כ נגד פלד אריאל (להלן: "המערער") הוגש כתב אישום לביהמ"ש לעניינים מקומיים בהרצליה, במסגרתו הוא הואשם בניהול עסק של יצור סוככים ופרגולות ללא רישיון כדין, ובכך שהוא לא קיים צו לסגירת העסק שהוצא נגדו. המערער הופיע לדיונים ללא ייצוג של עו"ד, הוא הורשע במיוחס לו (לפי הנטען - על-פי הודאתו), ונגזר נגדו קנס בסך 10,000 שקל ומאסר על תנאי.
על הכרעת הדין וגזר הדין ערער המערער לביהמ"ש המחוזי בת"א. הערעור נדון בפני השופט בן יוסף. בפי המערער היו מספר טענות. בין השאר הוא טען, כי כתב האישום לא הוקרא בפניו כנדרש בסעיף 143 לחוק סדר הדין הפלילי (להלן: "החסד"פ"), וכן כי ביהמ"ש קמא לא שאל אותו מה תשובתו לכתב האישום, ולא הודיע לו את זכויותיו כנדרש בסעיף 152(א) לחסד"פ וכי הוא לא הודה במפורש במיוחס לו.
לעניין אי מילוי הוראות החסד"פ, טענה המדינה, כי המערער לא טען בפני בית משפט קמא שאין הוא מפעיל את העסק, לא הכחיש שהפר צו בית המשפט, ואין כל טענה עניינית המצדיקה קבלת הערעור, ולכן החזרת הדיון לבית משפט קמא תהיה בגדר ברכה לבטלה. בנוסף לכך, ברור מדברי המערער בבית המשפט קמא, כי קרא את כתב האישום והבינו. עניין לנו בפגם טכני, וקבלת הערעור בגינו יציף את בית המשפט בערעורים רבים ומיותרים.
השופט בן יוסף לא מקבל את טיעוני המדינה, וקובע שאין מנוס מקבלת הערעור, מביטול הכרעת הדין וגזר הדין, ובהתחשב בזמן שעבר מאז פסה"ד של בית משפט קמא - מהחזרת הדיון לבית המשפט קמא לצורך ניהול ההליך כהלכתו, החל משלב הקראת כתב האישום.
סעיף 143 לחסד"פ מורה "שתחילת משפט" בהקראת כתב האישום באוזני הנאשם, ובמידת הצורך, כאשר הנאשם אינו מיוצג על-ידי סנגור, תוך הסבר לנאשם את תכנו. חשובות לא פחות הוראות סעיף 152(א) לחסד"פ, בדבר שאלת בית המשפט את הנאשם, לתשובתו לאישום והסברת זכויותיו שלא להשיב או לטעון טענות.
אך לאחרונה קבע בית המשפט העליון, בע"פ 1523/05 פלוני ואח' נ. מדינת ישראל: "הקראת כתב האישום מהווה חלק אינטגרלי של ההליך הפלילי. ההקראה היא עניין שבחובה מכוח דין, חוליה משמעותית שאין בילתה בהליך הפלילי...".
ובהמשך: "ההקראה כרוכה בתשובת הנאשם לכתב האישום... ואני סבורה כי יש לראותה, יחד עם ההקראה, כשני חצאים של אותו שלם. תשובת הנאשם קובעת במידה רבה את גדרי המחלוקת בין הצדדים... מכאן, מיד לאחר ההקראה יכול שתועלינה טענות בעלות חשיבות רבה לניהול ההליך, אשר מהוות לשיטתי חלק מן הדיון בתיק כולו".
עסקינן בעניינים שבציפור נפשו של ההליך הפלילי, תקינותו ושמירת זכויות הנאשמים. במקרה שבפנינו, באופן מיוחד, כך הוא הדבר - קובע השופט בן יוסף. המערער, בתשובתו לאישום, טען בפני בית משפט קמא טענות שהצדיקו בירור, כמו שעניינו כעניין 25 עסקים כאלה הנמצאים בתחומי בית כלא, כמו ש"יש לי חוזה עם המדינה לפיו אני משמש סדנא ללימוד מסגרות" ועוד.
כך לא אמר המערער מילה וחצי מילה בפני בית משפט קמא, שניתן ללמוד ממנה תשובה לעבירה, בניגוד לסעיף 18 לחוק רישוי עסקים, ולמרות זאת הורשע בדין.
לא ניתן להימנע מהחזרת הדיון לבית המשפט קמא. בערעורו טוען המערער טענות לגופו של אישום: כאמור, טען שאין עסקינן בעסק, ושעומדת לו טענת "הגנה מן הצדק".
טענות אלה יש לבררן עובדתית, ראשית לכל, והמסגרת הראויה והמתאימה לעשות כן היא בהליך בפני בית המשפט השומע ראיות, הוא - בית-משפט קמא.
התוצאה הסופית: הערעור התקבל. פסק דינו של בית המשפט לעניינים מקומיים בהרצליה בוטל והתיק הוחזר אליו, לדיון מראשיתו, החל משלב תחילת המשפט.
עפ"א 80281/04
בית המשפט המחוזי בת"א
השופט: בן יוסף
בשם המערער: עו"ד מסר
בשם המדינה: עו"ד רייך.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
