ילד טוב גבעתיים

גלעד עדין לא הגיע לפסטיבל ראש פינה האחרון, אותה סדנת מסאז'ים מענגת שבה אנשי תעשיית הטלוויזיה והקולנוע מתלטפים ומתחככים זה בזה פעם בשנה. אולי זה האופי הירושלמי, אולי השנים המעצבות בערוץ 1 המאפיר, ואולי משהו עמוק יותר. "תמיד הייתה לי תחושת אאוטסיידריות, שהתעצמה בעיקר כשהגעתי לערוץ 10", אומר עדין בראיון ל-G. "לא שירתתי בגל"צ, לא גרתי בתל אביב ולא הייתי חלק מהברנז'ה. אימא שלי (מורה לגיאוגרפיה) תמיד חשבה שזה חיסרון, שבגלל העובדה שהיא ואבי המדען אינם חלק מהמילייה הפוליטי-עיתונאי-ברנז'אי של החברה הישראלית, הדרך שלי בתקשורת תמיד תהיה קשה יותר".

אבל עדין עשה את הסוויץ'. אחרי שנים לא מעטות כעיתונאי, הוא קפץ לעמדת ניהול, וגילה יתרון בריחוק שתמיד היה חלק ממנו. "העובדה שרוב החברים שלי לא מהתחום, ושעד גיל 24 לא הייתי בכלל בתחום, אפשרה לי לקבל החלטות באופן יותר אובייקטיבי ומפוכח ממישהו שהוא חבר של כולם ואכל איתם בחדר אוכל בגלי צה"ל", הוא אומר.

היום, כמעט שנה לאחר שמונה למנכ"ל ולעורך הראשי של חברת החדשות של ערוץ 10, העדינות הכה מזוהה אתו מתחלפת בהצהרות לוחמניות המכוונות אל המתחרים עתירי הרייטינג מנווה אילן. "אנחנו נתפסים כיום כגוגל של העיתונות האלקטרונית", אומר עדין, "אבל שלא תהיינה אי-הבנות, יכול להיות שיום אחד נהיה מייקרוסופט". אפשר להניח שעדין לא מתכוון לכך במובן המילולי, אחרי הכול, החברה שבה הוא עומד לא מייצרת לבעלי המניות שלה דיבידנדים שמנים, ההפך הוא הנכון, היא עולה להם 53 מיליון שקל בשנה, ומכניסה הרבה פחות.

"ברזי עזב לפני שיצאתי מהחדר"

בהודעה דרמטית, אך לא מפתיעה, הודיע ערוץ 10 בדצמבר שעבר כי מנכ"ל חברת החדשות אבי ברזילי פורש מתפקידו, לאחר חצי שנה בלבד בתפקיד. ההחלטה סיימה מערכת יחסים עכורה בינו לבין המנכ"ל החדש-ישן מודי פרידמן. בורסת השמות לגבי המחליף געשה, ועדין המופנם, ששימש באותה עת כעורך וכמגיש "האולפן המרכזי" של יום שישי, כלל לא הוזכר בה. "בוקר אחד אני מקבל טלפון בו התבקשתי להגיע לישיבת דירקטוריון", משחזר עדין. "בישיבה הודיע לי יו"ר הדירקטוריון, אהוד גרוס, כי החליטו למנות אותי למנכ"ל בפועל. שאלתי כיצד זה יתבצע, ואמרו לי שאעבור חפיפה עם ברזילי, וכשהוא יעזוב - אכנס לתפקיד. כשיצאתי מהחדר גיליתי שהוא עזב".

אחת ההפתעות הכי גדולות, אומרים עליו, היא המהירות שבה הצליח להתנתק מהמסך ברגע שנכנס אל לשכת המנכ"ל. "גלעד ידוע כאוהב מסך, אפילו מאוהב בו. לכן אחת ההפתעות לטובה הייתה שברגע שעבר לניהול הוא הסכים לזנוח אותו", אומרים עליו ספק בחיוך ספק בציניות.

תחילה מונית לממלא מקום. נראה היה שבעלי המניות חששו ממינוי קבוע אחרי עזיבתו של רם לנדס, שהקים את החברה, ואחריו ברזילי. הרגשת את חוסר הביטחון מצדם?

