"כואב לי שהנשים רוצות להיות בובות מין"

הביאוהו לכאן

ונדעהו נדבר גלויות

יש או אין".

(מתוך "שיר קדמשנתי" מאת יונה וולך).

בגיל 14 דליה שימקו הכי רצתה להיות יונה וולך. היא, ולצדה מן הסתם דור שלם, שצמח בשנות ה-70, כשלנגד עיניו המשוררת המורכבת והמרתקת ביותר שפעלה כאן בימים ההם. השירים האהובים על שימקו היו "יונתן" ו"קורנליה". היום, כששימקו כבר בת 44, וולך עדיין נוגעת לה בבטן הרכה. ואין זה מקרה ש"שיר קדמשנתי" המצוטט בפתיח למעלה, נמצא אצלה היום במקום הראשון ברשימת המועדפים.

ביום חמישי יעלה בתיאטרון "תמונע" בתל אביב המופע, שכתבה וביימה שימקו, ומבוסס על שירי וולך. מדובר בערב שהיה אמור להיות אירוע הדגל של "פסטיבל אישה" בחולון בשנה שעברה, אך נדחק הצידה בשל ביקורה המתוקשר של איקונה שנויה במחלוקת מסוג אחר לגמרי: שרון סטון.

אין מדובר בערב מחווה. במופע משתמשות ארבע שחקניות מקבוצות גיל שונות- הילה וידור, אהובה קרן, רוני שובל ושימקו בטקסטים של וולך כדי לגעת ב"כל אבני הפינה המרכזיות של החיים", כדברי שימקו.

על הללו, כפי שהן מיוצגות בערב, נמנות דמויות הזויות, מסע אל.אס.די, היצירה, סקס, אהבה ומוות. את שיריה של וולך יציגו כמונולוגים דרמטיים מחד, וכטקסט חשוף, בניסיון להגדיר נשיות מסוג אחר. שימקו: "מבחינתי וולך היא סמל לאמנית אולטימטיבית, טוטאלית. ובאיזשהו מקום אני מרגישה שגם אני כזאת. היא מהווה לי כוח והשראה לעשות את שלי".

" אבל וולך משחקת תפקיד מסוים מאוד, שמוקצה למשוררות. האמנית המתייסרת והילדה הרעה. הקדושה המעונה והזונה.

"אני מסכימה לגמרי ובאיזשהו מקום גם אני נדחקת לנישה הזו. אולי בגלל שאני אמנית עצמאית ואני לא ממסדית למרות שאני כן עובדת בממסד. אבל המקום שממנו אני נושמת, שואבת וצוחקת הוא בעיקר ביצירה העצמאית שלי. ואני חשובת ששם כן מצפים ממך לאיזושהי ילדה רעה, מתייסרת וקצת זונה.

"ובמובן הזה אני מנהלת עם יונה וולך דיאלוג, כשאני בודקת את השירים שלה. עד כמה זה פוזה, עד כמה זה אמיתי. עד כמה זה בלתי הפיך, עד כמה אנחנו אוהבות את עצמנו כאילו. עד כמה הנרקיסיזם הוא במרכז ההוויה הנשית.

"כל השאלות האלו מטרידות אותי ואני מרגישה שאני רק מתחילה לגעת בהן. ואני חושבת שזאת העבודה הראשונה שלי כבמאית, שאני נוגעת בהן באומץ.

שימקו מבהירה כי כלל אינה עוסקת בוולך האדם, האישה, אלא אך ורק בתפקיד שמשחקת עבורה וולך היוצרת. "יצירה זה דבר אישי. היא מהווה לי מקור השראה ואני מתנגחת בה, היא גם מעצבנת אותי."

" למה מעצבנת?

"בזה שהיא כזו. נופלת לכל הקטגוריות האלו הכול כך דורשניות ודורסניות. אני שואלת את עצמי, מה, אי אפשר להיות גם אחרת?

" מה זה אחרת?

"אחרת זה מאושרת".

שימקו יוצאת נגד האופנה הרווחת בקרב נשים חזקות ומצליחות לאמץ דימויים מעולם הפורנו, תופעה עליה כתבה החוקרת אריאל לוי ספר מדובר בשם "חזירות שובניסטיות" Female chauvinist pigs .

שימקו מאשימה את הלסביות, את הסטרייטיות, ואת עצמה: "אני חושבת שכל ההוויה הפורנוגרפית הזו משפילה מאוד, מזיקה מאוד ושקרית מאוד. ואני חושבת שהאימוץ שלה על ידי כל מיני גורמים פמיניסטים הוא מביך.

"ואני אגיד משהו מאוד לא פוליטיקלי קורקט: אני חושבת שהרבה פעמים זה נובע מהעובדה שנשים לוחמות פמיניסטיות הן לסביות. ויש להן הרבה אימג'ים גבריים בראש לגבי מהי נשיות. לוחמות לסביות, שמגדירות נשים אולטימטיביות ממקום מאוד גברי. אני רואה, לצערי, שבתנועה הפמיניסטית הנשים הלא לסביות פשוט הרימו ידיים והן עצלניות ופחדניות - ונשארנו עם הלסביות, שהן מרימות באמת את הדגל.

"הנשים הטרוסקסואליות ממשיכות נורא להתחנחן ולרצות. הן שבויות בתוך המעגל הזה. ואני בתוכו. זה דיאלוג שאני מנהלת עם עצמי כל הזמן וזה דיאלוג מאוד כואב, מאוד לא קל. אני מרגישה בגידה מסוימת על ידי חברותי ההטרוסקסואליות."

" אולי קשה יותר לדרוש ממשהי שמתמודדת מדי יום עם מערכת יחסים פטריאכליות לצאת כנגדה?

"אני מאוד מודאגת, מהעובדה שהאימג' הנשי הוא לדחוף פלסטיק לשדיים, פלסטיק לשפתיים, לנהל חיי מין פרוצים באשר הם לאו דווקא בגלל שאת באמת רוצה, אלא בגלל שאת חייבת, אחרת את חנונה. זה מה שמדאיג אותי. מדאיג אותי שהאימיג' הזה נכנס כל כך חזק ונהיה כל כך אופנתי ומיוצר ומופץ להמונים מכל כיוון.

"ובמקום להוקיע את זה, נשים אינטלקטואליות וחזקות אומרות כמה נפלא להיות בובות מין, ובואו נקבל את זה ונשחק עם זה. זאת נסיגה. אני גדלתי בשנות ה-70. יונה וולך הייתה אז הסטארית של המילייה הזה, של נערים ונערות אמנותיים. היום זה מבוזה. היום את צריכה להיות שרמוטה". "