"הליכי פינוי-בינוי חייבים להיעשות בשיתוף הציבור"

מי שעמד מאחורי התנגדות התושבים, שעלתה יפה, היתה עמותת המתכננים במקום, שחבריה הם מתכננים, אדריכלים, גיאוגרפים, משפטנים ואנשי מדעי החברה, שחשו תסכול מהנתק בין התכנון לבין זכויות האדם, והחליטו להקים עמותת מתנדבים שתסייע לחלשים בחברה.

לדברי יו"ר העמותה, אדריכל יואב וינברג, התכנון הוא זה שמפזר במרחב שירותי בריאות, חינוך ותשתיות המשפעים על יכולתו של אדם לחיות בכבוד. תכנון קובע מגורים, תשתיות אך גם גידור, הקמת יישובים חדשים ועוד. לכל אלה לדעתו, יש השפעה לא רק על הנוף אלא גם זכויות אדם. בין הגופים להם מסייעת העמותה: הכפרים הבלתי מוכרים של הבדואים בנגב, עיירות פיתוח ועוד. לאחרונה החלו לתכנן את שכונת איסאווייה במזרח ירושלים.

גלובס: מה עמד מאחורי ההתנגדות לפינוי-בינוי שכונה א' בבאר-שבע?

וינברג: "השכונה נבנתה בשנות ה-50, ומתאפיינת בבניינים שבהם שלוש קומות. מבלי לידע את התושבים, קידמו משרד השיכון ועיריית באר-שבע תוכנית שהציעה ציפוף של פי חמישה, כלומר בתים בגובה של 25 קומות, שיוצרים שינוי מהותי באופי השכונה. על דבר קיום התוכנית נודע לתושבים לראשונה עם הגעתה לוועדה המחוזית. סייענו להם להגיש התנגדות לתוכנית, וגם הגשנו התנגדות לעצם ההליך, מתוקף היותנו גוף בעלי עניין ציבורי".

- איך יכול להיות שמשרד השיכון קידם תוכנית פינוי-בינוי בלי להתייעץ עם התושבים?

"כששאלנו כיצד זה יתכן, התשובה היתה שהכישלון הוא של החברה המנהלת, שלא טרחה להתייעץ עם התושבים. כשלון זה יעלה לחברה בכך שמשרד השיכון ימנע ממה תשלומים, שהיתה צריכה לקבל עם הפקדת התוכנית. מעבר לכך, לא נראה היה שמשרד השיכון מתעניין בסוגיה. אני חייב לומר, שעד אז לא היתה למשרד השיכון כל אמירה ערכית בשאלה האם צריך או לא צריך לשתף את הציבור. הכל התבסס על שיקולי כדאיות".

- מה הלקח שלכם?

"שהליכים כאלה חייבים להיעשות בשיתוף ציבור, שאמנם לא מבטיח שהתוכנית תהיה טובה יותר, אך הוא מעניק לציבור לפחות את ההזדמנות להכיר את התוכנית ולהגיב עליה.

"הבעיה היא שמשרד השיכון מגלגל את הפרויקטים להתחדשות העירונית כסוג של שיקום שכונות באמצעות השוק הפרטי. אמנם איש לא הצהיר על כך בקול רם, אך אין לי ספק שלכך הכוונה. הבעיה היא, שלא ניתן לממש פרויקטים כאלה בפריפריה, בשל הערך הנמוך של הקרקע. למרבה האירוניה, דווקא שם הפרויקטים האלה נחוצים במיוחד. אך לא רק זאת. משרד השיכון כלל לא נותן פתרון לדירות הדיור הציבורי שבשכונות. משרד השיכון תומך במכירת הדירות, אך לא מציע דירות חליפיות".

- מה החלופה שאתם מציעים?

"אין פה פתרון קסם. העמדה הבסיסית שלנו היא, שפרויקטים כאלה, בעיקר בפריפריה, זקוקים להשקעה ציבורית. העמדה לפיה ניתן לפתור כל בעיה באמצעות שוק פרטי בלבד, היא אשליה מסוכנת. צריך להיות תמים כדי להאמין שיבוא יזם לשכונה א' בבאר-שבע, ויציע לרכוש את הקרקע ולפנות את התושבים. הרי ברור לכל שפרויקט כזה לא יכול לצאת את הפועל, במיוחד בעיר כמו באר-שבע, שבה אין מחסור בעתודות קרקע".

- אם כן, מה תהיה התוצאה?

"התוצאה היא שהתושבים יושבים על המזוודות מתוך אמונה שעוד מעט יבוא היזם. גם הרשות העירונית יכולה לחדול לפתח ולהשקיע בשכונה, כי גם היא מאמינה שהמושיע יגיע. כולם ישבו ויחכו".

- כמה שכונות כאלה יש?

"בכל רחבי הארץ מקודמים כ-100 מתחמים של פינוי-בינוי. בבאר-שבע, למשל, יש ארבעה מתחמים כאלה. בעוד שלפרויקטים במרכז הארץ יש סיכוי סביר למימוש בשל ערכי קרקע גבוהים, בפריפריה התושבים יאלצו לשבת על המזוודות שנים רבות ולחכות לשווא".