על קרן הצבי

העבריין ואיש העסקים צבי בן-ארי, המוכר יותר לכולנו כגרגורי לרנר, נידון בשנת 97' לשש שנות מאסר בפועל, במסגרת הסדר טיעון, לאחר שהודה והורשע בעבירות של הונאה, מירמה, שוחד, זיוף, הלבנת הון ושימוש במסמך מזויף. מאחר שלא היה ביכולתו לשלם את הקנס בסך 5 מיליון שקל, שהוטל עליו, נגזרו עליו שנתיים נוספות, אולם ועדת השחרורים החליטה לנכות לו שליש, והוא יצא לחופשי בשנת 2003, כ"אסיר ברישיון".

אחר כך התברר, כי גם בתקופה זו, הוא המשיך במעשי ההונאה והנוכלות, והוגש נגדו כתב אישום בעבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף, שיבוש מהלכי משפט ועבירות על חוק איסור הלבנת הון. גם הפעם השכיל לרנר להגיע להסדר טיעון עם הפרקליטות, אך לפני שלב הטיעונים לעונש הוא נמלט מהארץ, כשהוא מפר את תנאי הערבות וצו עיכוב היציאה מהארץ שהוצא נגדו, ומותיר אחריו אדמה חרוכה ו"מורשת" בדמות מאות עולים חדשים שנפגעו.

לפני כשלושה חודשים הוא אותר בפרגוואי כשהוא מחזיק בדרכון מזוייף, ובאמתחתו יותר ממיליון אירו ומאות אלפי דולרים במזומן. בין לבין, בוטל הסדר הטיעון שלו והוגש נגדו כתב אישום נוסף בגין הבריחה. שלשום הוא הודה והורשע בגין כך, בעבירות של שימוש במסמך מזויף, התחזות והפרת הוראה חוקית, וגזרי הדין בשני התיקים צפויים להינתן בתחילת יולי.

לא ברור אם לרנר אכן קשור למאפיה הרוסית ולעבירות רצח, כפי שנחשד בעבר, אך נראה שמדובר בעוקץ סדרתי. במקביל להליכים הפליליים נגדו, החלו באחרונה להיערם בבתי המשפט לפחות שלוש תביעות אזרחיות נגדו, אחת מהן מכוונת גם נגד המדינה. התביעה הראשונה, בסך 7.2 מיליון שקל, הוגשה באפריל ע"י 109 משקיעים, הטוענים כי נפלו קורבנות למעשה תרמית והונאה שלו, תחת הכסות המשפטית של חברת רוסנפטגז-אינווסטמנט, אותה הקים באוקטובר 2004, כשהיה אסיר ברישיון.

לפני כשבוע, הוציא בית המשפט המחוזי בת"א צו עיקול זמני על הכספים שנתפסו ברשותו של לרנר בפרגוואי, עד לסכום של 7.2 מיליון שקל. בבקשת העיקול נטען, כי קיים יסוד ממשי להניח שהכסף שנתפס ברשותו הוא פרי מעשי המעילה שלו והכסף שגנב מקופת החברה. המשקיעים טוענים, שמידע שמצוי ברשותם מעלה, שרשויות המדינה פועלות באופן נמרץ להשבת הכספים.

התביעה השנייה, בסך 4.5 מיליון שקל, הוגשה לפני כחודש, ע"י 115 משקיעים נוספים בחברת רוסנפטגז-אינווסטמנט, רובם ככולם עולים חדשים. באמצעות עוה"ד אלכסנדר שמרלינג ורן אורן, טענו המשקיעים כי לרנר שיכנע אותם במירמה, ע"י פרסומים בעיתונות הרוסית, להשקיע את מיטב כספם בחברה, תוך הצגת מצגי שווא.

לדבריהם, מסע הפרסום שלו כלל כתבות "פרופיל" וכתבות "תחקיר" כביכול, וכן מודעות פרסומת שהציגו אותו כמקושר לחברות הרוסיות הממלכתיות המובילות בענף, כמו גזפרום (חברת הנפט הגדולה ביותר ברוסיה) ו"רוסנפט" (חברת הנפט החמישית בגודלה שם). הוא טען, שמדובר בהשקעה אטרקטיבית, לפיה כל משקיע יוכל לזכות בתשואה של עד 24% בשנה, ואולם רק לאחר שנמלט מהארץ הבינו שהונה אותם.

בתביעה, שהוגשה, גם נגד המשטרה ושב"ס, טוענים העולים שרשויות המדינה נכשלו בתפקידן להגן על ציבור התובעים מפני מעשיו של לרנר, למרות שמעשיו התרחשו בזמן היותו אסיר ברישיון ובזמן ניהול חקירה משטרתית נגדו, ולכן המדינה היא זו שנושאת באחריות מלאה לנזקים שנגרמו להם.

התביעה השלישית, שהוגשה בסדר דין מקוצר לבית משפט השלום בראשל"צ, צנועה יותר וסכומה הוא 57 אלף שקל. גם בני הזוג התובעים כאן התבססו על הפרסומים המבטיחים תשואה של 24% בשנה. באמצעות עו"ד דני קורנבליט הם טוענים, שלרנר יצר למעשה חברה ריקה מתוכן, שמעולם לא עסקה בכל סוג של מסחר, למרות שהוצגה כחברה המחזיקה בערוצי מסחר בינלאומיים בנפט וגז. לדבריהם, לרנר התחייב אישית להחזיר את ההשקעה, ומכאן התביעה האישית נגדו. גם הם מקווים שהכסף שנמצא באמתחתו של לרנר בפרגוואי ישמש לפיצויים.

לרנר טרם הגיש כתבי הגנה (ת.א. 1634/06, 1470/06, 2555/06).