עושים צחוק בכנסת: הצעות החוק היצירתיות של הח"כים עולות על כל דימיון

רשימה חלקית בלבד: הנוער ישכב לישון בחצות ובשר טחון יעבור החייאה מלאכותית

תארו לעצמכם הצעת חוק שלפיה הכנסת חייבת לבחור בשמעון פרס כנשיא מדינת ישראל. השבוע התברר שהצעה כזאת בהחלט אפשרית. גם אם היא לא מוגשת במילים אלה ממש, אלא רק קוראת להפוך את בחירת הנשיא לבחירה גלויה, האינטרס זהה. "חוק פרס", שחולל השבוע סערה פוליטית קטנה, אינו צריך לעורר פליאה. הצעות חוק שונות ומשונות, חלקן משמשות כמכבסת מילים לכיסוי אינטרסים שונים; לפעמים הן בגדר הצהרות הנזרקות לחלל הציבורי; יוזמות הזויות, סהרוריות, או סתם בלתי מעשיות הן עניין של יום-יום בכנסת. למעשה, שעה-שעה.

בקדנציה ממוצעת מוגשות בין 2,000 ל-3,000 הצעות חוק פרטיות, בטווח רחב של נושאים ודרישות: משבועת אמונים לדגל המדינה ועד להקמת מרכזי מורשת לעדה כלשהי; מחוק מיוחד שיטפל בסיכות שעונדים חברי הכנסת, ועד לחוק שהציע בשעתו ח"כ פנחס גולדשטיין (ליכוד), שיחייב מסעדות להניח קנקן מים קרים על כל שולחן.

כמו "חוק פרס", הצעות חוק רבות מתפתלות במילים כדי להכשיר מטרה. הפרלמנטר החרוץ אברהם פורז (שינוי), שמביט היום בכל זה מהצד, נזכר איך ח"כ צבי הנדל הגיש הצעה בסגנון "כל מי שהפעיל תחנה פיראטית מעבר לפרק זמן מסוים יוכל להמשיך", כדי להכשיר את ערוץ 7 הפיראטי.

החוק הזה דווקא עבר, אבל בג"ץ ביטל אותו, מסיבות מובנות. אילו חברת הכנסת אסתרינה טרטמן הייתה מצליחה להעביר את ההצעה שלה, דברים כאלה לא היו קורים. טרטמן (ישראל ביתנו) הציעה רק לאחרונה ש"בג"ץ לא יוכל לבטל חוק שחוקקה הכנסת". כלומר, אם הכנסת תחליט שוב להעביר חוק המכשיר פעולה לא חוקית, לא יוכל בית המשפט לעשות דבר בנדון.

הצהרות חוק

יו"ר הכנסת לשעבר, פרופ' שבח וייס, המציא להצעות החוק הפרטיות הללו את השם "הצהרות חוק". "הם לא מתכוונים ברצינות", הוא אומר, "מצהירים בשביל השם הטוב, כדי לצאת עם זה לתקשורת. יש הצעות שברור שאי-אפשר להגשים. אני זוכר שחבורת חברי כנסת הציעה 'הצעת חוק להחזרת פולארד'. אם נחליט על החוק הזה, פולארד יוחזר? השיטפון הזה משבש את עבודת הכנסת".

גחמות לב ודברים שלא ייתכנו שייכים, לדברי וייס, לז'אנר אחד של הצעות חוק. ז'אנר אחר הוא הגשת המון הצעות חוק, שכולן באותו עניין. "דוד מגן בזמנו תפס פטנט ורבים עשו כמוהו: הוא עסק בעניינים רציניים, אבל פיצל כל עניין לעשר הצעות חוק, כל סעיף בנפרד, מכיוון שאז כולם התלהבו מפרסומים סטטיסטיים של עבודת חברי הכנסת, והייתה תחרות על מספר הנאומים, מספר השאילתות ומספר הצעות החוק".

הגלים הגבוהים של הצעות חוק שוטפים את הבניין עם בחירתה של כנסת חדשה, אומר וייס. "ח"כים חדשים, שמחכים כל החיים להיכנס לכנסת ויש להם תוכניות ורעיונות, מחברים אין-סוף הצעות. גם ריבוי העוזרים תורם לכך. לפני שלושים שנה לא היו לח"כים יועצים ועוזרים, אחר כך הם קיבלו עוזר בחצי משרה, היום יש להם שני עוזרים. מובן שהכמות הזאת מייצרת תעשיית חקיקה".

