ביהמ"ש: אין לחייב את הכונס להפקיד ערובה משמעותית בעת מינויו

ככלל, כאשר בית המשפט או ראש ההוצאה-לפועל ממנה כונס נכסים לשם מימושו של נכס כלשהו, על הכונס להפקיד ערובה להבטחת נזקים, להם הוא עלול לגרום במילוי תפקידו. במקרים רבים מסתפקות הערכאות השונות בהפקדת התחייבות עצמית של הכונס הממונה. לא אחת כבר נאמר, ש"התחייבות עצמית" כמוה כקליפת השום. שהרי אם לאחר מעשה יקבע בית המשפט, שהכונס ביצע את תפקידו שלא כראוי ושהוא הסב נזק לחייב, הוא יחויב לפצותו על נזקו, וזאת ללא קשר ל"התחייבות העצמית", שהופקדה על-ידו בעת מינויו. מטרתה של הערובה היא להבטיח את יכולת גבייתו מן הכונס, בבוא העת, של הסכום, שאותו הוא יחויב לשלם. לכן אין כל תועלת ב"התחייבות עצמית". לכך ולעניינים רלבנטיים נוספים התייחס אתמול שופט בית המשפט המחוזי בחיפה, יצחק כהן, בקבלו את ערעורו של בנק הפועלים על חיובו של כונס נכסים מטעמו להפקיד ערבות בנקאית להבטחת נזקיו האפשריים של החייב.

הבנק ביקש לממש משכון, שהיה רשום לטובתו על דירת המגורים של ברכה רוט ויואב אלעד. בבקשה שהגיש להוצאה-לפועל, ביקש הבנק, כמקובל, כי בא-כוחו ימונה לשמש כונס נכסים לנכס הממושכן. לבקשה צורפה, כרגיל, התחייבות בא-כוחו של הבנק להבטחת כל נזק, העלול להיגרם אם הוא לא ימלא כראוי את תפקידו. ראש ההוצאה-לפועל בחדרה, הרשם רובס, אכן מינה את בא-כוח הבנק ככונס נכסים, אך סירב להסתפק בהתחייבות העצמית שהוגשה לו. כתנאי לכניסתו לתוקף של המינוי, הוא העמיד בפני הבנק 2 אפשרויות: המצאתה על-ידי הכונס של ערבות בנקאית בשיעור 150 אלף שקלים, או המצאת התחייבות הבנק עצמו לפיצוי בגין כל נזק, שעלול להיגרם לחייבים או לצד ג' כתוצאה מפעולותיו או ממחדליו של הכונס.

על כך הגיש הבנק בקשת רשות לערער. השופט כהן קיבל את הערעור, וקבע כי יש להסתפק בהמצאת התחייבות אישית של הכונס. "כונס הנכסים הוא זרועו הארוכה של בית המשפט או ראש ההוצאה לפועל, ומעת מינויו לתפקיד זה, כפוף כונס הנכסים להוראות שהוא מקבל מהגורם שמינה אותו", פתח כהן. "בעיקרם של דברים מטרת הערובה להבטיח, שכונס הנכסים יבצע תפקידו בזהירות הראויה ובמקצועיות", המשיך והוסיף: "הנחת המוצא היא, שבית המשפט או ראש ההוצאה לפועל, הממנים כונס נכסים, שישמש כזרועם הארוכה, ימנו אדם מנוסה, שניתן לבטוח בו ולסמוך הן על יכולתו המקצועית והן על יושרו האישי". כהן הזכיר, שבדרך כלל ממונים לתפקיד עורכי דין או רואי חשבון, שלהם בקיאות במאטריה. הוא הזכיר גם, שאלה כפופים, ממילא, לכללי אתיקה ולדין משמעתי של לשכותיהם, דבר המוביל להנחה, שלפיה הם ימלאו את תפקידם כראוי ובנאמנות.

כהן הדגיש, כי הוא אינו מתעלם מכך, שיש גם דוגמאות לכונסי נכסים, שמעלו בקופת הכינוס, "ואולם, נראה כי מדובר בעשבים שוטים, שאינם יכולים להעיד על הכלל", הוסיף. הוא קבע, כי הפקדת הערובה דרושה למקרה, שבו ראש ההוצאה-לפועל ימצא לחייב את הכונס לשלם פיצוי עבור נזק, שנגרם על-ידו. "ואולם מלכתחילה מתבקש שראש ההוצאה לפועל ימנה לתפקיד אדם בעל כישורים מקצועיים ויושר אישי ראויים, ומכך יוצא, שהסיכוי שייווצר מצב בו יהיה מקום להורות על חילוט הערובה, הוא סיכוי נמוך", הוסיף. הוא הסב את תשומת הלב גם לכך, שלרוב עורכי הדין יש ביטוח אחריות מקצועית, ולכך שממילא ככל שהם יגרמו לנזק, ישולמו הפיצויים בגינו על-ידי חברת הביטוח, ו"לערובה המופקדת על ידו אין נפקות".

