"היזמים שלנו - הכל בוער להם. ישר רצים להקים חברה ומוציאים כסף על מעבדה ועל משרד"

אצל מקס הרצברג, שהחל כיזם והיום הוא משקיע ומייעץ ליזמים, אין באמת דבר כזה אקזיט. הכסף שהוא מוציא מחברה אחת נח בחוץ רק לרגע, לפני שישקיע אותו בפרויקט הבא. יש בכך משום דמיון לנפש של מהמר. "אני אוהב לעזור ליזמים מתחילים", אומר הרצברג. "בביומד, אם מקימים חברה כמו שצריך, אז יש לה סיכויים לא רעים".

הרצברג היה ממקימי חברת אורג'ניקס, שנרכשה ב-1996 ע"י אינוורנס האמריקנית. עם הכסף מהאקזיט הקים חממה פרטית שהפיקה חמש חברות מעניינות, ביניהן Verta ו-VBL. הוא היה בין המתמודדים על ניהול חממת מדעי החיים של המדען הראשי, ועדיין לא ממש סלח על כך שהמדינה לא בחרה בו, אך הוא התאושש והקים שתי חברות נוספות - molecular cytomics וספאל המגיעות ממש בתקופה זו לבשלות ועד היום לא ממש נחשפו.

הרצברג התחיל בעולם המדע, כשעסק בהנדסה הגנטית. את הדוקטורט עשה באוניברסיטת סטנפורד, אך אחרי תקופה באקדמיה בחו"ל, חזר לארץ כי הבין "שמה שיש לנו למכור בארץ זה תעשייה עתירת ידע". בהקשר זה חבר לסטף ורטהיימר ולזוג יהודית ויהודה ברוניצקי מאורמת, לפרויקט שוורטהיימר כינה "ציונות שלב ג'", גלגול ההיי-טק של החזון התעשייתי שלו. על בסיס רעיון של הרצברג הוקמה אורג'ניקס, שסומנה כהבטחה גדולה, אך בניסיונה הראשון להנפקה בנאסד"ק נכשלה בגלל מצב השווקים. "החברה הייתה רווחית כשיצאה להנפקה - וזה דבר שכמעט אסור", אומר הרצברג באירוניה. החברה הצליחה להתאושש, וב-1996 נמכרה, כאמור, לאינוורנס ב-21 מיליון דולר - סכום לא קטן לאקזיט של חברת דיאגנוסטיקה באותה תקופה.

חממת ביומד פרטית

את חלקו מתוך הסכום השקיע הרצברג בהקמה של חממה פרטית מתחום הביומד. "היה לנו כסף לסבב השקעות אחד", הוא מספר. "שכלל חמש חברות: VBL, Vecta, Transdermics, Fertiseeds ו-Surgivision". השקעת ה-seed יצאה ממש מכיסו הפרטי, כשבהמשך גייס סכומים נוספים, בעיקר מחברים עשירים המלווים אותו עד היום, למשל מוריס קאהן ומשה ויזל מסיימון אנד ויזל. בנפרד מהחממה, שימש הרצברג כאחד המשקיעים הראשונים בחברת די-פארם.

במונחים של גיוסי המשך, בהם נהוג למדוד חממות, ניתן לומר שכל החברות של החממה הצליחו. במונחים עסקיים, שלוש מהן פועלות עד היום ונחשבות למבטיחות: VBL, אותה מנהל ד"ר דרור חרץ, שקיבלה השקעה גם מטבע ועומדת להיכנס לניסויים קליניים; Vecta, שפיתחה שתי תרופות לטיפול בצרבת קשה ונמצאת בשלב II של הניסויים ו-Fertiseeds, שפיתחה שיטה להנדסה גנטית של צמחים כדי לשפר את התנובה שלהם. ייתכן שכבר אכלתם תות שפותח בשיטה של החברה.

בדיוק כשהחברות הללו התחילו להתבגר, חיפשה המדינה קבוצה שתפעיל חממת ביוטכנולוגיה במימון המדען הראשי. הרצברג גיבש קבוצה שכללה את מוריס קאהן, משפחת רוטשילד וסטף וורטהיימר, עם תמיכה מקצועית מסנופי אוונטיס, אך לא זכה במכרז. "היה שם משהו מוזר", הוא אומר. "התמודדו במכרז שתי קבוצות עם ידע ושתי קבוצות בלי ידע, ובסוף דווקא הקבוצות בלי הידע הן אלה שזכו. הדבר הנורא היה, שבסוף הזוכים במכרז לא עשו עם הזיכיון כלום". אחת הקבוצות שהפסידה במכרז נקראה לשוב לדגל והקימה את חממת ביוליין. קבוצתו של הרצברג ניסתה להתמודד במכרז נוסף, אך פרשה בעקבות תנאים בירוקרטיים ולבסוף התפרקה. "אם היו נותנים לנו את התקציב, בטח היו לנו כבר 20 חברות חזקות".

