מע"מ על פיצוי בירידת ערך: צפוי סיבוב נוסף

בנסיבות המיוחדות של המקרה התרשם בית המשפט, כי הפיצוי בסופו של דבר שולם עבור הליך ההפקעה הכולל, ולא רק עבור ירידת הערך לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, ולפיכך נמנע מלהיכנס בעובי הקורה באשר לחבות המס לפי סעיף 197 הנ"ל.

ביהמ"ש העליון אמנם דחה את הערעור, אך לא נתן תשובה על השאלה העקרונית שהועלתה לדיון: האם פיצויים במסגרת סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה עונים להגדרת "מכר" בחוק מע"מ, כגישת בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון סיווג את העיסקה באופן שונה, כך שכל הפיצויים שולמו בגין ההפקעה. לפיכך יש אולי מקום לטענה, שבהתעלמו מהשאלה המהותית ובאי אשרור של קביעת ביהמ"ש המחוזי בנוגע לנושא העקרוני, אין משמעות לקביעת ביהמ"ש קמא שקבע, כי פיצוי לפי ס' 197 הנ"ל הינו בגדר "מכר" וחייב במע"מ. לכן ניתן לומר, שהנושא טרם הוכרע ע"י הערכאות השיפוטיות.

נציין, כי לדעתנו גישת בית המשפט המחוזי סוטה מדיני הקניין הכלליים. אמנם סטייה כזו אפשרית, אך ככלל איננה רצויה וגורמת נזק להרמוניה התחיקתית שעליה שוקדים בתי המשפט שנים רבות. לשאלה הפרשנות של ירידת ערך כמכר יש חשיבות גם לעניין מיסוי מקרקעין. על כך נפרסם מאמר בנפרד.

השאלה האם נמכרה זכות לעניין חוקי המס השונים - מע"מ, מיסוי מקרקעין, רווח הון במס הכנסה - הינה שאלה של פרשנות ומדיניות. לשאלה קשורות שאלות משנה רבות. לדוגמא, לעניין מיסוי מקרקעין, אם אכן מדובר במכר - האם זו מכירת זכות במקרקעין לפי הרשימה הסגורה של חוק מיסוי מקרקעין, או שמא מדובר במכירה של זכות אחרת, הנופלת במיסוי רווח הון. שאלות נוספות הן תחולת הפטור מכוח העיקרון הכללי, שבוסס בפסיקת בית המשפט העליון, לפיו החזרת המצב לקדמותו הינה פיצוי פטור ממס (חוטר ישי, לב, גורדון).

במקרה הנוכחי מדובר בתאגיד תנובה (להלן: "תנובה"), אשר היו לה זכויות בעלות במקרקעין באזור התעשייה בחוף שמן בחיפה. על-פי תוכנית מתאר מקומית שונה ייעוד המקרקעין, מסיווג של "תעשייה" לסיווג של "דרך", והם היו מיועדים להפקעה. במסגרת הליכי הפיצוי על הפקעת המקרקעין, הגיעו הוועדה המקומית ותנובה להסכמה בדבר גובה הפיצוי, כאשר על-פי ההסכם שילמה הוועדה המקומית לתנובה פיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, ובנוסף פיצויי הפקעה נוספים.

תנובה דיווחה ושילמה את המע"מ על סכום פיצויי ההפקעה בלבד, מאחר ולטענתה הפיצוי בגין שינוי הייעוד לא מהווה "מכר" כהגדרתו בחוק מע"מ, ויש להפרידו מהפיצוי בגין ההפקעה.

מנהל מע"מ מנגד הוציא לתנובה שומת עסקאות, לפיה גם על סכום הפיצוי הנוסף יש להוסיף מע"מ, הגם שהוגדר על-ידי הצדדים להסכם כפיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה.

ביהמ"ש המחוזי קבע, כי יש לבחון את העיסקה בכללותה, ולאחר שעשה כן קבע, שמדובר ב"עיסקה" כהגדרתה בחוק מע"מ, ולכן נושאת חבות במע"מ. ביהמ"ש קבע בפסיקה מהפכנית, שיש לפרוט את העיסקה לשתיים. בחלקה הראשון (הפיצוי בגין שינוי הייעוד) מדובר בפיצוי על פגיעה בזכות הקניין, המהווה בעצם "העברה של זכות", שמשמעותה הוא מכר חלקי החייב במע"מ. החלק השני, שמשלים את הראשון זו ההפקעה דה-פקטו, שמהווה את השלמת פעולת המכר, וגם היא חייבת במע"מ.

מפסיקתו של ביהמ"ש המחוזי היה ניתן להבין, שגם אם לא היתה הפקעה לצידו של שינוי הייעוד וכאקט סיום שלו, והפיצוי השתלם מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, הרי שהפיצוי שנתקבל יוצר "עיסקה" החייבת במע"מ.

נציין, כי עיון בהגדרת מכר בחוק מע"מ כולל מכר קלאסי וכן שורה של פעולות נוספות (הפקעה, החרמה, חילוט, מתן זכות שימוש בתמורה), שאף אחת מהן איננה חובקת את תיאור הפיצוי לפי סעיף 197 הנ"ל.

כאמור, הנושא הועמד למבחן נוסף בערעורה של תנובה לביהמ"ש העליון, אשר החליט לדחותו. ברם, ביהמ"ש העליון נמנע מלדון בשאלה העקרונית "האם פיצוי המשולם בגין תוכנית שלא עקב הפקעה הינו "עיסקה" לעניין חוק מע"מ", וקבע, שסכומי הכסף שנתקבלו אינם נופלים להגדרה של פיצויים מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה, אלא מייצגים במלואם פיצוי בגין הפקעה, אשר עליהם אין עוררין כי ראוי שיוטל מע"מ.

לסיכום, בחירתו של ביהמ"ש העליון להתעלם משאלת חיובם במע"מ של פיצויים ששולמו מכוח סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה והתעלמותו מהניתוח שביצע ביהמ"ש המחוזי בנושא, מקעקעים את קביעותיו של זה, ויש שיגידו שאף שוללים אותן על דרך השלילה. לדעתנו טרם נאמרה המילה האחרונה בנושא, ובמהרה יגיע הנושא שוב לפתחו של ביהמ"ש העליון, אשר יתבקש לדון בשאלת חיובם במע"מ של פיצויים אלה.