"מאוד הבנתי אותם ואת ההחלטה. התפקיד שהוגדר בחוק, לפיו המנכ"ל הוא גם העורך הראשי, הוא מאוד מורכב. דורשים מבעלי חברה מסחרית למנות מנכ"ל שהוא קודם כול עיתונאי, ובאמת בשנים קודמות הייתה לי ההזדמנות להוכיח עצמי כעורך, אך לא הייתה לי הזדמנות להפגין כישורי ניהול. הלימודים האקדמיים שלי תיאורטיים. לכן היה לי ברור שאם מפקידים בידי עיתונאי עשרות מיליונים, צריך לבחון אם יש לו היכולת לנהל גם כספים וגם אנשים".

אפרופו תקציב. ברזילי המשיך לקבל משכורת, גם לנדס נהנה תקופה ארוכה ממצנח זהב, ובמקביל אתה כמנכ"ל. תוסיף לזה את משכורות הטאלנטים, ואת הפער העצום בינם לבין כתבי השטח ואנשי המערכת הזוטרים יותר, ותקבל אנשים מאוד מתוסכלים במערכת שאתה עומד בראשה.

"הנתונים שלך לא נכונים. המנכ"לים הקודמים קיבלו מזמן את מה שהגיע להם על-פי ההסכמים שלהם, והיום החברה משלמת משכורת אחת למנכ"ל אחד, שזה אני. יש לנו חוזים אישיים עם כל אחד מהעיתונאים כאן, וכל אחד מתוגמל על-פי שורה של פרמטרים, בין היתר כושר העבודה שלו. מכיוון שלא מדובר בכספי ציבור, אני לא חושב שאני צריך לתת דין וחשבון על המשכורות של אף אחד, אלא לבעלי הבית שצריכים לבחון אותי, האם ההוצאות שלהם מצדיקות את התוצאה".

אבל אתה עיתונאי, למה אתה לא נלחם את מלחמתם של העיתונאים בעניין זה?

"זו בדיוק התשובה. יש פה הרבה עיתונאים שנכנסו בשכר נמוך, הוכיחו עצמם, הביאו הישגים עיתונאיים מדהימים, והיום הם נכסים של החברה והם מתוגמלים על כך. אני מבין את התסכול של מי שנמצא בתחילת הדרך, אבל אמשיך לשמור על תמהיל של צעירים וותיקים, ומכאן שתמיד יהיו כאלה שישתכרו פחות וכאלה שישתכרו יותר".

אחת הביקורות שיש כלפי חברת החדשות של ערוץ 10 היא צוות עיתונאים ועורכים צעירים, דבר שלא תמיד מתאים לסיקור חדשותי, כזה שמאופיין במקרים רבים בוותק ובמהימנות לאורך שנים.

"חשוב לי מאוד שהאופי הצעיר של החברה לא יהיה חיסרון, למרות שהוא יכול להיות כזה. אני מודע לביקורת, ואפילו מסכים איתה. לכן חשוב לי מאוד לחזק את החברה בכוחות המבוגרים והמנוסים שלה. אל תשכחי מי מוביל אצלנו את השידורים. העוגנים המרכזיים שלנו הם אנשים שמאחוריהם 40-15 שנות שידור ועיתונאות, ואני חושב שזה שילוב מאוד מדויק, אך יחד עם זה מסכים עם הביקורת ופועל בכיוון הזה של השילוב".

לא מזמן אמר מודי פרידמן בראיון ל"דה-מרקר", שדני רופ "לא שווה כנראה את הכסף". מה דעתך על משכורות הטאלנטים שלך? שווים את הכסף?

"אני לא אדבר על המשכורות שלהם. אני חושב שזו טעות לדון בשכר של טאלנט, מגיש או חזאי מעל גבי העיתון, ואני, כמנכ"ל, עושה שיקול אחד ויחיד בעניינים האלה: מהו ערכו של הטאלנט ומהי מידת התחליפיות שלו. כלומר, האם מישהו יכול לעשות את מה שהוא עושה יותר טוב ממנו בפחות כסף.

