המבקר תישאל את ח"כ סנה בפרשת הרכבת; הערכה: אין מנוס מהעברת החומר למזוז

על פי החשד העיקרי, גורמים בכירים ברכבת קיבלו טובות הנאה, בקשר להתקשרות של הרכבת בעסקה לרכישת קרונות משומשים מחברה שבדית.

עוד עולה חשד, כי ח"כ אפרים סנה (עבודה), ששימש כשר התחבורה באותה עת, ועוזריו מעורבים אף הם בפרשה.

סנה תושאל היום בפרשה במשרדי מבקר המדינה. הוא נשאל מה ידוע לו על ביטול המכרז בו זכתה חברת פיאט, שקדם להתקשרות עם החברה השבדית - מי נתן את הוראת ביטול המכרז ומדוע. כן נשאל סנה על נסיבות הפגישה שקיים בביתו עם יו"ר יבואנית פיאט, אז, מיכאל לוי.

בין היתר נמצא, כי בנו של מנכ"ל הרכבת לשעבר, יוסי שניר, הועסק אצל משה קורניק, ששימש כסוכן של חברת הרכבות השבדית. לפי החשד, שניר לא דיווח לדירקטוריון הרכבת על כך.

בין היתר בודק מבקר המדינה, את מעורבותו של עמוס עוזני, ששימש מנכ"ל הרכבת, שעל פי החשד, ניסה לכאורה לקדם את זכייתה של חברת פיאט במכרז של הרכבת.

על פי החשד הנבדק אצל מבקר המדינה ואמור למצוא ביטוי בדו"ח שיפורסם בקרוב, חברת פיאט זכתה במכרז לאספקת קרונות רוכנים (טילטינג) לרכבת. למרות שפיאט זכתה במכרז, למעשה המכרז לא מומש. זאת, מאחר שגורמים בכירים ברכבת הביאו לביטולו של המכרז ולהתקשרות אחרת של הרכבת. ההתקשרות שנעשתה בסופו של דבר, היתה עם חברה שבדית, שיוצגה בידי קורניק.

ההתקשרות עם החברה השבדית היתה לרכישת קרונות משומשים. למרות שמדובר בקרונות משומשים, העלות של ההתקשרות היתה גבוהה יותר מעלות רכישת הקרונות החדשים. על רקע זה, עלה החשד כי לגורמים בכירים ברכבת היה עניין אישי בקידום העסקה.

עסקת הטילטינג

תחילת הפרשה בדצמבר 98' אז הורה מנכ"ל הרכבת דאז, עוזני, על עריכת מכרז סגור לרכישת קרונות טילטינג. במכרז השתתפו שלוש חברות - פיאט האיטלקית, א.ד. טראנס הגרמנית וטאלגו הספרדית. לאחר בחינה מקצועית ובדיקת כדאיות כלכלית, הוחלט להתקדם במו"מ עם פיאט וטאלגו.

ממסמכי הרכבת עולה, כי בסוף ינואר 2000 יצאה לחו"ל משלחת של כמה מבכירי הרכבת בראשות עוזני. במהלך הנסיעה, נפגש עוזני במסעדה בפירנצה עם יו"ר ומנכ"ל פיאט באותה תקופה. המבקר בודק חשד שלפיו, כמה ימים לפני הסיור באיטליה אישר מנכ"ל יבואנית פיאט בישראל, יקי אנוך, לעוזני כי נקבעה לו פגישה עם סגן יו"ר קבוצת פיאט בפירנצה ומנכ"ל חברת הרכבות של פיאט. לפי החשד, עוזני לא טרח לעדכן את בכירי הרכבת שהשתתפו בסיור באיטליה על הפגישה ולא דיווח על קיומה גם לאחר מכן. עוזני מכחיש את הדברים.

באפריל 2000, בעת שיצחק מרדכי כיהן כשר התחבורה, הודיעה הרכבת על זכיית פיאט במכרז, והמו"מ עמה על תנאי אספקת הקרונות הסתיים בסוף 2000.

המאבק של פיאט

התפתחות נוספת בפרשה חלה בתחילת 2001, בעת שאלסטון הצרפתית רכשה את פיאט, וביולי 2001 הגישה הצעת מחיר חדשה לקרונות, שהיתה גבוהה בכ-20% לעומת המחיר שהציעה פיאט. בעקבות זאת, החליטה הנהלת הרכבת לבטל את זכיית פיאט במכרז, ולקבל את הצעת טאלגו, שהיתה נמוכה בכ-10% מההצעה החדשה של אלסטון.

