איך שלא תסובבו את זה, יש מרוויחה ברורה ומיידית אחת מפרשת חיים רמון. קוראים לה דורית בייניש

ככל שמתרבים סימני השאלה סביב ההחלטה להעמיד לדין את חיים רמון, כך אי אפשר להתחמק עוד מן השאלה: מדוע? אם באמת לא היתה סיבה עניינית להגיש כתב אישום נגד שר המשפטים לשעבר, השאלה המציקה באמת צריכה להיות למה החליט מי שהחליט כן לעשות זאת.

האפשרות האחת היא: טעות בשיקול דעת. זוהי אפשרות מטרידה מאוד. אם בתיק פשוט שכזה מתקבלת החלטה כל כך שגויה, מה אנחנו אמורים לחשוב על ההחלטות בתיקים סבוכים הרבה יותר? מה זה אומר על הרמה המקצועית של מי שקיבל את ההחלטה ושל מי שאישרו אותה?

אפשרות מטרידה עוד יותר, שחייבת להדיר שינה מעיניו של כל אזרח בישראל, היא של קנוניה. לאמר: היה מי שהחליט שצריך להיפטר כמעט בכל מחיר מהשר - בערך כמו שעשו לפני עשור ליעקב נאמן. שר המשפטים דאז הועמד לדין באשמת תצהיר שקרי, למרות שכל בר דעת ראה שאין להאשמה הזו ידיים ורגליים. נאמן זוכה במהירות והמדינה אפילו לא עירערה - אולי משום שבינתיים הושגה המטרה: נאמן הדעתן סולק ממשרד המשפטים ולא חזר אליו.

כמו בהרבה מקרים, אולי גם הפעם צריך להתחיל מהסוף על מנת לפענח את השאלה הבסיסית. כלומר: מי הרוויח מהתפטרותו של רמון ממשרד המשפטים. יכול להיות שהרבה אנשים הרוויחו, יכול להיות שעל חלקם לעולם לא נדע. אבל יש מרוויחה אחת מיידית וברורה: דורית בייניש.

ההצהרה הבולטת ביותר והחשובה ביותר של רמון בחודשיים-ומשהו שלו במשרד המשפטים היתה, שהוא אינו מקבל את הוותק (ה"סיניוריטי" בלשון המערכת) כקנה מידה יחיד ומכריע לבחירת הנשיא הבא של בית המשפט העליון. מצד שני, המעשה הראשון של מאיר שטרית כממלא מקום שר המשפטים היה להכריז שבייניש כן תחליף את אהרון ברק. מקרה בלבד?

צריך לזכור, שבייניש היתה פרקליטת המדינה עד לפני 11 שנים, ושירשה אותה חברתה הטובה ביותר - עדנה ארבל. זה אומר, שיש לה מן הסתם עוד הרבה חברים ותלמידים בפרקליטות, שוודאי ישמחו לעזור לה - שלא בידיעתה וברצונה.

עוד כדאי להזכיר, שבייניש היתה זו שקבעה את הנורמה לפיה יש להעמיד לדין אישי ציבור כמעט בכל מקרה, ולכל היותר - שבית המשפט יזכה אותם. זה בדיוק היה הקו שנקט מני מזוז במקרה של רמון, כאשר אמר במפורש: הספק כה משמעותי - עד שאני רוצה החלטה שיפוטית. בכך סטה מזוז בצורה ברורה מן הקו שלו עצמו, בו נקט למשל בפרשיות של משפחת שרון. עוד מקרה?

ואם כבר מזכירים ראשי ממשלה, בואו נראה מהו האינטרס של אהוד אולמרט. במילים אחרות: מדוע דווקא שטרית נשלח למשרד המשפטים. העובדה שהוא כבר היה שם איננה נימוק; הרי גם שאול מופז כבר היה שר הביטחון.

אולמרט תלוי כיום במידה רבה, אולי במידה הרבה ביותר בתולדות המדינה, במערכת המשפט. אם ייאלץ להיכנע ולמנות ועדת חקירה ממלכתית למחדלים בלבנון - תהיה זו דורית בייניש שתקבע את הרכבה. הפרשות הקשורות בשמו, ובראשן פרשת הבית ברחוב כרמייה, אמורות להגיע במוקדם או במאוחר להכרעת הפרקליטות והיועץ המשפטי. במצב הזה, הדבר האחרון שאולמרט צריך זה נשיאת בית משפט עליון, פרקליט מדינה ויועץ משפטי שכועסים עליו מסיבה זו או אחרת.

נכון, זה נשמע כמו תיאוריית קונספירציה. אבל כאשר ההסברים ההגיונים והנגלים לעין כושלים - לעיתים אין ברירה אלא ללכת להסברים הפחות הגיוניים והסמויים מן העין. אם משפט רמון יסתיים בזיכוי, נהיה זכאים לדרוש תשובות לשאלות הללו.