"כל הטאלנטים מודעים למצב החברה, וכמעט עם כולם חידשתי את ההסכמים בשנה האחרונה, בשקט, ומבלי שאף אחד יקרא בעיתון על השינויים בשכר שלהם. גם אם אני עושה שינויים, וגם אם קוראים להם טאלנטים בעיתונים, אני קודם כול מכבד אותם כבני אדם, וזה לא מכובד לדון בתנאי ההעסקה שלהם בעיתון".

מה שאתה אומר, בעצם, הוא שהיו הפחתות שכר לטאלנטים בערוץ 10, רק שלא מדברים על זה.

"לא אמרתי את זה. זה בדיוק חלק מאותו כבוד שאני רוכש לטאלנטים - לא לפרט את השינויים. אני רק אומר שהם מודעים למצב החברה. כל בן אדם, גם אם את קוראת לו טאלנט, רוצה לבוא לעבודה עם חיוך ולדעת שהוא מתוגמל באופן הוגן".

לאחרונה הודיע לך אחד הטאלנטים הבולטים של חברת החדשות, עמנואל רוזן, על חזרתו לערוץ 2. אולי באמת אתם לא משלמים משהו עכשיו?

"הופתעתי מההודעה שלו כי חשבתי שהוא מאוד מתאים לערוץ 10, הוא חלק מהערוץ, והוכיח את עצמו בכל מה שהוא נגע בו בערוץ. אבל ברור לי מצד שני שאנחנו לא יכולים להתמודד במצבנו עם כל ההצעות. כשמישהו עושה שיקול כולל של מה יעשה, איפה וכמה יקבל, במצבנו אנו לא יכולים להתמודד עם כל ההצעות של המתחרים, ונצטרך - בכוחות שכן יש לנו - להמשיך ולהתחרות בהם. וזה דווקא לא מפחיד אותי".

"חסר כריזמה" או "בעל יוזמה"

עדין, 40, החל את דרכו הטלוויזיונית במינהלת ההקמה של ערוץ 2, כאשר היה עדיין סטודנט לכלכלה. בתחילה שימש, בין היתר, כעורך משנה של תוכנית "הערב במפרץ". עם הקמתו של הערוץ השני, ב-1993, נסגרה מינהלת ההקמה, ועדין עמד בפני פרשת דרכים: האם להמשיך עם הערוץ החדש, או לקבל הצעה שקיבל להיות כתב בדסק הכלכלי של ערוץ 1? עדין בחר ברוממה. "ככלכלן שהתאהב בינתיים בתחום הטלוויזיה, זו הייתה הזדמנות מצוינת לשלב את מה שלמדתי ביחד עם האהבה החדשה שלי", אומר עדין, שמעיד כי כל-כך התרגש מן המשרה החדשה, עד ששכח לשאול כמה מרוויחים בה. "הייתי נרגש מהמעמד, מזה שגמרתי את לימודי הכלכלה ואני כבר כתב במהדורת 'מבט', ושהנה עכשיו חיים יבין יפנה אליי בשידור, ואז אני אתן דיווח כלכלי. בתלוש הראשון התברר לי שהשכר הוא 5,000 שקלים לחודש".

בהדרגה התקדם עדין לתפקידי עריכה והגשה, ואף הגיע להגשת מהדורת הדגל "מבט". עשר שנים עבד בערוץ הראשון, עד שלפני שלוש שנים, יחד עם מספר נכסים נוספים של הערוץ הממלכתי, עבר עדין לערוץ 10 במטרה להקים ביום שישי מתחרה ראוי לפצצת הרייטינג של ערוץ 2, "אולפן שישי". הצלחה לא נרשמה שם, ו"האולפן המרכזי" בהגשת עדין זכתה לרייטינג זניח. הניסיון הלא מוצלח לא הפריע לבעלים להניח בידיו את המפתחות לחברה כולה, זאת לאחר שהתחכך עמם ב"משחק השלום" שנערך בברצלונה מספר ימים קודם.

