כשעיתונאים בורים ורקובים "נלחמים" בשחיתות

1.

ועדת וינוגרד אמורה לפרסם בחודש הבא דו"ח ביניים ובקיץ את הדו"ח הסופי. על פי כל הסימנים, הזליגות והדליפות, יכיל הדו"ח הסופי ביקורת נוקבת על מובילי המלחמה, אולמרט, פרץ ודן חלוץ.

הוועדה חשובה לפוליטיקאים. אנחנו, האזרחים, כבר פסקנו את פסוקנו. המלחמה ההיא, ככל שהייתה מוצדקת, הייתה כושלת. ביומה האחרון נורו אל עבר ישראל פי חמש קטיושות מאשר ביומה הראשון. העורף הופקר לאנחות וכל שנעשה למען תושבי הצפון היה בעיקר מעשה קהילתי של תושבי המרכז. הצמרת המדינית והצבאית נאחזה בלבול ולא ידעה מה היא רוצה.

היו בתולדות ישראל מלחמות מוצלחות יותר ומוצלחות פחות. אבל זו הייתה המלחמה הראשונה שבה איש מהשלישייה המובילה - אולמרט, פרץ, חלוץ - לא בא מהתחום, לא היה שייך לענף.

תאמר הוועדה את אשר תאמר - לנו, האזרחים, יש דעה סופית, שהיא כידוע נחרצת מדעה קדומה. לא במקרה מתקשים שלושת האדונים הנכבדים לשקם את מעמדם הציבורי מאז המלחמה.

2.

עמרם מצנע הוא ראש מועצת ירוחם כשנה וחצי. מצנע הגיע לירוחם מרצונו החופשי ובדעה צלולה. הוא התנדב לרדת לנגב, במובן הישן והטוב של המונחים התנדבות ונגב.

כשהגיע לשם, הייתה העירייה משותקת, הגירעון תפוח, המתנ"ס דומם. ירוחם לא הפכה בין לילה לגבעתיים או רעננה, אבל תוך זמן קצר יחסית הוא הצליח לעשות מעשה. בבתי הספר נבנות מעבדות. גני הילדים ובתי הספר רושתו ברשת מחשבים מתקדמת, גם בעזרת תרומה נאה של האחים עופר. תינוקות מגיל שלושה חודשים עד שלוש שנים שוהים במעונות. תוגברו לימודי האנגלית והמתמטיקה. הוקם מרכז לליקויי למידה. תנועות הנוער הגבירו את כוחן ביישוב.

בראיון ל"הלוחם", ביטאון ארגון נכי צה"ל, סיפר מצנע שבתקופת הבחירות לכנסת, הוא בא לירוחם ואחת הנשים צעקה לו, "אתם הפוליטיקאים באים רק כשיש בחירות". מצנע, שמעולם לא היה פוליטיקאי באמת, אמר לה, "רשמתי ואני אזכור".

מצנע, אלוף במילואים, הוא בעל שני צל"שים, מששת הימים ומיום כיפור. נדמה לי שפעילותו בירוחם שווה צל"ש שלישי, עדכני ורלוונטי מהשניים הקודמים.

תנו לנו 20-30 מצנע והחברה הישראלית נראית אחרת.

3.

מכות שונות ומגוונות ניחתו בשנים האחרונות על התקשורת הישראלית, ביניהן הבורות, ביניהן ההתחסדות.

כלי התקשורת מלאו כתבים, בורים ומרוקנים מידע, שתחום הכיסוי שלהם נולד ביום בו קיבלו אותו לידיים. אין אצלם אתמול, בטח לא שלשום. בדיחה ישנה וטובה מספרת על כנס מדעי, שבסופו יוצא מהאולם פרופסור נודע ומוצא עצמו מוקף בהמון כתבים, מיקרופונים, עטים ומצלמות בידיהם. מה חדש במדע, פרופסור? צווחים הכתבים. מה ישן במדע אתם כבר יודעים? לוחש הפרופסור.

מעט עיתונאים מסוגלים להבין את מה שהם שומעים, לזכור את מה שהם מבינים ולנסח היטב את מה שהם זוכרים. נחום ברנע הוא אחד האחרונים שמסוגל לקשור הקשר רחב. להבחין בין אירוע לתהליך. להעניק משמעות כוללת להתרחשות. הוא אחד הבודדים היום שיכול לייצר פרפזה שנונה על משפט מהתנ"ך, מההיסטוריה הישראלית, מאימרה מפורסמת. שיודע לכתוב עברית, כתיבה היוצקת יותר מרובד אחד, יותר משכבה אחת.

ברנע ניחן גם בחירות, באוטונומיה נפשית ומקצועית, לעמוד מול אופנה, למשל מול הגל החדש של "כולם מושחתים", בידעו שלעמידה מנגד יש מחיר, שאם אינך מצטרף למקהלה, לתזמורת-בצורת - אתה חשוד.

הרקובים שבעיתונאים נושאים בגאון את "המלחמה בשחיתות". אלה שכתיבתם מותנעת על ידי מימון מגורמים מעוניינים, אבירי טובות ההנאה, החיים מעסקנות ולא מעבודה, המקליטים בסתר, המפעילים את "עיתונות-האקדח" ומאיימים על אנשי רשויות. התפתחה אמונה, שאם תצרח מבוקר עד ערב, שחיתות, שחיתות - זה יהפוך אותך עצמך לאדם ישר.

ברנע לא מתפעל מדחלילים, לא מלינדנשטראוס, לא מירון זליכה ולא מדן מרגלית. גם משום שסוס-קרבות ותיק באפו יריח פתולוגיה, גם משום שהוא מספיק פיקח להבין מתי מגייסים אותו ומתי מכייסים אותו.

תנו לנו 20-30 ברנע והתקשורת נראית אחרת.

אמנון אברמוביץ' הוא פרשן חדשות ערוץ 2