הבעיה היא, לדבריו, שרוב החקיקה כבר נגמרה. "חוקי היסוד הם יוזמות קשות ומורכבות, והיום הייעוד של הכנסת כבית מחוקקים בלבד הוא היסטורי. אבל חבר כנסת מרגיש לא נוח אם הוא לא מחוקק", מסביר וייס.

תרנגול כפרות

יש לא מעט הצעות מוזרות שנחרתו בזיכרון. עו"ד מוריאל מטלון, שותף בכיר במשרד גורניצקי ושות', זוכר מהכנסת ה-16 את הצעתו של יו"ר שינוי, ח"כ רשף חן, לבטל את מנהג תרנגול הכפרות, ואת הצעתו של איוב קרא (ליכוד) ליזום יום הצדעה לנכי צה"ל בי"א באדר, יום הזיכרון ליוסף טרומפלדור, "אבי הנכים". רק שטרומפלדור איבד את ידו בצבא הרוסי ולא בקרב על תל חי.

פורז, בהומור עצמי, נזכר בשתי הצעות חוק שלו ש"זכו לקיתונות של צוננים" לדבריו. האחת - נגד לינה ברחוב, מתוך מטרה לאלץ את הרשויות לטפל בהומלסים, והשנייה להכריז על הידחפות בתור כעל עבירה.

ברצינות?

"עשיתי את זה יותר כהתרסה נגד המנהג הישראלי לדחוף", אומר פורז.

הצעות חוק רבות משקפות כבבואה את הציבור ששלח את חבר הכנסת למשכן, לעתים בצורה קצת משונה. כאשר חנן פורת (המפד"ל) רצה בסוף שנות ה-90 לשרת את המשפחות מרובות הילדים מהמגזר הדתי, הוא הגיש הצעת חוק שמתערבת בתעריפי חברות הביטוח, וקובעת שהפרמיה לרכב גדול תושווה לפרמיה של מכונית רגילה.

הרב יצחק בא-גד (מולדת) הציע ב-1994 להטיל עונש מאסר בן שנה על מי ש"מדבר נגד הדת", ואופיר פינס מהעבודה גמל לו בשנת 2000 בהצעת חוק של שנתיים מאסר למי שמטיל חרם מסיבות דתיות. אברהם רביץ (יהדות התורה) הקפיץ את המועצה לשלום הילד כאשר הציע בשנת 2000 להתיר להכות ילדים "למטרות חינוכיות", ברוח הפתגם "חוסך שבטו שונא בנו".

מאיר פרוש (יהדות התורה) הציע ממש בימים אלה הצעת חוק ל"ניהול ושימור אתר קבר שמעון בר יוחאי", ומנחם בן-ששון (קדימה) הציע מצדו הצעת חוק "המרכז להנצחת זכרו של זלמן שזר". פנחס גולדשטיין, אשר נרעש ב-1982 מהטלוויזיה ה"שמאלנית", יזם הצעת חוק פרטית, שעל-פיה בשידורי הטלוויזיה "יינתן מקום לביטוי עמדת הממשלה". הוא גם יזם את הצעת חוק ההמנון, ושנים אחר כך, ב-2004, אכן הפך ההמנון משום מה לחוק. יש חוקים כמו זה שיזמה לימור לבנת (ליכוד), שמחייב הנפת דגל ישראל בכל מוסדות החינוך. אליהו גבאי, כנראה בעקבות אירועי הגאווה, ביקש לחוקק חוק ש"בירושלים לא יהיו מצעדים ותהלוכות". מרינה סולודקין (קדימה) הציעה לא מזמן הצעת חוק לכינון "יום ראול ולנברג". סולודקין גם חתומה על הצעת חוק מוזרה במיוחד מ-2004, הצעת חוק נישואי חיילים, אשר קובעת שחייל בשירות סדיר המבקש להינשא, ושאין באפשרותו לעשות זאת במסגרות הקיימות בישראל, יוכל להינשא באמצעות "קצין נישואי חיילים".

קצין נישואי חיילים?

סולודקין: "ההיגיון היה להכניס מהדלת האחורית נישואים אזרחיים, בתירוץ שאנשים לא יכולים לעזוב בזמן השירות הצבאי ולנסוע לקפריסין או למולדובה כדי להינשא. מצאתי לנכון להציע שהצבא יפתור את הבעיה, כמו שבהרבה מדינות לקפטן של הצי יש זכות לעשות ברית נישואים".

את הרי לא חשבת שהצעת חוק כזאת יכולה לעבור.