יש המייחסים זאת לאופיו של עדין. הוא תמיד ידע להלך בין הטיפות, אומרים, וזוכה ללא מעט מחמאות, גם בצד האישי וגם במקצועי. "הגון", "בעל יוזמה", "איש מקצוע" ו"אדם נוח" הן חלק קטן מהמחמאות שהוא קוטף מפי קולגות. מנגד, אפשר לשמוע לא מעט ביקורת על הטכנוקרטיות, חוסר הכריזמה, האפרוריות והיעדר יצירתיות. "הוא תמיד בשליטה, ממש קונטרול פריק, ובנוסף לזה הוא טכני מאוד ולא ממש כריזמטי, אולי קצת רובוטי", אומרים.

"אין לי אופי מושלם", מגיב עדין. "עוד בתקופה שהייתי כתב שטח הרבה כעסו עליי, אך זה אף פעם לא עבר לפן האישי. אחד מהערכים שגדלתי עליהם ושאותם אני מנסה להנחיל הלאה הוא שאנו נחקור, נברר, נחשוף, אך לא נתקשר לבקש תגובה בחמש דקות לשמונה בערב, כי זה לא הוגן, גם במחיר שהסיפור יודלף הלאה, וזה קורה".

הוגן הוגן, אבל האם זה ריאלי?

"היום זמני הבקשות התקצרו מאוד, ואני לא מוכן לזה. על איזה תחקיר רציני מישהו יכול לתת תגובה בתוך חמש דקות? מה עוד שאני לא רוצה לצאת לידי חובה בתגובה. נהפוך הוא, אני קיצוני עוד הרבה יותר בעניין הזה, ואני חושב שבקשת תגובה מספיק מוקדם תאפשר לנו, העיתונאים, לגלות פרטים חדשים ועובדות חדשות, ואולי אף כאלה שיגרמו לנו להבין שהתחקיר אינו נכון. אני אלך לישון טוב יותר אם אפסיד סיפור מפני שהייתי זהיר, מאשר אפרסם סיפור שארגיש לגביו שלא דייקתי בעובדות".

הרגיע את הרוחות

לאורך השיחה כולה, עדין מתעקש לשמור על תדמית הילד הטוב. הוא מתנסח בדיפלומטיות יתרה, שמפליגה לפעמים למחוזות השעמום. לא תתפסו אותו ולו במילה של ביקורת, לא על נמל הבית שלו, וגם לא על המתחרים. חברת החדשות שלו אמנם חרתה על דגלה את הביקורתיות כערך עליון, אבל זה נעצר אצל המנכ"ל והעורך הראשי. "עדין היה הדבר הנכון במקום הנכון", אומר עליו גורם בחברת החדשות. "הוא הרגיע את הרוחות, יש לו אישיות מאוד נעימה ומרגיעה. אין ספק שהוא בחור מאוד אמביציוזי, מאוד חרוץ ומשקיען. הוא הצליח להרגיע את הר הגעש שהתפרץ לפני שנה, וזה הישג גדול".

גורם אחר בחברה אומר כי "הדבר המרכזי שהיה צריך אחרי התקופה של ברזילי, ממנה נשבה רוח סערה שטלטלה את המקום, זה שקט ורוח רגועה. והחברה באמת נמצאת במצב מאוד נינוח, בעיקר מבחינת יחסי האנוש. בקונסטלציה שנוצרה, גלעד היה דמות מאוד מתאימה. השאלה אם זה מספיק לתפקיד של מנכ"ל ועורך". בצד המקצועי יש האומרים כי "במידה רבה לבכירים במערכת, כמו אמנון ברקאי, המשמש כמפיק הראשי, ויעקב אילון יש השפעה גדולה מאוד על ניהול החברה הן בצד ההפקתי (ברקאי) והן בצד המערכתי (אילון)".

