דרוש מסלול אישור מיוחד

תאונת הרכבת שאירעה בשבוע שעבר בסמוך למושב בית יהושע, ואשר גבתה מחיר של חמישה הרוגים ועשרות פצועים, קרוב לוודאי תישכח מהתודעה ותצטרף אל אותן רשימות סטטיסטיות מצערות. התאונה תידחק מהזיכרון, לפחות עד לתאונת הרכבת הבאה. זו שתהיה - סלחו על הגישה הפסימית/ריאלית ועל נבואת הזעם - מחר, בעוד חודש או בעוד שנה. הרי תאונת בית יהושע היתה בלתי נמנעת, ממש כמו תאונת רבדים וכמותן גם התאונה הבאה. בטווח הקצר אין פתרון של ממש, אלא מזל או ביש מזל. רכבת ישראל זקוקה בעיקר למזל.

הנחת הבטיחות הרווחת כיום בכל המדינות המערביות היא שיש להפקיע מידי נהג הרכב הפרטי את שיקול הדעת. בנוסף, יש ליצור לנהגי הרכב הפרטי תשתית סלחנית, שעיקר תכליתה למזער נזקים בעת קרות התאונה. כלומר, נהג שטעה לא חייב להיהרג וגם לא להרוג.

בתחום הבטיחות ברכבת הפתרון הוא אחד ויחיד - הפרדה מפלסית. כלומר, למנוע מראש את פוטנציאל החיכוך המסוכן בין רכב פרטי לרכבת. רק פתרון זה יכול לספק תשובה הולמת ומלאה להגברת הבטיחות ברכבת ישראל.

למרבה השמחה, ברכבת ישראל מפנימים את הפתרון. יתירה מכך, יש בידי הרכבת תקציב מאושר של 1.32 מיליארד שקל, ותקציב נוסף של כ-700 מיליון שקל בחברות תחבורה נוספות - מע"צ, יפה נוף ורכבת ישראל. הנכונות לבצע את העבודות והתקציב קיים. הכשל המרכזי הוא סטטוטורי.

מאז ומעולם ועדות התכנון המסורתיות והרשויות המקומיות "דאגו" להוציא את הנשמה ליזמים המבקשים לאשר תוכניות. גם רכבת ישראל, שמבקשת לקדם תוכניות חשובות במעלה - בטיחות התנועה ברכבת - נתקלת בשבעה מדורי גיהינום.

הפתרון לבירוקרטיה ולסחבת הבלתי נסבלת, לדעת כל הגורמים המעורבים בנושא (הרכבת, משרד התחבורה ומע"צ), טמון ביצירת מנגנון נפרד עוקף ועדות מחוזיות, עוקף רשויות מקומיות ועוקף פקידים אטומים ופוליטיקאים שלא מבינים. מנגנון שיאפשר להריץ ולהשיג אישורים מיידיים של התוכנית להפרדות מפלסיות. מעין ול"ל לתוכניות של הפרדות מפלסיות.

גם אם יקומו מתנגדים, וסביר להניח שיקומו - הרי אנשי משרד הפנים ובטח הארגונים הסביבתיים חייבים לאפשר יצירת מנגנון שכזה. הבטיחות חייבת להיות ממוצבת כערך עליון הרבה מעבר לאגו של חברי הוועדות המחוזיות, והיא אף יותר חשובה מהשמירה אפילו על ערכים סביבתיים.

שר התחבורה, שאול מופז, הצהיר עם כניסתו לתפקיד, כי הבטיחות בדרכים היא בראש סדר העדיפויות ושיפנה לכך את כל תשומת הלב והמשאבים. זוהי חובתו של מופז לפעול באופן מיידי. להקים את אותו מנגנון, אם זה בדרך של הפניית התוכניות כתוכנית חירום לאומית או יצירת מנגנון אחר, שיאפשר בתוך זמן קצר ביותר, שבועות או חודשים, להביא לאישור כל התוכניות.

רכבת ישראל הוכיחה בשנים האחרונות שאין לה כלים להתמודד מול בירוקרטיה ואטימות. ההרוגים והפצועים של התאונה האחרונה, כמו אלה של התאונות הקודמות, חייבים להביא להתגייסות חד משמעית של הדרגים הפוליטיים הבכירים ביותר. עם כל הכבוד למשימות החשובות שעומדות בפני משרד התחבורה, זוהי אולי החשובה מכולן. רכבת ישראל נדרשת לקדם פתרונות ל-130 מפגשים, וללא גיבוי ומציאת דרך מיידית אין סיכוי שהיא תעמוד במשימה. הכתובת היתה על הקיר ותמשיך להיות שם.