השאלה אם הרמטכ"ל, דן חלוץ, נתן הוראה למכור את תיק המניות שלו תוך שימוש לכאורה במידע פנים, תלויה בשאלה מה ידע חלוץ בשלב שבו נתן את ההוראה. כך אומר עו"ד פרופ' קנת מן, מומחה למשפט פלילי ומייצג בתחום הצווארון הלבן.
לדברי מן, ברמה המשפטית ניתן להשוות את הסיטואציה למצב שבו חברה ציבורית מפרסמת דו"ח מיידי על התפתחות חשובה בחברה. ברגע שהדו"ח מתפרסם, בעל עניין בחברה יכול לרכוש או למכור מניות, מבלי שזה ייחשב מידע פנים - אך לא לפני כן.
מן: "זה הכל עניין של עיתוי. בהתבסס על כך, ואם אנו משווים את הרמטכ"ל לבעל עניין בחברה, הרי שאם ההוראה ניתנה כבר אחרי פרוץ המלחמה וכולם יודעים על קיומה, ובהתאם לכך יכולים להחליט אם למכור את מניותיהם, הרי שברמה משפטית אני לא רואה מניעה בכך שהרמטכ"ל יכול לתת הוראה למכור מניות.
"לעומת זאת, אם הוא עשה זאת ביודעו שהוא הולך לפתוח באופן מיידי במלחמה בלבנון, בטרם הדבר נודע לציבור, ובנקודת הזמן הזו מכר את המניות, יש כאן בעיה".
- איך אפשר לעשות את ההבחנה, בין מה שהוא ידע לבין מה שאחד האדם ידע?
"אם הוא ידע בסמוך למתן פקודת המכירה משהו מהותי בקשר לדרך ניהול המלחמה ולמשך הזמן של הפעולה הצבאית ועוצמתה, אז ייתכן שניתן לומר שהיה לו מידע שלא היה בידי אחרים. בכלל לא ברור שזה היה המצב. זה תלוי בשאלות עובדתיות שאנחנו לא יודעים את התשובות עליהן היום וזו אחת השאלות שייבדקו בוודאי - מה תוכנן בראשית המלחמה, ואם היתה תוכנית לחדור לעומק לבנון.
"אם היתה תוכנית צבאית ברורה, שהיה ברור שתהיה לה השפעה על השוק, בעוד אחרים לא היו יכולים לדעת שתהיה השפעה כזו, היינו אומרים שבמצב הזה ראוי היה שלא לפעול במניות. זאת משום שיש בידי הרמטכ"ל מידע שאין בידי אחרים".
- הרמטכ"ל טען שכלל לא ידע שתפרוץ מלחמה. האם ניתן להתייחס לאמירה כזו ברצינות?
"זו שאלה, אם היתה תוכנית לטווח ארוך או שלא. בכל מקרה, הרמטכ"ל נמצא בצומת שבו הוא חשוף למידע וגם יוצר מידע - בתוקף אחריותו כרמטכ"ל המתכנן את המהלכים הצבאיים - שאין בידי אחרים. יש כאן שאלה עובדתית עד כמה המידע היה מוצק בעת שהוא נתן את ההוראה למכור את המניות".
- עד כמה ניתן לבדוק זאת?
"אפשר לבדוק את זה. אנו יכולים לתאר לעצמנו מצבים עובדתיים שונים: אם באותה עת שבה מכר את המניות הוא ישב עם אלופי מטכ"ל וגילה דעתו שהוא די בטוח בכך שעומדת לפרוץ מלחמה, מהגדולות שניהלה ישראל, מערכה שבה צפוי הרס - זה בוודאי מידע רלבנטי.
"מאידך, אם הוא ישב עם אלופי מטכ"ל וגילה את דעתו שצריך לסיים את העניין בתוך יום-יומיים, שאין צורך לגייס אנשי מילואים, ושמדובר במשהו לא משמעותי מבחינה צבאית, אז זה מצב לגמרי אחר. ניתן לבדוק זאת, ממש כפי שניתן לבדוק מה ידע בעל עניין בחברה, כשהשתתף בישיבת דירקטוריון, למשל".
- גם אם ברמה המשפטית אין כאן שימוש במידע פנים, איך אפשר לראות את זה ברמה הציבורית? האם אין טעם לפגם בכך שתוך כדי קבלת החלטות קרדינליות הנוגעות לחיי המדינה כולה, מוטרד הרמטכ"ל בעניין התיק האישי שלו?
"אני חושב שאם יש לו זכות משפטית לעשות את זה, אין בעיה ברמה הציבורית. משך הזמן הנדרש לתת הוראת מכירה הוא קצר ביותר. אני לא רואה כאן סיבה, אם יש לו זכות משפטית, לבוא אליו בטרוניה ברמה הציבורית שפעל כך. כל אחד יודע שיש תנודות בשערי המניות, כתוצאה מאירועים שונים, וכל אדם שממלא תפקיד הוא גם אזרח ומותר לו לשמור על נכסיו לפי ראות עיניו".
- האם לא מן הראוי שבכירים בתפקידים ציבוריים לא ינהלו את תיק ההשקעות שלהם באופן אישי, אלא באמצעות מנהל תיקים, שאז אין להם כל נגיעה להוראות הקניה והמכירה בתיק?
"ברמה הציבורית יתכן שהיה ראוי שאדם שממלא תפקיד כה רם במערכת השלטונית ונמצא בצומת שבו הוא נחשף למידע שיש לו השפעה מיוחדת ומיידית על שוק המניות, יפקיד את הטיפול בתיק ההשקעות בידי אחר. בשונה ממנהלי חברות ובעלי עניין בחברות ציבוריות, יש שכבה דקה של בכירים שהחלטותיהם ומעשיהם ואפילו התבטאויותיהם, משפיעים באופן משמעותי על השוק, ובוודאי לא היינו רוצים לראות מצב שבו אותם אנשים קונים ומוכרים מניות בתיאום עם ההתבטאויות של עצמם.
"יחד עם זאת, לדעתי אין לראות בהיעדר הסדר כזה מצב שיוצר עבור עובד ציבור בכיר אחריות משפטית בגין הוראת מכירה או קניה, שנתן שלא בהתבסס על מידע פנים".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