"המבחן הגדול", כהגדרתו של עדין, שעמד בדרכו עם כניסתו לתפקיד, התרחש ב-4 בינואר. "השתתפתי אז בישיבת דירקטוריון ראשונה שלי, במשרדי 'מרחב' בהרצליה, שבה ישבה ההנהלה החדשה של ערוץ 10, עם בעלי הערוץ ארנון מילצ'ן, רון לאודר ויוסי מימן. במהלך הישיבה הודיעו לי על מידע שיש לנו שלפיו אריאל שרון מובהל לבית החולים, ושאלו אם לעלות לשידור. כזכור, שרון אמור היה להתאשפז למחרת בבוקר לניתוח שהוגדר קל, ולכן יכול להיות שחשבו בסך-הכול להקדים לו את האשפוז. מצד שני, ברבע לעשר בלילה, כשראש הממשלה בדרך לבית חולים, זו בהחלט ידיעה שיכולה להיות דרמטית. עזבתי את הישיבה ונסעתי לערוץ, כשבינתיים החלטתי שלא לעלות לשידור. הייתי בדילמה גדולה, מאחר שלא היו אימותים נוספים לידיעה. לעלות עם דבר כזה לשידור בהנחה שהוא לא נכון עשוי להרעיד את המדינה, ואם זה נכון ולא עליתי לשידור - פישלתי. לאחר זמן מה קיבלתי אימות נוסף מעמנואל רוזן שהצליב את המידע. רק אז, כעבור כ-20 דקות, כשאף אחד עדיין לא עלה עם הידיעה - לא ברדיו, לא בטלוויזיה, ואפילו לא באינטרנט - החלטתי לעלות את הידיעה לשידור. הסוף ידוע, אולם זה מסוג האתגרים והמבחנים שאי-אפשר להתכונן אליהם. שום דבר לא מכין אותך לזה, וזו אחריות שבסופו של דבר מתנקזת לבן אדם אחד, והאחד הזה הוא אני במקרה זה. זה מה שמפחיד, אך מצד שני נותן סיפוק".

על רקע זה מסמן גורם בשוק הטלוויזיה את ההצלחה התוכנית המרשימה באמת של עדין בשנתו הראשונה לכהונתו, ברכישת סרט החטופים על-אודות רון ארד. אבל "מעבר לכך לא היו השנה פריצות דרך דרמטיות. בסך-הכול, הדברים המרכזיים בחדשות ערוץ 10 קרו לפני שלוש שנים ולא בשנה האחרונה, והדברים המרכזיים הם 'המהדורה המרכזית', גיא זהר ולונדון וקירשנבאום".

"לשבור את ההגמוניה"

בערב הבחירות רשמה חדשות 10 את הקפיצה המשמעותית ביותר מבין שלושת הערוצים המובילים, לעומת הבחירות הקודמות בשנת 2003, וזאת לאחר שנרשם רייטינג ממוצע של 14%. למחרת הבחירות אמרו גורמים בערוץ 2 כי במהלך החודשים האחרונים היה ספין תקשורתי, שלפיו בערב הבחירות יהיה מהפך ברייטינג, דבר שלא קרה. "ההובלה של ערוץ 10 על-פני ערוץ 1 קרתה כבר מזמן, לפני כתשעה חודשים, דבר שנובע מהחידלון של ערוץ 1", הם אמרו. עדין, לעומת זאת, גם על רקע כל ההכנות, הגימיקים והכספים שהוציא הערוץ, אמר כי הופתע מהנתונים המחמיאים בעיקר על רקע העובדה שערוץ 1, בעיקר בימי בחירות ולחימה, נותן תחושה של "לחזור הביתה".

אתה מרגיש תסכול. אתה חושב שאם חברת החדשות הייתה פועלת בערוץ מצליח יותר היא הייתה זוכה לכבוד שלו היא ראויה גם במבחן הרייטינג?

"אני מרגיש סיפוק. היו לנו מבחנים ואתגרים ענקיים, ובסופו של דבר בכל ערב צופים בנו יותר מ-10% ממשקי הבית. לשבור את ההגמוניה של הערוץ ששולט בארץ כבר עשר שנים זה סיפוק אדיר".

ועכשיו בוא תהיה פחות ממלכתי.

"אני אגיד לך למה זה לא מתסכל: הולך ונוצר פה לוח שידורים נורמלי, ואני מקווה שהתוכניות החדשות של הערוץ יהיו יותר נצפות ממהדורות החדשות. אנחנו צריכים להיות הרמפה של לוח השידורים".

אתם מתהדרים לא מעט ברכישת חומרים בלעדיים, בהרבה כסף. אתה באמת מאמין שעל חומר עיתונאי ועל ראיונות יש לשלם כספים כה רבים?