"במילים אחרות", סיכם כהן, "אחריות כונס הנכסים לקיים את חובות הזהירות החלות עליו אינה מותנית במתן ערובה, והיא נובעת מהדין הכללי, והפיצוי במקרה של נזק ישולם בדרך כלל על ידי המבטח. מכך מתבקש למעשה, שהערובה שעל כונס הנכסים להפקיד 'לשם הבטחת אחריותו למילוי תפקידו' מאבדת מחשיבותה, ולעניות דעתי, חשיבותה אינה אלא טקסית, כלומר, שבהפקדת הערובה מצהיר כונס הנכסים, קבל עם ועדה (וראש ההוצאה לפועל), כי הוא מודע לכך שעליו לנהוג באחריות ובזהירות בעת מילוי תפקידו". כהן סירב להתייחס ברצינות רבה מדי לטענה, שלפיה הערובה נועדה להבטיח שכונס הנכסים לא ימעל בכספי הכינוס. אף כי אין המדובר בתסריט דמיוני, קבע, הרי כונס שיחליט למעול, לא הערובה היא שתרתיע אותו מלעשות כן.

לאחר שהביע דעתו הברורה והנחרצת, שב כהן אל דרך המלך, וקבע, כי "בין אם טעמה של הערובה הסטורי ובין אם הוא טקסי או אחר", השיקולים, שעל ראש ההוצאה-לפועל לשקול בקובעו איזו ערובה יהיה על הכונס להפקיד רבים ומגוונים. בין היתר הוא הזכיר את טיב הזכויות שבכינוס, "שהרי לא כינוס של נכס פלוני ככינוסו של נכס אלמוני. יש מקרים בהם כינוס נכס פלוני הוא עניין פשוט יחסית, ויש מקרים בהם מדובר בכינוס שמחייב ביצוע פעולות משפטיות שונות ומורכבות. יש נכסים שערכם נמוך ויש נכסים שערכם גבוה. יהיו נכסים שמימושם צפוי להימשך שבועות ספורים או חודשים בודדים, ויש כאלה שצפוי כי הפעולות למימושם תימשכנה זמן רב". ומכיוון שהשיקולים שונים ומגוונים, הרי "יש לבחון את טיב הערובה בכל מקרה לגופו", קבע.

או אז ביקש כהן להפנות את תשומת הלב לנקודה משמעותית ביותר: "קביעת ערובה מכבידה עלולה להדיר את רגלם של עורכי דין מנוסים מלקבל על עצמם לשמש כונסי נכסים, ובסופו של דבר יפגע הדבר הן בחייב והן בנושיו". הוא הזכיר גם, שבמקרים רבים המדובר בעורכי דין, המייצגים בנקים והנוטלים על עצמם לשמש כונסים בתיקים רבים למימוש נכסים של חייבים רבים. אלה לא יוכלו לעמוד בחיוב להפקיד, בכל תיק ותיק, ערבות בנקאית או ערובה משמעותית אחרת, "שהרי יהיה עליהם להחזיק עתודות כספיות גדולות, שעורך דין סביר אינו יכול לעמוד בהן".

כהן קבע, כי לא היה מקום להתנות את מינוי בא-כוח הבנק בהפקדתה על-ידו של ערבות בנקאית כלשהי וביטל את החיוב. "מדובר למעשה במימוש נכס אחד לטובת נושה אחד. אין מדובר בפעולת כינוס יוצאת דופן ואין מדובר בהליכים מורכבים שיש צורך לבצע, וניתן לפקח על כונס הנכסים באופן יעיל, על ידי חיובו להגיש דו"חות תקופתיים מעת לעת", קבע. הוא קיבל גם את טענת הבנק, שלפיה לא היה מקום לקבוע, שאם לא תופקד ערבות בנקאית של הכונס, יהיה על הבנק להפקיד התחייבות עצמית משלו. הוא הזכיר, שאף שהכונס הוא בא-כוח הבנק, הרי עם מינויו ככונס נכסים "אין הוא נתון אלא למרותו של בית המשפט, והזיקה שבינו ובין המבקש הופכת להיות משנית". הוא סיכם וקבע, כי "במצב דברים שכזה, אין מקום לחייב את המבקש בהפקדת ערובה להבטחת אחריותו של כונס הנכסים" (בר"ע 689/06).