"אנחנו ארץ של הפתעות. חוץ מזה, לפעמים הצעת חוק נועדה להשפיע, לא לעבור. אנחנו חיים תחת שיפוט של הרבנות, ואנשים רבים לא יכולים להינשא כי הם לא נחשבים יהודים. עמדתי בבימת הכנסת והסברתי את ההיגיון, וראיתי אנשים שישבו במליאה והקשיבו לי. אני מאמינה בהצעות חוק הצהרתיות, כי לעתים הן מביאות לפתרון בעיות בצורה אחרת".

כוונות טובות

הצעות חוק רבות משקפות כוונות טובות, אבל יורדות לפרטי-פרטים או מגיעות למחוזות ביזאריים. לפני שנים אחדות הציע מיכאל נודלמן (אז האיחוד הלאומי) הצעת חוק שלפיה מי שהציג מחיר בדולרים, יקבל את המחיר הנקוב בשקלים. כלומר, אם כתב 10 דולרים יקבל 10 שקלים. ח"כ רפי אלול (עבודה), נרעש מריבוי מקרי הסרטן, הציע ב-1995 לפטור ממס תכשירים להגנה מפני השמש. דוד אזולאי (ש"ס), שגורל העיר עכו קרוב ללבו, הציע לפטור את העיר ממס הכנסה. ואחמד טיבי ביקש להגביל בחוק את הקדנציה של מנהלי מחלקות בבית חולים.

יצחק גאגולה (ש"ס) הציע ב-2002 חוק שיקבע תעריפים מרביים לטיפולי שיניים. שלמה בוחבוט (עבודה), שרצה לקדם את תיירות הפנים, הציע ב-1994 שאזרח שנופש באחד מבתי המלון בארץ לא ישלם מס על דמי ההבראה שהוא מקבל כחלק משכרו - הצעה מהסוג שברגע הראשון אפשר לומר עליה "למה לא?", ורק כאשר חושבים על המנגנון המסובך לקיומו של חוק כזה, מגיעים למסקנה שאולי יש דרכים יעילות יותר לעודד תיירות פנים.

כזוהי גם הצעת חוק שהוגשה לאחרונה, על-ידי יעקב כהן (ש"ס), שלפיה מי שנסע בעמידה בתחבורה ציבורית ישלם רק 50% מתעריף הנסיעה. המטרה טובה: לאלץ את חברות האוטובוסים להוציא עוד אוטובוסים ולהפסיק לדחוס את הנוסעים. אבל מה קורה אם מישהו התיישב באמצע הנסיעה, או מפנה את מקומו לזקן? הצעה יפת-כוונות נוספת מהסוג הזה היא כינון "יום ניקיון ארצי", ב-20 במארס וב-20 בספטמבר, שיצוינו בפעולות ניקיון של תלמידים ברחבי הארץ - יוזמה של גאלב מג'אדלה ונדיה חילו, שחברי כנסת רבים הצטרפו אליה.

לאלכס מילר (ישראל ביתנו), ח"כ פעיל במיוחד בתחום הצעות החוק, יש אג'נדה חזקה בתחום חיילים משוחררים וסטודנטים. אחת מהצעות החוק שלו היא "לפטור סטודנטים לתואר ראשון מאגרת הרדיו והטלוויזיה", כדי שיוכלו להתרכז טוב יותר בלימודים. הצעה נוספת, שהוא חתום עליה יחד עם מתן וילנאי (עבודה) וח"כים נוספים, היא כינון יום סטודנט לאומי ב-1 ביוני, לציון חשיבותה ותרומתה של ההשכלה. עוד הצעה מבית היוצר שלו: לחייב את חברי הכנסת לענוד סיכת ח"כ בעת מילוי תפקידם. "סיכת חבר הכנסת תשמש את חברי הכנסת המכהנים לשם זיהוים כחברי הכנסת ולשם הפגנת נאמנות למדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, במהלך ביצוע תפקידם", נכתב בהצעה, שהוגשה בדיוק לפני חודש.

הצעה שאפשר לסרב לה

מדי פעם עולים חברי הכנסת על גל של דיון ציבורי, ויוזמים הצעת חוק כגון הצעה ששוקל בימים אלה ח"כ ישראל כץ (ליכוד) שלפיה "מותר לירות בפורצים", הקובעת שכל מה שתעשה לפורץ לרכושך או לביתך ייחשב להגנה עצמית.

אלימות הנוער גם היא מולידה שלל הצעות מקוריות. ברוח נאום השבעתה לרגע של ח"כ פנינה רוזנבלום, שהבטיחה להילחם בסמים, באלימות ובנוער, הציעה השנה רוחמה אברהם להפסיק למכור אלכוהול בשתיים בלילה במקומות בילוי. ההצעה עברה קריאה טרומית, אולם ההד הציבורי גרם לאברהם למשוך את הצעתה, כמו גם הניסיון המצטבר מהעולם, שמראה כי הגבלת המכירה עד שעה מסוימת גורמת למבלים לצרוך או לקנות הרבה אלכוהול לפני שעת האפס, אולי יותר ממה שהיו צורכים באופן רגיל.