"אין פה חוקים - כל מקרה לגופו. במקרה של הסרט על רון ארד מאוד רציתי לקנות אותו. חשבתי שיש פה נכס חשוב, בעל ערך היסטורי, ודווקא בחברה צעירה היה לי חשוב שהנכס הזה, מבחינה ערכית, יהיה אצלנו. הופתעתי שלא המדינה שמה ידה על החומר הזה, שהיו בו דברים מאוד חשובים, כמו חטיפת החיילים בהר דב. השיקול במקרה הזה לא היה כלכלי, אף שההשקעה השתלמה לערוץ בגלל הצפייה הגבוהה.

"כשההורים השכולים אמרו לי תודה על שסגרתי עבורם את המעגל הזה, זה היה חשוב יותר מכל נקודת רייטינג. חיבוק של אב שכול זה יותר מצפייה. על חומרים שהם בעלי ערך, ואין דרך אחרת להשיגם, אני אשקול אם לשלם כסף".

ואיפה עובר הגבול? תשלם גם לרוצח שייתן לך ראיון בלעדי?

"לא. אני לא רוצה לתגמל רוצח על מעשיו. את החומרים על רון ארד רכשתי, ואם לא אני הייתי קונה אז מישהו אחר היה קונה. במקרה זה השילוב של תפקידי כמנכ"ל וכעורך ראשי הוכיח עצמו".

איך אתה חש לנוכח הראיון של דודו טופז עם לריסה טרימבובלר בערוץ 10?

"דודו בעצמו לא הרגיש נוח, ואני מסכים אתו. זו הייתה סיטואציה מביכה. הוא הרגיש נבוך, ואני חושב שאת העבודה העיתונאית בערוץ 10 צריכים להשאיר לעיתונאים, בדיוק כמו שאנחנו העיתונאים לא יודעים לעשות בידור כמו שעושה טופז".

נראה שהתוכנית הבולטת ביותר שאתם מייצרים היא לונדון וקירשנבאום, ובכל פעם נראה כי עומדים "לגנוב" לכם גם אותה.

"לגיטימי שינסו לגנוב לנו את הטאלנטים. אבל לא יעזור להם, לונדון וקירשנבאום יישארו פה, ולא רק בגלל התגמול. אני חושב שזו גאווה של עיתונאים לעבוד בחדשות 10, ולכן עיתונאים לא ששים לעזוב, ויש להם הצעות. יכול להיות שקשה לי להתמודד כספית עם הצעות של מתחרים, אך אני, בניגוד לאחרים, לא מנסה למסחר אותם ולא מנסה לגרום להם להיות אחרים כדי להתאים את עצמם לפריים טיים של ערוץ 2. אם אני אפסיד מישהו רק בגלל המצב הכספי, לא אצטער".

תן לעצמך ציון בין 1 ל-10 כמנכ"ל וכעורך ראשי.

"8. לא הספקתי מספיק. את הבחירות עשינו לדעתי מצוין, בסופו של דבר הצלחתי לעלות על הציפיות שלי. לעומת זאת, את המלחמה אני בטוח שבפעם הבאה נעשה יותר טוב. בסך-הכול, נראה לי שיש לי עוד מקום לעלות בשנים הבאות".

אורי לוי, מנהל חטיבת החדשות בערוץ 1, שעבד במשך שנים רבות עם עדין, ושבשנה האחרונה נכנע באופן סופי לכך שהמהדורה המרכזית של 10 עוקפת את "מבט" ברייטינג, דווקא מפרגן: "חדשות ערוץ 10 נראות טוב, עם 'לוק' רציני, עם אג'נדה שאולי אפשר להתווכח איתה, אך היא קיימת. עדין הולך עם הדברים עד הסוף, אין אצלו פשרות ואף פעם גם לא היו. בערוץ 1 אנשים אהבו והעריכו אותו, כמובן חוץ מאלה שקינאו. גם כעורך וגם כמגיש העבודה אתו תמיד הייתה מסודרת ומאורגנת, ולכן היה כיף לעבוד אתו. כל מי שאומר אחרת, מונע משיקולים זרים". "