עיכוב ביצוע פס"ד לפינוי: הפן הרגשי

דחיית הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין המורה על פינוי דיירים מן המקום שבו הם מתגוררים, עלול להביא לתוצאה בלתי הפיכה שבה לא יוכלו הדיירים המפונים לשוב לבתיהם אף אם יזכו בערעור

מאיר ואילנה הלוי (להלן: "המבקשים") ובני משפחותיהם מתגוררים בבתים המצויים בשכונת הארגזים בתל-אביב, בהם התיישבו לפני למעלה מ-50 שנה. לקראת סוף שנת 1998 פרסם מינהל מקרקעי ישראל "מכרז לפינוי ובינוי בשכונת הארגזים בתל-אביב-יפו", שבו זכו חברות פרידמן חכשורי ואביוד (להלן: "המשיבות").

במסגרת המכרז הוטל על המשיבות לפנות את התושבים המתגוררים בתחום המקרקעין ולפצות את המפונים בהתאם לתנאי המכרז. משלא הגיעו המשיבות והמבקשים להסדר פינוי, הוגשה נגד המבקשים תביעה לפינוי בבית משפט השלום. בית משפט השלום קיבל את תביעת הפינוי, תוך שהוא דוחה את טענותיהם השונות של המבקשים.

על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב. בד בבד עם הודעת הערעור, הגישו המבקשים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית משפט השלום עד להחלטה בערעור. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו לאור סיכויי הערעור הנמוכים לדבריו, ובקובעו כי משאין מדובר בדיירות מוגנת, כי אם בברי רשות מכללא במקרקעין, ומשנקבע בפסק הדין של בית משפט השלום כי הם זכאים לפיצויים, הרי שלב המחלוקת נסוב סביב גובה הפיצוי המגיע, ולפיכך מאזן הנוחות נוטה לטובת הימנעות מעיכוב ביצוע פסק הדין.

מכאן פנו המבקשים בבקשת רשות ערעור לביהמ"ש העליון, אשר נדונה בפני השופטת ארבל. הכלל הבסיסי, המופיע בתקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, קובעת השופטת ארבל, הוא כי אין בהגשת ערעור כדי לעכב את ביצוע פסק הדין אשר כנגדו מוגש הערעור. כלל זה מסויג בתקנות 467 ו-468 לתקנות, המעניק לבית המשפט שיקול דעת לעכב את ביצועו של פסק דין.

במסגרת שיקול דעת זה, ישקול בית המשפט את סיכויי המבקש לזכות בערעור, שבשלב מקדמי זה ייבחנו באופן לכאורי בלבד, ואת מאזן הנוחות בין הצדדים, קרי האם במידה ויתקבל הערעור יהיה זה בלתי אפשרי, או למצער קשה מאוד, להחזיר את המצב לקדמותו. עוד בוחן בית המשפט את מידת הנזק שייגרם למבקש עקב ביצוע פסק הדין באופן מיידי, ביחס למידת הנזק שייגרם למשיב עקב עיכובו.

חלקו הארי של הערעור, קובעת השופטת ארבל, אינו עוסק במחלוקת שהיא כספית במהותה, כי אם בהחלטתו של בית השלום על עצם פינוי המבקשים, תוך שהוא דוחה את טענותיהם האמורות בדבר זכותם להמשיך ולחיות בבתיהם ללא הגבלה.

דחיית הבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דין המורה על פינוי דיירים מן המקום שבו הם מתגוררים, עלול להביא לתוצאה בלתי הפיכה שבה לא יוכלו הדיירים המפונים לשוב לבתיהם אף אם יזכו בערעור. במקרה שכזה, הופך הערעור לתיאורטי גרידא. לא זו אף זו: בבואנו לדון בפינויו של אדם מן הבית שבו הוא מתגורר מאז שחר ילדותו, קובעת השופטת ארבל, יש לתת את הדעת למרכיבים בתחום הרגש, שאינם בהכרח עולים בקנה אחד עם קריטריונים בעלי אופי עסקי, ומכאן שאינם ברי פיצוי כספי. במקרה שכזה יש לנהוג בדחילו ורחימו קודם שבית המשפט נותן אור ירוק למהלך שאין ממנו דרך חזרה, ואשר מתבצע עובר להחלטתו הסופית של בית המשפט שלערעור.

השופטת ארבל ערה לכך שאי פינוים של המבקשים אינו פוגע רק בממ"י ובמשיבות, אלא אף בתושבים אשר התפנו מבתיהם בשכונת הארגזים, מתגוררים כעת בדיור חלופי ומצפים לשיכונם מחדש בבתי המגורים שייבנו.

ברם, אין דינם של התושבים שפונו זה מכבר מרצון ונמצאים בדיור חלופי לאחר שכבר ויתרו על בתיהם הישנים, כדינם של אלו אשר עודם מצויים בביתם הישן ומנסים לשמרו, ואין דינו של המעבר לדיור חלופי כדינה של הישארות בדיור חלופי פרק זמן נוסף.

התוצאה הסופית: הערעור נתקבל. ניתן צו לעיכוב ביצוע הפינוי עד להכרעה בערעור.

רע"א 7682/05, בית משפט העליון.

השופטת: ע. ארבל

בשם המבקשים: עו"ד י. הוס

בשם ממ"י: עו"ד גורדון

בשם המשיבות: עו"ד ברוך.