ח"כ יורם מרציאנו (עבודה) יזם הצעת חוק שלפיה בני נוער מתחת לגיל 18 לא יבלו בדיסקוטקים אחרי חצות. ההצעה אושרה בוועדת השרים לענייני חקיקה, עברה הצבעה טרומית, והיא מחכה לדיון בוועדה ולקריאה ראשונה. מרציאנו בהחלט רואה מצב שבו שוטר מיוחד יעבור בחצות וישכיב את הבליינים לישון.

כאשר הוא נשאל מה ההיגיון, הוא מסביר כי לא כדאי שילדים בני 15 יבלו עד שעות מאוד מאוחרות של הלילה, ויותר מכך - למנוע מצב שבו נערה בת 15 תבלה עם גבר בן 40 באותו מועדון. אם היא תלך הביתה בחצות, סביר שלא ייתקלו זה בזה. המטרה היא שלאט לאט תיווצר הפרדה ויהיו מועדוני קטינים ומועדוני בגירים.

הצעת חוק נוספת של מרציאנו היא זו שמטרתה להגדיל את מינון שלטי החוצות בדרכים. על-פי הצעת החוק, דרך בין-עירונית שעוברת בתוך יישוב תיחשב ל"דרך פרברית", והשליטה על הנעשה בה מבחינת שילוט תעבור למועצה המקומית, כך שיותר להציב בה שלטים, הרבה מעבר לדרך בין-עירונית רגילה. "ענף שילוט החוצות הנו ענף דינמי, המעסיק אלפי משפחות ומשלם מאות מיליוני שקלים בשנה לרשויות המקומיות", מסביר מרציאנו בהצעת החוק. לטענתו, איש לא הוכיח ששילוט גורם להגברה במספר תאונות הדרכים (המשטרה ומשרד התחבורה חושבים אחרת).

מרציאנו, מתברר, הוא חבר כנסת עסוק ביותר, וניסיונות חקיקה נוספים שלו מהזמן האחרון כוללים הצעה להגביל את השימוש בריטלין בקרב קטינים; לאפשר למכוניות של נכים לנסוע בנתיבי תחבורה ציבורית; להעלות את קצבת הזקנה מ-16% מהשכר הממוצע במשק ל-20%; לחייב רשויות מקומיות להחליף מדי מים בכל עשר שנים; לחייב את הטוטו להעביר 5% מההכנסות השנתיות שלו ליחידה שתחקור הימורים בלתי חוקיים בספורט.

סיר הבשר

ויש הצעות שריח האינטרסים עולה מהן כמו מתבשיל רוחש במחבת. קציצות, למשל. חברי הכנסת משה כחלון (ליכוד) ומשה שרוני (גיל) הציעו לאחרונה להאריך את תוקף חיי המדף של בשר טחון קפוא מ-60 יום ל-90 יום. לא ברור מדוע סוגיות שצריכות להידון בין אנשי מקצוע - במקרה הזה האחראים על טיב הבשר במשרד הבריאות, צריכות בכלל לעלות לדיון מתיש בבית הנבחרים.

איך נולד חוק הבשר הטחון, הגיעו אליך לוביסטים של חברות הבשר?

שרוני: "לא. אין לי שפה משותפת עם לוביסטים, כי הם מקבלים משכורת מכל מיני חברות. אבל יש אנשים פשוטים שבאים ומציעים דברים, דלתי פתוחה לכולם".

באו אנשים פשוטים ודיברו איתך על חיי המדף של בשר טחון?

"כן. באו אליי אנשים פשוטים מהעם, ואמרו לי 'לא יכול להיות שנשלם יותר על בשר, כשזורקים עשרות טונות של בשר מדי חודש'. החוק הזה נועד להוזיל את המוצר".

הצעת חוק נוספת ששרוני עובד עליה קוראת להטיל התיישנות על עבירות של הטרדה מינית לאחר חודש. ההצעה עוד לא הוגשה, אולם הוא בהחלט מתכוון לכך.

מה ההיגיון? הרי אין שום עבירה שמתיישנת בתוך חודש.

"אני לא רוצה להתחיל לדון בזה בטלפון, שאת תפתחי את התיאוריה שלך ואני אפתח את התיאוריה שלי. את רוצה, תבואי אליי למשרד, ונשב ואסביר לך".