ביה"ד: להרחיב את הביקורת על החלטות מרכזי התעסוקה בתוכנית ויסקונסין

בית הדין האזורי לעבודה בירושלים קובע כי ראוי שבתי הדין יפעילו לגבי מרכזי התעסוקה הפרטיים של תוכנית מהל"ב ("ויסקונסין") ביקורת קפדנית יותר ממה שהיתה בעבר, כשנדונים ערעורים על החלטת ועדת הערר של שירות התעסוקה. אברהמי קבע עוד שלגבי החלטות מרכזי התעסוקה יחולו כללי המשפט המנהלי, אלא אם יוכח שיש הצדקה לסטות מהם, למרות שמדובר בגופים פרטיים. זאת, משום שמדובר במקבלי החלטות שאינם עובדי ציבור, ובתאגיד פרטי שמפיק טובות הנאה מחסכון בתשלום הגמלה.

תוכנית ויסקונסין היא תוכנית ניסיונית לשילוב מקבלי גמלאות בעבודה, שבמסגרתה מופעלים ארבעה מרכזי תעסוקה על ידי חברות פרטיות זרות שהתקשרו עם חברות ישראליות, הקשורות עם חברות כח אדם מהגדולות במשק. על המשתתף בתוכנית לקבל על עצמו כל עבודה מתאימה אליה הופנה על ידי מרכז התעסוקה, ולהשתתף בתוכנית אישית בהיקף של בין 30-40 שעות בשבוע, הכוללת השלמת השכלה, הסבה מקצועית ועוד.

השופט אייל אברהמי כתב את הדברים בפסק דין, שעסק בערעור של תושבת ערבייה הרשומה במרכז התעסוקה "אמין" בירושלים על החלטת ועדת הערר הבוחנת את החלטות מתכנן היעדים התעסוקתי במרכז התעסוקה. המערערת טענה שבדיון בוועדת הערר לא נכח מתורגמן לערבית ודבריה תורגמו מערבית על ידי מתכנן היעדים התעסוקתי, שעל החלטותיו הגישה הערר. עוד טענה שעל ועדת הערר לפעול בהתאם לרופא הוועדה שקבע שיש לה מגבלות רפואיות. בדיון הסכימה נציגת הפרקליטות לטענות המערערת.

השופט אברהמי מציין בפסק הדין, כי לתאגידים הפרטיים בתוכנית ויסוקנסין יש סמכות מנהלית בתחום ראשון במעלה - הפניית משתתפים לעבודה מתאימה וקביעה אם סירבו להצעה. המשמעות לרישום הסירוב, ככלל, היא שלילת הגמלה לחודשיים על ידי המוסד לביטוח לאומי. עוד הוסמכו התאגידים לרשום באישור ההשתתפות של המשתתף כי לא קיים את תוכנית האישית, דבר השולל את הגמלה לחודש. התגמול לתאגיד הוא, בין היתר, פונקציה של הקטנת היקף הגמלאות המשולמות למשתתפים. לדברי השופט, בשל מנגנון התשלום לתאגיד, הוא עלול להיות במצב של ניגוד עניינים.

השופט מציין לכן, כי כתנאי להצלחת התוכנית, צריך להעמיק את הביקורת השיפוטית על התאגידים. השופט קובע כי יש לבחון את ההחלטות בקפידה יתרה, וכי החלטה על שלילת הגמלה על ידי מתכנן היעדים התעסוקתי תצטרך להיות מבוססת על תשתית ראייתית ברורה. הנימוק הוא שלאותם גופים פרטיים ניתנו "סמכויות רחבות ביותר, לחדור לנבכי חייו של המשתתף, להשתלט על זמנו ונשמתו". (ע.ב. 1506/06).