בשלב זה מונה יוסי שניר למנכ"ל הרכבת, בשל היותו מקורבו של סנה, שהחל לכהן כשר התחבורה במארס 2001. בפיאט (אלסטון) החליטו להיאבק בהשבת הזכייה במכרז אליהם.

שניר תיאר בתשובתו למשרד מבקר המדינה את הנסיונות להשפיע עליו לרכישת הקרונות: "שבוע לפני שנכנסתי לתפקידי ביקש שמואל אולפינר, נשיא התאחדות הקבלנים, איתו אני בידידות, להפגיש ביני לבין מר יקי אנוך. נפגשתי עם שניהם במרתף ביתו של אולפינר, ושם הסביר לי מר אנוך כמה חשוב וטוב לכולם שרכבת ישראל תקנה רכבות טילטינג (רוכנים) של פיאט.

"באותו זמן לא ידעתי על מה הוא מדבר. בחודש פברואר 2002 באחד הערבים נקראתי לביתו של שר התחבורה ושם חיכה לי מיכאל לוי - אז יו"ר אל על והיבואן של פיאט בארץ, כדי לשכנע אותי שאעשה הכל על מנת לקנות את הטילטינג".

שינוי עמדה

באפריל 2002 מינה שניר ועדה מקצועית לבחינת סוג הקו לירושלים, ואז עלתה אפשרות לרכישת קרונועים שאינם רוכנים, אלא מסוג הקרונועים שהרכבת כבר מפעילה. הוועדה קבעה כי למרות ההפרש בזמני הנסיעה לטובת רכבות הטילטינג, היא ממליצה להפעיל את הקו באמצעות קרונות מהסוג השני, הקיים כבר ברכבת.

באותו חודש פנה לוי לסנה וביקש כי תיערך בדיקה בלתי תלויה מטעם משרד התחבורה כדי לבדוק את התהליכים והסיבה לשינוי בעמדת הרכבת. שניר העביר את הבדיקה המקצועית לעיונו של סנה.

בתשובתו בזמנו למשרד מבקר המדינה, אמר סנה כי ראה אצל אנשי הרכבת נסיגה גם מסוג הקרונות וגם מזמן הנסיעה שדובר עליו בתחילה. לדבריו, "הסבירו לי כל הזמן כמה טילטינג טוב ופתאום הוא לא טוב". בשל כך פנה סנה ליו"ר מועצת רשות הנמלים דאז, גד יעקובי, בבקשה להקים ועדה מקרב חברי מועצת רשות הנמלים ולבדוק את התהליך.

על פי החשד, בהמשך לכך בוטל המכרז, בנימוק שאין די כסף בקופה הציבורית. למרות זאת, זמן קצר לאחר מכן, התקשרה הרכבת בעסקה עם החברה השבדית, לרכישת קרונות משומשים, בעלות גבוהה יותר. ההתקשרות, שנעשתה בעת שמשה ליאון כיהן כיו"ר הרכבת, נעשתה על פי החשד ללא הצעות נגדיות, ובלא מכרז. מקורבי ליאון טוענים, כי ההתקשרות נעשתה בעקבות המלצתה של ועדה מקצועית שמונתה לנושא.

דוברו של סנה סירב להגיב. דוברו של ליאון, שלמה פרץ, אמר בתגובה: "כל חלקו של ליאון בפרשה, היה ששימש כיו"ר בעת שנעשתה התקשרות עם החברה השבדית. כניסתו לתפקיד היו"ר היתה כבר לאחר שהמכרז בוטל".

עורך דינו של קורניק, אלדד יניב, אמר בתגובה: "עסקת בנו של שניר היתה בתקופה אחרת, במועד אחר, והוא הועסק כסטודנט בשכר מינימום, למשך תקופה קצרה ביותר".

גל ניסים מוסיפה: עוזני אמר בתגובה, כי "צר לי שעירבו אותי בפרשה הזו למרות שאני לא הייתי ברכבת באותה התקופה. פגישה פורמלית נהפכה לפגישה חשאית. אני מתנחם בעובדה שזוהי רק טיוטת דו"ח ולאחר קבלת הערותיי, ישונה הדו"ח".