העליון: פיצוי על קרקע שניזוקה יכול להיות גבוה מהירידה בערכה

בית המשפט העליון קבע אתמול (ג') כי פיצוי על נזק שנגרם לבעל קרקע יכול להיות גבוה מירידת ערך הקרקע בתנאי שהוא נדרש בתום לב. בית המשפט התייחס למקרה, בו תיקון הנזק לקרקע כרוך בהוצאות כספיות הגבוהות בהרבה משיעור הירידה בערכה - האם ראוי בנסיבות אלה לפצות את בעל הקרקע בעלות התיקון או בשווי ירידת ערך הקרקע בלבד?

הנשיא בדימוס אהרון ברק, בהסכמת השופטים אליעזר ריבלין ואליקים רובינשטיין, קבע כי הפיצוי יכול להיעשות בשתי הדרכים האמורות (עלות התיקון או ירידת השווי) וכי על הניזוק לבחור ביניהן בתום לב. משמעות הדבר היא, בין השאר, שכאשר הפיצוי בגין ההוצאות גבוה במידה משמעותית מאובדן הערך, על הניזוק להצביע על שיקולים מיוחדים כדי להצדיק את בחירתו בפיצוי הגבוה יותר. הבחירה בין דרכים צריכה להיעשות כאשר יש לוודא שמצבו של הניזוק לא הוטב בשל הפיצוי.

בית המשפט נדרש לסוגייה בתביעה שהגישו בעלי קרקע בכפר אבו-סנאן נגד המדינה, חברת יורם גדיש, חברת סהר שביטחה אותן, ונגד חברת ח. פאהום שירותים הנדסיים. זאת, בשל נזקים שנגרמו לחלקה בעת שהמדינה ביצעה עבודות בקרקע סמוכה, כדי להקים אזור תעשייה לכפר.

בית המשפט המחוזי בנצרת קבע שהמדינה אחראית לרשלנותה של גדיש, שביצעה את העבודות, וכי על גדיש לשפות את המדינה על כל תשלום שתיאלץ לשלם בשל רשלנותה. כמו כן, נקבע כי פאהום, שפיקחה על העבודות, התרשלה בכך שלא הורתה לגדיש לעצור את העבודות. את תרומת רשלנותה של פאהום העריך בית המשפט בכ-35% מסך הנזק.

המחוזי קבע כי על הרשלנים להשיב את המצב לקדמותו על ידי בניית קיר תומך בעלות של למעלה מחצי מיליון שקל. ואולם, גדיש ופאהום העריכו את ירידת ערך הקרקע בכ-8,200 שקל בלבד, ולכן בערעורם לעליון טענו כי יש לפצות את בעלי הקרקע בשווי ירידת ערכה ולא בעלות בניית קיר התמך.

השופט ברק ציין כי השבת המצב לקדמותו לא בא לאפשר לניזוק להיטיב את מצבו על חשבון המזיק, אך בהערכת שיעור הפיצויים יש לתת משקל כבד לאינטרסים של הניזוק. לדבריו, קיימות מספר דרכים להשיב את מצב הדברים לקדמותו, ויש להעניק לניזוק את כוח הבחירה, אך זו חייבת להתחשב באינטרסים של המזיק ולהיעשות בתום לב.

בית המשפט העליון החזיר את הנושא לבית המשפט המחוזי כדי שיבחן את הממצאים העובדתיים לאור הכללים שנקבעו לעיל. (ע.א. 9474/93).