אקירוב: "מנהל חברה שהוא בעל השליטה לא צריך לקבל שום בונוס או הטבות"

"מנהל שהוא גם בעל השליטה בחברה, לא צריך לקבל שום בונוס או הטבות מעבר למשכורת", כך הצהיר היום (ב') אלפרד אקירוב, יו"ר אלרוב נדל"ן ומנכ"לה, בכנס שערך המגזין "פורבס ישראל" בנושא שכר המנכ"לים בישראל. אקירוב זכה במקום השלישי מתוך 52 בדירוג "המנהל המצטיין" של "פורבס", אחרי עקיבא מוזס, מנכ"ל כימיקלים לישראל, וערן שוורץ, מנכ"ל מפעלים פטרוכימיים, שזכה במקום הראשון.

אקירוב, שהתייחס לחברות ציבוריות הנסחרות בת"א 100, הציע עוד לקבוע שכר מקסימום שינוע בין 2 ל-5 מיליון שקל בשנה, עלות מעסיק. "בעלי השליטה מקבלים הטבות שמעבר לשכר באמצעות עליית ערך המניות של החברה ודיבידנד שמחלקת החברה", אמר אקירוב. "אם אין עליית ערך ואין דיבידנד, ממילא אין הצדקה לקבל יותר מהמשכורת", הוא הסביר. ל"גלובס", אמר אקירוב, כי קיבל בעצמו בצורה הזו 45 מיליון שקל מתוך 65 מיליון שקל.

באשר למנהלים שאינם בעלי השליטה, מציע אקירוב תקרת שכר דומה, אך הטבה נוספת בדמות חברה-בת. "החברה תקצה לבכירים באמצעות החברה-הבת מניות במחיר שוק בהיקף של 2%-5%, ו-25% מהמניות יוקצו לכלל העובדים". לטענת אקירוב, המימון לרכישת המניות יישא ריבית ריאלית בשיעור של 4% צמוד לאינדקס. עוד הסביר אקירוב, כי המניות יוקצו לבכירים ולעובדים באופן מדורג, על-פני תקופה של שלוש עד שבע שנים. מחיר המניות יותאם לדבריו לחלוקת דיבידנד וריבית.

"המהלך כולו צריך לקבל את כל האישורים הנחוצים והדרושים על-פי החוק, לפי העניין", הדגיש אקירוב. "שיטה זו היא ערכית, מוסרית וצריכה להיעשות בשקיפות מלאה", הוסיף.

אקירוב לא פסח על הדוגמה הפופולרית ביותר בסוגיית שכר הבכירים, ומתח ביקורת על בנק הפועלים. "במקום מתן בונוסים למנהלים, שחלקם הוחזרו לאחרונה, הם יכלו לקנות על-פי שיטתי 2% ממניות הבנק ולאפשר הטבה גבוהה יותר בפועל מזו שנתנו. בשנת 2003 שווי הבנק עמד בממוצע על כ-10 מיליארד שקל וב-2006 עומד על 30 מיליארד שקל. בהנחה שהדיבידנד שחולק באותה תקופה כיסה משמעותית את עלות המימון לרכישת המניות - הרווח של העובדים יכול היה לעמוד על 200%. בתוך שלוש שנים הרווח הזה יכול היה להיות גדול יותר מהבונוס שקיבלו המנהלים; בהשקעה של 200 מיליון שקל היו מקבלים 600 מיליון".

לטענת אקירוב, אחד היתרונות המרכזיים של השיטה הוא שבמועד מתן המניות אין כל הטבה, והרווח שייווצר ינבע מביצועיה העתידיים של הנהלת החברה ועובדיה. "אלמנט זה מדרבן את ההנהלה לראות את טובת החברה לטווחים ארוכים", אמר אקירוב. "לדעתי, התנהלות זו ערכית ומוסרית ותייתר את הצורך בהתערבות הרגולטור".

הקו המנחה מאחורי דבריו, כך לטענת אקירוב, הוא העובדה ש"הציבור הוא השותף הנוח ביותר של בעלי השליטה". הרווח של הציבור שמשקיע בחברה הציבורית, הסביר אקירוב, מגיע מעליית ערך המניה של החברה ומהדיבידנד שהיא מחלקת. "בדרך הזו, מתן ההטבה לעובדים ולמנהלים תיצור זהות אינטרסים בין ציבור המשקיעים ועובדי החברה ותתרום להצלחתה".