חכמים בלילה

אין גבול לדברים שאפשר ללמוד, גם אחרי 13 שנים של טלוויזיה מסחרית. ערוץ 2 סבר תמיד שהלילה, כלומר שעת השידור שאחרי 22:30, היא נחלתם של הצופים הצעירים. קיציס ופרידמן התחילו שם, טל ברמן ניסה את כוחו ("פרפר לילה") ועוד. אלא שהשנים האחרונות יצרו בעיה בהגדרת קהל הצופים. בני-הנוער והצעירים זנחו את משבצת ה'לייט-נייט' לטובת עולם התוכן של ה'ווב 2.0' באינטרנט והותירו את המשבצת הזאת ללא קהל יעד מאופיין.

ערוץ 10 היה הראשון להגדיר את קהל הצופים מחדש. חצי השעה שבין תכנית הפריים-טיים שלו לתכנית האירוח של ליאור שליין, פנתה לקהל שעד כה התעלמו ממנו בטלוויזיה המסחרית: קהל צעיר יחסית ומשכיל, ששמונה בערב, עת משודרת מהדורת החדשות המרכזית, היא עדיין שעת עבודה עבורו, או שעת איכות עם ילדיו הצעירים, אך עדיין חשוב לו להיות מעודכן, לפחות ב"עיקרן תחילה".

לקהל הזה הצליח ערוץ 10 להביא נציג בצלמו, בגילו ובדמותו: גיא זוהר. זוהר הוא לא רק מגיש החדשות האופטימאלי לקהל הזה אלא שייך בדיוק לאותה קבוצת התייחסות: ברזומה, במראה ובסגנון. בערוץ 2 ראו כי טוב והחליטו להשיב מלחמה שערה. נדרשת מידה רבה של יהירות כדי להמר על גורלה של תכנית חדשה כבר אחרי המהדורה הראשונה שלה, אבל בואו וניקח את הסיכון: מדובר בפלופ גדול.

ראשית בגלל התכנית המקדימה. לא רבים מהעשרים ומשהו אחוזי רייטינג של "רוקדים עם כוכבים" הם קהל יעד רלוונטי לעמנואל רוזן ובן כספית (בצילום). אבל הרבה יותר מכך, בגלל התכנית עצמה - מעין שילוב של סיכום אירועי היום, נגיעה קטנה גם בעניינים שבשולי החדשות, ווכחנות פרועה נוסח "יציע העיתונות" המצליחה של ערוץ הספורט (תכנית ש"ארץ נהדרת" הפכה לקאלט) וקורטוב הומור.

אלא שמה שעל הנייר נראה אולי טוב, פשוט מתרסק מול המצלמה. רוזן וכספית "כאילו" מתווכחים, בעוד שבפועל שניהם מאותו הכפר. בתכנית המקור הספורטיבית, כשרון קופמן מטיח עלבונות בשלמה שרף, נעלב האחרון באמת. כאן המשחק מכור.

גם הניסיון להתלהם בכוח, לנוכח הנושאים הנידונים, מוליד אמירות מטופשות, כמו זו של רוזן שמסכם את ניצחונה של בית"ר-ירושלים על מכבי-חיפה: "תפסיקו לחשוב שאפשר לקחת אליפות בלי להשקיע כסף". מעניין מה חושב על זה יעקב שחר, מי שב-15 השנים האחרונות השקיע בכדורגל הישראלי יותר כסף מכל איש עסקים אחר.

מה שאצל זוהר בא בטבעיות ואצל קופמן ושרף עולה מהבטן, נראה מאולץ עד זרא אצל רוזן וכספית. בשורה התחתונה ובמשפט אחד: כל ההבדל בין להיות חכם ללהיות חכמולוג.

רוץ חתן רוץ

"כלות מהגיהינום", יום א' 22:30, ערוץ "יס "

סדרות הטלוויזיה המצליחות של שנות השישים, השבעים והשמונים מכרו לעולם את אמריקה הזוהרת, זאת שהייתה למשאת-נפשו של כל מהגר פוטנציאלי מיתר חלקי העולם. אלא שהמחצית השנייה של שנות התשעים ותכניות הריאליטי, הביאו לקדמת המסך את אמריקה האחרת, זו שגורמת לצופה לתהות: "איך לעזאזל חבורת השמנים המטופשים הזאת הפכה למעצמה הגדולה בעולם?".

"כלות מהגיהינום" היא בהחלט תכנית שכזאת, ואפילו מהטובות שבהן. אם יום החתונה הוא אם כל הפנטזיות הנשיות, הרי שבמדינה שמכורה לאשליות, הופך, לעיתים, הרצון להידמות לפנטזיה לסיוט מאוד ריאליסטי. סיוט עבור הכלה המיועדת ולא פחות מכך - עבור סביבתה הקרובה, עד שהצופה המיוסר מבקש לזעוק לעבר החתן: "תברח עכשיו אידיוט, תברח".