שלי הנוקמת

לפני 10 ימים (27.1.07) כתב ברנע ב"ידיעות אחרונות" כך: "שלי יחימוביץ' היא עיתונאית לשעבר שבגדה במקצועה... יחימוביץ' הביאה אל הפוליטיקה את האגו ואת היומרה ואת הביטחון באשמתם של אנשים, או בחפותם, ללא משפט. לחוות דעתה של יחימוביץ' על אתיקה עיתונאית יש בערך אותו תוקף מוסרי שיש לחוות דעתו של אלחנן טננבאום על אהבת מולדת".

בסוף השבוע האחרון הגיבה יחימוביץ' על הדברים בראיון לגלי-צה"ל, וכך אמרה: "ברנע הוא עיתונאי מהיר חימה ומפונק, שלא יודע לקבל ביקורת" (את זה אני בהחלט יכול לאשר מידיעה אישית). ויחימוביץ' ממשיכה: "ברנע תמיד היה, וממשיך להיות, מגינם הקבוע של המושחתים... הוא תמיד עם החבר'ה, תמיד עם החזקים, ותמיד נגד החלשים".

ברור, שאני מסכים לכל מלה שאמרה יחימוביץ', שהרי את אותן המלים כתבתי כאמור כמה שבועות קודם לכן. אבל בכך מסתיים הדמיון בין יחימוביץ' וביני. אני כתבתי את המאמר בתגובה לביקורת שהטיח ברנע בירון זליכה ובמיכה לינדנשטראוס. יחימוביץ' תקפה את ברנע בתגובה לדברים שכתב ברנע - נגדה.

זאת הנקודה שבגינה ראוי הנושא לתשומת לב. יחימוביץ' אמרה בראיון, כי "ברנע תמיד היה מגינם של המושחתים... הוא תמיד עם החבר'ה". תמיד, אומרת יחימוביץ'. אם כך, למה יחימוביץ' לא סיפרה לנו על כך כל השנים? ברנע הוא עיתונאי בעל השפעה רבה ביותר בגלל הבמה הנפוצה של "ידיעות אחרונות". אם יחימוביץ' יודעת שהוא מגינם של מושחתים, מן הראוי שנדע על כך, לא? כדי שנדע איזה משקל יש לכתיבתו על המושחתים, ועל אלה הנאבקים נגדם, לא?

יחימוביץ' מציגה עצמה כלוחמת ללא חת. האם חששה מעימות עם העיתונאי רב ההשפעה? כי בנסיבות שבהן היא מספרת עכשיו על ברנע, כבר אין לדבריה משקל של ממש, מכיוון שהיא הרי אינטרסנטית. הדברים שאמרה יחימוביץ' לא נועדו להזהיר את הציבור מכתיבתו החד-צדדית של ברנע, על-פי טענתה. עכשיו היא אמרה את הדברים כדי לסגור חשבון פרטי שלה עם ברנע.

מה אנחנו יכולים להסיק מזה? שיחימוביץ' צודקת בדבריה על ברנע, והוא צודק בדברים שאמר עליה.

סתם עוד רמטכ"ל

בכל השנים שמערכת הביטחון הסתאבה, גבי אשכנזי היה אחד מבכיריה, כמו מופז, חלוץ, ברק, וכל השאר. הוא היה שותף מלא ובכיר למעשים ולמחדלים שהביאו את צה"ל למצב שבא לביטוי במלחמת לבנון.

אז מי שקיווה למהפכה, קיבל סתם עוד רמטכ"ל.