הסכם עם Nunc, תרופה לסרטן

אחרי האכזבה הרצברג נח קצת, אך ב-2004 ביצע שתי השקעות חדשות. אחת מהן הייתה בחברת molecular cytomics. החברה פיתחה מערך (array) של תאים באמצעותו ניתן לבדוק במהירות רבה כיצד משתנה התא בתגובה לחומרים שונים. המוצר של החברה החל כבר להימכר, ולאחרונה חתמה על הסכם הפצה עם Nunc, מקבוצת תרמו פישר, אחת החברות הגדולות בעולם בתחום המחקר.

בנוסף, הרצברג השקיע ומשמש גם כיו"ר פעיל בחברה בשם sepal, שעוסקת בפיתוח תרופה לסרטן. החברה מבוססת על גילוי של ד"ר אליעזר פלשר מאוניברסיטת תל אביב. "לצמח אין מערכת חיסונית, ולכן כאשר הוא נמצא תחת איום, הוא מפריש חומר שמגיע לתאים המאוימים וגורם למוות סלקטיבי שלהם, תוך שימוש רקמה בריאה שמסביבם. החומרים הללו כבר נתנו תרופה אחת לעולם - אספירין".

המוצר של ספאל (Sepal) אינו דומה לאספירין אלא מבוסס על קבוצה אחרת של הורמוני לחץ בצמח, הז'סמונטים. לדברי הרצברג, החומר הזה פוגע ספציפית בתאים סרטניים על ידי תקיפה דרך המיטוכונדריה של התאים הללו, שהיא שונה ממיטוכנודריה של תאים רגילים. ספאל פיתחה כמה חומרים חדשים למדע שהם נגזרות של הז'סמונטים, ולדברי הרצברג הם אפקטיביים הרבה יותר מהחומר המקורי. למרות גילה הצעיר יחסית, החברה כבר החלה בניסויים הקליניים.

המו"פ של ספאל נערך בישראל, מערך הרישום והרגולציה שלה נמצא בצרפת, ניסויי הרעילות נערכים בהולנד והכסף, 4 מיליון דולר, מגויס בלונדון, סכום שאמור להביא אותה עד סוף הניסוי הראשון. עתה היא עומדת לפני גיוס גדול יותר מגורמים מוסדיים בלונדון.

הרצברג הוא אדם של קשרים ארוכים. בין השמות שמוגדרים כמקורבים לו, נמצאים מוריס קאהן, משה ויזל, שהיה אחד מסוכני הביטוח המובילים בישראל (סימון-ויזל שמוזגה עם מבטח-שמיר לסוכנות הביטוח הגדולה בישראל - מבטח-סימון), הזוג ברוניצקי ואריק מסיקה מחברת קורוניס, שהייתה אחראית על גיוס הכספים לכמה מהחברות בהן מעורב הרצברג.

בכל מקום שבו נמצא הרצברג, אפשר לצפות לראות גם את יובל הורן, היום שותף במשרד עורכי הדין ברץ הורן, שהרצברג נתן לו את הצ'אנס הראשון. "כשמכרנו את אורג'ניקס יובל עבד במשרד של עו"ד אפרתי, שרצה להביא מישהו צעיר לעסקה. הייתי מאוד מרוצה מהעבודה שלו ומאז, גם כשיובל עבר בין משרדים, התיקים שלי תמיד נשארו צמודים אליו. גם כשהקים את המשרד שלו, הלכתי אחריו". ברץ הורן הוא היום אחד המשרדים המובילים בארץ בטיפול בתחום מדעי החיים, כשחלק גדול מהניסיון שלו בתחום נצבר בטיפול בחברות של הרצברג.

הרצברג והטעויות

הרצברג הוא היום גם יועץ לחברות צעירות, לעתים בתשלום דרך חברת Bio Development Consultancy ולעתים בחינם, כדי לתמוך בתעשייה. כמעט בלי שצריך לשאול אותו, הוא מתחיל בפירוט הטעויות הקלאסיות שעושות חברות ביומד ישראליות צעירות. נראה שהוא אסף את הלקחים הקטנים שלו, סידר וארגן אותם, ורק חיכה שמישהו ישאל. "יש הרבה חברות שניגשות לחברה לא נכון, ואחר כך זה עושה להן המון בעיות".

