חלום רע

בהפסקה נשברתי. יצאתי החוצה לשאוף קצת אוויר. קשה לקרוא תיאטרון למה שראיתי בחצי הראשון. הרגשתי שאני על סף אירוע מוחי - כמו שקרה לדמות הראשית במחזה. אחרי ההפסקה חל שיפור מה במצב הדמויות וגם במצבי, אבל הזדהיתי עם המשפט של אחת הדמויות בהצגה, שמטיחה כלפי הנוכחים על הבמה: "יש הרבה הצגות משעממות בעולם".

הסיפור הוא על עורך דין מצליח, שחוזר לעבודה אחרי אירוע מוחי ומחליט לממש את האידיאלים האמיתיים של המקצוע: הוא יוצא למאבק בשחיתויות ובקשר בין הון, משפט ושלטון. תומר שרון ("של מי השורה הזו") עושה בדיחה מהתפקיד של עורך הדין. מהרטה ברוך ("השגריר"), בתפקיד בת זוגו המסורה של אסיר, שצריך להשתחרר מהכלא, אינה אכזבה גדולה - היא אכזבה ענקית, וכמעט לא קיימת על הבמה. רותי בורנשטיין, בתפקיד אחותה, שהשתחררה מבית חולים לחולי נפש, עוד מנסה ליצוק איזה תוכן משמעותי לתפקיד, אבל זה כמו להחיות אדם גוסס. על שאר השחקנים אני מעדיף לא לכתוב.

הבמאי גדליה בסר, כהרגלו, בחר מחזה טוב ואפילו חשוב, אבל נכשל במבחן התוצאה. בתוכניה כתוב, שההצגה היא שעתיים כולל הפסקה. לפי שעוני זה היה שעתיים ורבע. חבל על הזמן.