המשכיל בעת ההיא יידום

מי הצית את מערכת בתי המשפט ואת שופטי ישראל בהווה ובדימוס לקמפיין מתוזמן היטב לכאורה? האם זו התקשורת שיזמה את ה"עליהום" שעוד לא היה כמותו בישראל בעקבות מינויו של הפרופ' דניאל פרידמן, חתן פרס ישראל, לתפקיד שר המשפטים, או שמא "גורמים המקורבים" לבית המשפט העליון הם שיצרו את הדימוי השלילי כ"כ, במשך זמן קצר כ"כ, בהופכם את הפרופ' פרידמן לבלתי ראוי לכהן בתפקיד המהותי של שר המשפטים בישראל.

חטאה של התקשורת הוא בכך שהפכה להיות כלי שרת בידי מי שמזינים אותה מידי יום במידע, ובאחת יצרה עמדה המצביעה בעליל על כך שהפרופ' פרידמן, כמי שתקף את מערכת בתי המשפט והמערכת השיפוטית בישראל, אינו ראוי לכהן בתפקיד שר המשפטים. ומי נחלץ להגנתו? מתברר כי מעטים.

למעשה, לתקשורת אין את הכלים לבדוק באופן משמעותי את התאמתו לתפקיד, וכך הכתבים נאלצים לפנות ל"גורמים מקורבים", שהשימוש בהקשר הזה הפך מגוחך ובלתי אמין בעליל.

מיהם מקורביה של נשיאת בית המשפט העליון, הגב' דורית בייניש, אם לא היא עצמה? מיהם מקורביו של הפרופ' פרידמן אם לא הוא עצמו?

השימוש החוזר ונשנה עד כדי שחיקה, הפך לשיטה בפני עצמה, שלמעשה משמעותה התקשורתי היא "כיוון שאינני רוצה לייחס את הדברים לעצמי, אני מייחס אותם לגורמים עלומים, שבמרבית המקרים כלל לא קיימים".

ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הבעיר בערה פוליטית כשרמז בתקשורת, שוב באמצעות מקורביו, כי אחד המועמדים הראויים הוא הפרופ' דניאל פרידמן.

בעשותו כן ידע אולמרט שהוא אמור לא רק ליצור מסכת עשן, אלא גם ובעיקר ליצור תהום, לפחות חלקית, בין המערכת השיפוטית בישראל שתלויה בתקציביה ובתקניה במשרד המשפטים, לבין זה שקטל את ההתנהלות המערכת השיפוטית, ואשר הוא-הוא אמון מעכשיו לא על ניהול מערכת המשפט, רחמנא ליצלן, אלא על המערכת שאמורה, בין היתר, לבדוק מחד ולגונן מאידך על שופטי ישראל.

ברור לנו כי לתקשורת היה חלק לא מינימלי ב"הכרזת המלחמה", שאף כללה את בית הנבחרים שלנו. לדברי מי ששימש כשר המשפטים בעבר, ח"כ יוסי ביילין, מינוי פרידמן הוא הפניית אצבע משולשת לכיוון בית המשפט העליון.

מה חטאו של פרידמן? בעיקר שלא צעד יד ביד עם ה"חונטה הירושלמית" ואף לא האזין בקשב רב לביקורת שנשמעה כלפיו כאשר ניסה להריץ את הפרופ' נילי כהן לבית המשפט העליון.

חטא זה ודברי הביקורת שהשמיע פרופ' פרידמן על המערכת השיפוטית כי אינה ראויה, הבעירו את הדליקה ובבת אחת הפכו אותו לבלתי מוערך ובלתי לגיטימי במינויו לתפקיד שר המשפטים.

האם "סתימת הפיות" שמתלווה לאקורדים הצורמים של שופטי בית המשפט העליון בדימוס, דוגמת אליהו מצא, או של לקיחת הבעלות על "שמירת הבית", כפי שמצא לעצמו כבוד שופט בית המשפט העליון לשעבר מישאל חשין, אינה אלא ניסיון לנכס את הרשות השופטת לקבוצה נבחרת מאד של שופטים?

האם דבריהם של אליהו מצא ומישאל חשין לא נאמרים מתוך סגירות/חשש מדעות חדשות במערכת ואולי יצירת כח פוליטי בסגנון אחר, שאיננו הולך בקו אחד עם תורתם של השופטים הנכבדים לשעבר?

להערכתי, המהומה שלובתה במתכוון וההתלהמות, תידעך בימים הקרובים, ועל השר החדש יהיה להתמודד עם סחבת ועומס נוראים אשר מוטלים על בית המשפט, עם עינויי דין מיותרים שאין בהם אלא התארכות בלתי נסבלת של הכרעות שיפוטיות, אך גם עם הניסיון לצמצם את נציגות בית המשפט העליון בוועדה לבחירת שופטים, וכן עם הניסיון לשינוי שיטת בחירת נשיא בית המשפט העליון.

אולם, האם יילך פרידמן עד הסוף עם דעותיו בדבר הגבלת סמכות בית המשפט העליון לבטל חוקים? נראה כי הדרך עוד ארוכה ומהתקשורת מתבקש לדרוש כי תעשה הבחנה בין "תעמולה מכוונת", שמטרתה היא לדחוק את רגליו של אדם ראוי מלכהן בתפקיד שר המשפטים, ותדגיש דווקא את יכולותיו של דניאל פרידמן, כפי שבאו לידי ביטוי בשנים האחרונות וכן את עצם העובדה כי גם בתפקידו כשר בממשלה וגם במסגרת תפקודו במשרד המשפטים, הוא צפוי לעבור עוד מאבקים רבים וקשים בעתיד בניסיונו לאתר גורמים מעכבים במערכת השיפוטית ולהצעיד את המערכה הזו לשנות ה-2000.

על כן, "המשכיל בעת ההיא יידום" איננה אמירה ריקה מתוכן בימים אלה.

הכותב הינו יועץ תקשורת אסטרטגי, המתמחה בדיני משפט ובתקשורת משפטית.