כאשר יקצו את האופציות לעובדים ולמנהלים, חייבים לתת גושפנקה על סמך מה ניתנה הערכה. אני יכול להגיד בוודאות כי העידן שבו חילקו אופציות לפי שווי של מניה רגילה לפי 10% ממחיר מניית בכורה - נגמר".

* חוץ מאשר ריצה של חברות הסטארט-אפ למעריכי השווי, איך התקנה החדשה תבוא לידי ביטוי לגבי תגמול לעובדים?

סביצקי: "חברות מבינות שהתהליך של הענקת אופציות לעובדים הוא יותר מורכב. הסיפור הזה (ה-409A) פלוס רישום אופציות בהוצאה, מעלה בחברה את השאלה האם נתינת אופציות לעובדים זה אכן המנגנון הנכון. זה כבר לא דבר טריוויאלי. השינוי הוא שהחברות מחשבות מה הן רוצות לתת לעובד ואיך לתת את זה והיום זה פחות משליפה מהמותן אלא מחישובים כלכליים. כתוצאה מההנחיות הללו החברות בוחנות שינוי במנגנון התגמול לעובדים. החברות צריכות לשקלל גם מיסוי ומתחילות לחשוב האם המנגנון של האופציות הוא הדבר המתאים. נוצרים תחליפים, למשל אופציות שמותנות בביצועים של החברה או של העובד. דוגמא אחרת היא זכות לקבלת מניה במקום אופציה שמנטרלות את הבעיה של נתינת אופציות.

רמת חשיפה גבוהה יותר

"בדרך כלל מה שקורה בסיטואציות כאלו זה שהחברות לא מתכוונות לתת הטבה מיידית. מה שממליצים הוא שאם רוצים להשתמש במנגנון הזה של האופציה אז לבדוק האם זה המחיר הראוי. התהליך גם עוזר לחברה שרוצה לתגמל את העובד ולתת אופציות שהם כן בכסף, השאלה היא כמה בתוך הכסף, וע"י הערכת שווי עכשווית אפשר לעשות את חישוב המס המיידי ולשקלל את זה בתוך מודל ההטבה".

* ואיך תהיה ההשפעה של התקן החדש כאשר חברה עומדת לקראת IPO למשל?

"כל הדברים האלו הופכים להיות הרבה יותר רגישים אם תהליך של ה-IPO הוא בשנה-שנתיים הקרובות, כי אז רמת החשיפה היא יותר גבוהה. למשל בסיטואציה הבאה, אם חברה רוצה לבצע IPO ב-2007 כאשר מחיר המניה הצפוי הוא 30 דולר והאופציה ניתנה לפי מחיר מניה של 10 דולר, ואז לך תוכיח שאין לך אחות. יש כבר מחיר ואתה צריך צידוקים מספיק חזקים למה זה היה שווה 10 דולר. כך שחברות שרואות מיזוג, רכישה או IPO בעתיד ולכן מבצעות הערכת שווי, יש אצלן התייחסות לגבי מחיר המניה והן לא מסתבכות".