עוד יום כתום

המחלקה למורשת ישראל של הערוץ הראשון לא יכולה כנראה שלא למלא את הימים הנוראים בתוכניות הנוראיות שלה. קרן נויבך ישבה אמש באולפן מוקפת חובשי כיפות וניסתה לנהל דיון, ראשון מתוך ארבעה. האם זה היה שנה להתנתקות, המלחמה שבעקבות ההתנתקות, או ההתנתקות כרקע לימים הנוראים, לא היה ממש ברור לי, כמו גם טיבה של החלוקה החדה, הכמעט ברוטלית - אנשים דתיים וקצב בירור עניינים משלהם מול כתבת ומגישת חדשות עניינית, וחילונית יחידה באולפן.

אם יש דרך לשוב ולהמאיס את האירוע המצולם מהקיץ שעבר, להבדיל מהאירוע הטראומטי עצמו, זה היה השידור מאמש. בהערת פתיחה אמר ידידיה מאיר, מראיין אורח לצדה של נויבך, כי מאז התמונות משחרור הכותל לא נראו כל כך הרבה אנשים בוכים. וכמה אנשים בוכים ראינו בשחרור הכותל? מעט התמונות מאז תיעדו בעיקר שמחה והתרגשות והתייחדות, רובן עם הגב למצלמה. אלו היו הנורמות אז, אבל למה שלא נזרוק הכל פנימה למסחטת הדימויים של ההווה?

כאבם של הרב יואל בן נון ושל הח"כ בני אילון, כל אחד לשיטתו, ראוי לדיון ארוך ונוקב. גם המפנים והעוקרים צריכים לשבת שם. והייתי נשאר ברמת הדיבור והמילה, כמו שנהוג בחברת הלומדים. עדיף על פני מחזור המראות העיסתיים של גייסות בכתום ובזית, שצועקים ובוכים ומקללים אבל אומרים מעט.

הדיל של רשף

"גברים אמיתיים", יס דוקו, שני 22:00

הרגעים הטובים ביותר בסדרת התוכניות של רשף לוי הן דקות הפתיחה, שבהן הוא מציג את הנושא, במונולוג ובאקט קטן. בתוכנית על כוח ושליטה הוא נכנס לזירה מול מתאגרף מקצועי ואתמול לצורך העיסוק האובססיבי בגוף, הוא הפקיר עצמו בידיו של תולש שיער מיותר מפניו. אלה הקטעים שבהם רשף לוי, סטנד-אפיסט שניחן בכריזמה ותבונה וקסם רב, שולט במהלך הדברים, מאלתר ומשעשע. בהמשך, באים קטעי ראיונות, שבהם הוא מעמת בלא ידיעתם, שני טיפוסים שונים לחלוטין. אתמול הלך לוי לפגוש את יוסי השרירן שכשל כבר כמה פעמים בהשגת תואר "מר הצפון", ועדיין לא ויתר. יוסי עסוק בטיפוח גופו-מקדשו, עם כל השרירים התפוחים, גילוחי הגוף והתזות השמן, שיבליטו אותו בהיותו על הבמה. עזר כנגדו היא אשתו, מאמנת ומטפחת גוף בעלה. יוסי אינו מוכן לשמוע על ילדים, וכמה מהאמירות שלו בנושא מביכות ברמה ששום בדיחה של סטנד-אפיסט לא תפוגג. מנגד, המרואיין אלון, שנפגע בתאונה בצבא והיום הוא יושב בכיסא גלגלים ומגדל שלושה ילדים. זה גוף וזה גוף, וזאת הטלוויזיה שמעמתת או מסכסכת ביניהם.

רשף לוי דוחס בדיחות בכל רגע שבו אחד המרואיינים שלו עוצר לרגע ובורר את מלותיו. מין סוכן מכירות של הומור. אבל זה הדיל עם הסלבריטאי, הוא עסוק יותר בחידוד שיצליח להגניב פנימה יותר מאשר בהקשבה אמיתית לדברי בן שיחו.

היי-טק

"שבעת פלאי העולם המתועש", ערוץ 8, שני 16:55

הקמתם של ערוצי ההיסטוריה והביוגרפיות הזרימה אדרנלין לז'אנר הדוקומנטרי. לא מספיקה עוד הצגה כרונולוגית עם קולו היודע-כל של הקריין, כעת מגלגלים את פרשיות העבר באריזת הרומנים המפורסמים, רציחות שלא פוענחו וכד'. בערוץ 8 החלו להקרין אתמול סדרה של הבי.בי.סי המציגה את מה שהם מכנים שבעת פלאי העולם התעשייתי. למשל, סיפורה של הגרייט איסטרן, האונייה הגדולה בעולם, שנבנתה במחצית המאה ה-19 כדי לצאת במסע סביב לעולם, ארמון צף וסמל לאימפריה הבריטית. פעם, די היה במרכיבים הללו כדי לנהל סיפור אפי שיעצור את נשמתנו, אבל כדי לעניין את דור ההיי-טק בידע טכנולוגי קדום, מגייסים את טכניקת הצילום העדכנית של הסיקור החדשותי. הגרייט איסטרן הייתה אוניית ענק טרם זמנה, שקברה את מתכנניה וכמה מבוניה, ונותרה סיפור היסטורי מרתק. כמוה גם הפרק הבא של בניית גשר ברוקלין בתחילת המאה ה-20, שבו צפיתי. למעט הטכניקה הפולשנית, זוהי סדרה מעולה שתאפשר לכם להימלט לשעה מתחושת היוהרה של זמננו.