"הלקוח הישראלי לא אוהב לשלם דמי תיווך"

לדבריו, הנושא עולה כבר במעמד החתימה על הסכם התיווך וברוב המקרים מתנהל מו"מ בין הלקוח למתווך. עמלות התיווך המקובלת בשוק הדירות יד שנייה היא של 2% בתוספת מע"מ עבור מכירה או קנייה של דירת מגורים. עמלת השכירות המקובלת היא של חודש שכירות בתוספת מע"מ".

אייזנברג מוסיף, "כמו בתחומים אחרים, כך גם בעסקאות נדל"ן יד שנייה, הלקוח הישראלי מנסה לרוב את 'שיטת מצליח', ואם זה לא מספיק, אז במקרים רבים המתווך צריך לרדוף אחרי הכסף שהובטח לו. יחד עם זאת, ברשתות התיווך הגדולות כמעט ואין גמישות לגבי גובה עמלת התיווך וסוכן הנדל"ן לפעמים מוותר על הלקוח ולא מתגמש בנוגע לעמלה".

אייזנברג מציין, כי כאשר שני מתווכים מעורבים בעיסקה אחת (אחד מצד הקונה ואחד מצד המוכר), כל אחד מהם מקבל את העמלה מהלקוח שלו. "לפי חוק המתווכים על המתווך להחתים את הלקוח מראש על עמלת התיווך שיקבל במידה והעיסקה תצא אל הפועל. במידה ולא עשה כן, הוא לא יהיה זכאי לעמלה", הוא מדגיש, "במקרים רבים ישנם לקוחות שלא מעוניינים לחתום ומסתפקים במשפטים כגון 'יהיה בסדר', 'אל תדאג', או 'נסתדר בסוף' ואז הסוף יכול להיות טוב או להסתיים בבית משפט או בבוררות. לכן, מתווכים רבים מעדיפים לוותר על לקוח שלא מוכן לחתום מראש על תשלום עמלה מסוימת. לצערי זהו חלק מהמנטאליות הישראלית".

אייזנברג מציין, כי בחו"ל המצב שונה, הסטטוס של המתווך גבוה יותר, התשלום מתבצע מיידית עם חתימת העיסקה והעמלות גבוהות יותר. "בארה"ב לדוגמא, הן נעות סביב 6% מהעיסקה והלקוח לא מתווכח".