"היזמים רצים להקים חברות מהר מדי", הוא מתחיל. "במקום זאת היה עדיף להם לפעמים להישאר באקדמיה עוד שנה שנתיים, עד שיצליחו להבשיל את הרעיון. באקדמיה לא צריך כל כך הרבה מימון ויש גישה חופשית לתשתיות, ציוד ושיתופי הפעולה. אבל היזמים שלנו - הכל בוער להם. ישר רצים להקים חברה ומוציאים כסף על מעבדה ועל משרד". אם כבר מקימים חברה, טוען הרצברג, כדאי להקימה סביב כמה טכנולוגיות, כדי לא לבזבז לשווא משאבים וכושר ניהול. המודל של ביוליין, למשל, מוצא חן בעיניו. "אפשר גם להתחבר עם חברות צעירות מחו"ל, לא חייבים ללקט רק את מה שיש כאן", הוא מציע.

יזמים שלא היו מרוצים מהסעיף הקודם, בוודאי ישמחו מאוד לשמוע את הסעיף הבא: "הקרנות מסלקות את היזם מעמדת הניהול מוקדם מדי. הן רוצות להכניס מישהו ש'כבר עשה את זה', מתוך הנחה הגיונית שזה יקצר את התהליך ויקרב את האקזיט, אך הן מאבדות הרבה בדרך. חברה בשלבים המוקדמים צריכה את היזם שלה כמנהל - יש לו בראש בדיוק את מה שהטכנולוגיה שלו יודעת לעשות. יש גם דברים שאין לו, אבל יזמים הם אנשים חכמים ויכולים ללמוד מהר. אם יתגברו בעצמם על הבעיות, זה ייתן בגרות לחברה עצמה. לולא היינו נותנים לדרור חרץ מ-VBL לעשות כמה שגיאות, הוא לא היה גדל להיות המנהל שהוא היום. והוא עוד עשה פחות שגיאות מאחרים".

מצד שני, גם היזם צריך להבין שהוא לא יודע הכל. "בעיה חמורה היא כאשר חברה עם פלטפורמה פנטסטית, לא מצליחה לשים את הפוקוס על מוצר אחד. כאן צריך עזרה ממישהו שמבין את השוק, אלא שהעזרה הזו הרבה פעמים עולה כסף, ולחברות הצעירות אין את הכסף וגם לא הנכונות לשלם עבור ייעוץ".

ומה לגבי טעויות במימון? "בשנים האחרונות קיימת אופנה כזו של מיזוגים לתוך שלד בורסאי בנאסד"ק, שעשתה המון נזק. זה מאוד מפתה - לכאורה יש גיוס ללא דילול משמעותי, ואימא שלך יכולה להגיד 'הילד מנהל חברה שנסחרת בנאסד"ק'. הבעיה היא שהתחזוקה של חברה כזו עולה המון כסף, ולמרות שיש קצת כסף מהגיוס, דברים תמיד לוקחים יותר זמן ויותר כסף ממה שחשבת אפילו בתסריט הגרוע. מהר מאוד החברות הללו מוצאות את עצמן בלי משאבים ובלי שהשיגו את אבן הדרך שהבטיחו. בינתיים, מי שהכניס אותם לבורסה כבר מכר את המניות ושווי החברה יורד, כך שגם אי אפשר לגייס. חברה מבטיחה מוצאת את עצמה ברשימת הפינק שיט בלי שיש לה בעצם סיפור, וכך נשארנו עם חברה תקועה".

גם כשמגייסים מקרנות הון סיכון, לא הכל מושלם. "אתה הולך בשיטת 'חבר מביא חבר', ולוקח את מי שנותן לך כסף בלי לחשוב אסטרטגית. התוצאה היא שיש לך בבורד ארבעה דירקטורים מקרנות שונות, בשלבי ותק שונים, שכל אחד מהם מחפש אקזיט שונה, והחברה תקועה. ראיתי את זה קורה. צריך לחשוב קדימה ולגייס קרנות שיכולות לשתף פעולה ביניהן. המנהל צריך גם לחשוב איזה אקזיט הוא מציע למשקיע שלו. מהבחינה הזו - המשקיע הוא הלקוח.

"נכון, לא לכולם יש אלטרנטיבות ממי לגייס, אבל אומרים שניהול טוב זה ליצור אלטרנטיבות, אפילו לא רק הון סיכון. יש איינג'לים, אפשר ללכת להנפקה פרטית מקרנות מוסדיות - הנה, בספאל הלכנו קודם כל על גיוס ממוסדיים בלונדון".

הרצברג אינו מאמין שחברות ישראליות צריכות להישאר בארץ בכוח. "ישראל היא פינה קטנה בקצה של העולם, רחוקה מכל השווקים המשמעותיים בתחום מדעי החיים. זה לא נכון שאפשר לעשות הכל דרך הטלפון והאינטרנט. כדי להתחבר לשוק באמת, אתה צריך להיות קרוב אליו פיזית". "