העיתון "מעריב" טוען בכתב הגנה, כי אין מאחורי תביעת הדיבה שהגיש נגדו המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, מישאל חשין - מאום, וכי היא איננה אלא ניסיון להשתיק ביקורת ציבורית לגיטימית ו"להתחשבן" באופן קטנוני ביותר עם העיתון ואף עם התקשורת בכלל.
חשין נתבע בבית משפט השלום בירושלים על-ידי פרדי נצר, שטען כי השופט התנגש באופנעו וגרם לו לנזק ברשלנותו. חשין הכחיש את גרסתו העובדתית של נצר ותביעתו של האחרון נדחתה. נצר טען בראיון שפורסם עמו ב"מעריב" כי בית המשפט נהג באפליה בניהול התיק ובהכרעה בו. נצר צוטט כמי שאומר שחשין נשאר עם השופט בלשכתו והשניים סגרו ביניהם מה יהיה פסק הדין.
בעקבות הראיון הגיש חשין תביעת דיבה נגד "מעריב" על סך של 100 אלף שקל.
"מעריב" טוען, באמצעות עו"ד עמית דולב, כי מדובר בסוגייה חשובה, מעניינת ועקרונית מאין כמותה בעלת עניין ציבורי רב, הראויה אחת ולתמיד לדיון ציבורי ותקשורתי פתוח ונטול עכבות: כיצד יתפקד שופט בערכאה נמוכה כשעליו לדון בעניין אישי של שופט בכיר ממנו, שבדרך כלל הוא זה הנתון לביקורתו ולמרותו.
"מעריב" סבור כי ביקורת כלפי מערכת אכיפת החוק - שתפקודה נמצא לקוי שעה שעליה לדון ולהכריע בעניינו האישי של שופט בית המשפט העליון המצוי בראש ההררכיה של המערכת - היא ביקורת ציבורית נדרשת חשובה ביותר ולגיטימית מאין כמותה. העיתון מציין כי אין זו ביקורת כלפי חשין באופן אישי כפי שהוא מנסה להציג זאת.
לדברי "מעריב", חשין היה ער לכך שהפרסום הוא פרסום ציבורי חשוב מאין כמותו, עקרוני ולגיטימי, אלא שהוא הגיש את תביעתו כי יש לו חשבון עם העיתון. (ת.א. 28492/06).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
