חברה בע"מ אינה זכאית לדמי תיווך

דה כהן בע"מ (להלן: "התובעת") הגישה כנגד אלון (טלי) עמרם (להלן: "הנתבע") תביעה לתשלום דמי תיווך. התביעה נדונה בפני השופטת הדסה אסיף מבית משפט השלום בחדרה. התובעת טוענת, כי הנתבע פנה אליה והזמין ממנה שרותי תיווך מקרקעין. התובעת מפנה להזמנת שרותי תיווך, וטוענת כי היא זכאית מכוחה של הזמנה זו לדמי תיווך.

הנתבע טען כי התביעה צריכה להידחות על הסף, מאחר שהתובעת היא חברה בע"מ וככזו אינה בעלת רישיון לעסוק בתיווך מקרקעין. לטענת הנתבע, בהעדר רישיון אין התובעת זכאית לדמי תיווך, וזאת על-פי חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו - 1996.

תחילה דנה השופטת אסיף בטענה מקדמית זו, ומפנה לפסה"ד שנתן בבית המשפט בחדרה, ע"י השופט שרעבי, בת.א 2299/03 (פס"ד מיום 26.8.04). פסק הדין ניתן בעניין דומה, שכן גם שם, כמו כאן, היתה התובעת חברה בע"מ.

בפסק דינו דן השופט שרעבי בשאלה אם התובעת זכאית לדמי תיווך בהיותה נעדרת רישיון לתיווך, שכן מדובר בחברה בע"מ. השופט שרעבי נדרש גם לטענתה של התובעת שם, שטענה כי גם אם היא אינה בעלת רישיון לעסוק בתיווך, הרי שמנהלה או נציגה שבפועל ביצע את פעולת התיווך היה בעל רישיון לתיווך.

בית המשפט מנתח שם בהרחבה את ההלכה שנקבעה בע"א (מחוזי נצרת) 2178/02, אמנון מזערי בע"מ נ' בושרי שמואל, וקובע כי מאחר שהתובעת אינה בעלת רישיון לעסוק בתיווך, הרי שעיסוקה בפעולות תיווך עומד בניגוד לחוק, וההזמנה שמהווה את הסכם התיווך היא בבחינת חוזה פסול כמשמעותו בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), ומשכך היא בטלה.

גם שם, כמו במקרה שבפנינו - קובעת השופטת אסיף - אין בהזמנה זכר לשמו של מנהל התובעת או נציגה, ולכך כי הם, ולא התובעת, יבצעו בפועל את פעולת התיווך. ההיפך הוא הנכון: גם שם, כמו בענייננו, נאמר במפורש כי הנתבע מזמין מהתובעת את פעולת התיווך. מאחר שהתובעת אינה בעלת רישיון תיווך במקרקעין, ההזמנה כפי שנחתמה בטלה, והתובעת אינה זכאית לדמי תיווך מכח החוק.

חשוב לציין, קובעת השופטת אסיף, כי העדר פרטים של עובד התובעת שהוא בעל הרישיון, והעובדה שאין פרטים של האדם הזה בהזדמנה עצמה, תוך התייחסות לכך שהוא שיבצע את פעולת התיווך בפועל, אינה מאפשרת לתובעת ליהנות אף מהפרשנות המקלה שניתנה בכמה מקרים לסעיף 13 לחוק.

ראה למשל: ת.א 213614/02, פסק דינו של השופט קליין מיום 6.2.03. לכן התובעת אינה זכאית לדמי תיווך מכח החוק. התובעת טענה, כי היא זכאית לדמי התיווך, אם לא מכח ההזמנה הרי שמכח ס' 31 לחוק החוזים ומכח עשיית עושר ולא במשפט.

השופטת אסיף דוחה אף טענה זו, שכן יש בה כדי לעקוף את הוראות חוק המתווכים שקובע באופן חד משמעי כי מי שאינו עונה לדרישות החוק לא יהיה זכאי לדמי תיווך. אשר לטענה בדבר עשיית עושר ולא במשפט - גם עילה זו אינה יכולה לעמוד לתובעת.

ראשית, משום שאם תוכר עילה חילופית זו, בנסיבות המקרה שבענייננו, הרי שיש בכך כדי להעניק דמי תיווך למי שאינו זכאי להם על-פי חוק. שנית, משום שבהתאם לסעיף 6 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, חלות הוראותיו של החוק רק כשאין בחוק אחר הוראות מיוחדות או אין הסכם אחר בין הצדדים.

בענייננו ישנו הסכם בין הצדדים, ודי בכך כדי לשמוט את הקרקע מתחת לטענה בדבר קיומה של חובת תשלום מכח חוק עשיית עושר ולא במשפט. העובדה שההסכם אינו תואם את הוראות חוק המתווכים, ולא ניתן לכן לאכוף תשלום על פיו, אינה משנה את העובדה שנחתם הסכם בין הצדדים.

בנוסף, הוראות חוק המתווכים הן בגדר הוראות מיוחדות שבחוק אחר, וגם מטעם זה ולאור הוראות סעיף 6 לחוק עשיית עושר, אין תחולה להוראותיו של חוק עשיית עושר ולא במשפט.

התוצאה הסופית: התביעה נדחתה על הסף.

בימ"ש השלום בחדרה, ת.א 4253/05

השופטת: הדסה אסיף

בשם התובעת: עו"ד ברגנר

בשם הנתבע: עו"ד צפניה.