רשות הדואר תשלם 680 אלף שקל ל-3 עובדים - כיוון שפוטרו בשל שיוך מפלגתי

התובעים הועסקו ברשות הדואר החל מ-1995 לפי חוזה אישי; ב-2005 הם פוטרו בנימוק של הליכי התייעלות

בית הדין האזורי לעבודה חייב את רשות הדואר (חברת דואר ישראל) לשלם כ-680 אלף שקל לשלושה בכירים שפיטרה, וקבע כי התעורר חשד סביר שפיטוריהם נעשו מסיבות פוליטיות.

התובעים - שמואל קלפנר, ששימש כמנהל שירות העברת מסרים; אלי ליאור, ששימש כמנהל שירותי המיון הארציים; וארנון קליינר, ששימש כסגן מנהל אגף כלכלה וכספים - הועסקו ברשות הדואר החל מ-1995 לפי חוזה אישי. ב-2005 הם פוטרו בנימוק של הליכי התייעלות.

התובעים טענו שההחלטה לסיים את כהונתם ברשות עוד קודם שהגיע חוזה העסקתם למועד סיומו היא פסולה ובטלה והתקבלה שלא כדין. לדבריהם, בבסיס הפיטורים עמדו שיקולים פוליטיים זרים ופסולים, וכן היו פגמים בעצם ההליך שננקט בעניינם. התובעים ציינו את דו"ח מבקר המדינה וחוות דעתו של השופט בדימוס רביבי בעניין ליקויים ופוליטיזציה בהעסקת עובדים ברשות.

בנוסף, התובעים הגישו לבית המשפט מסמך שערך איקי כהן, שכיהן כעוזר מנכ"ל ברשות. במסמך זה קוטלגו עובדים שונים של הרשות לפי עמדותיהם הפוליטיות או השתייכותם המפלגתית, ונכללו בו המלצות לגבי קידומם או סיום העסקתם של העובדים.

מהמסמך עולה כי קלפנר סומן כאיש מרצ, ש"ניתן להזיז וכך צריך"; ליאור סווג כאיש מפלגת העבודה, שלגביו הומלץ "כבדהו וחשדהו"; וקליינר כאיש מפלגת העבודה. במסמך סומנו גם אנשים כ"אנשי שלומנו", ואלו המשיכו לעבוד ברשות. מנהל רשות הדואר דאז, יוסף שלי, העיד על חשיבותם של השיקולים הפוליטיים ברשות, וכי היה נתון בתקופת כהונתו כמנכ"ל הרשות ללחצים פוליטיים לאיוש משרות.

השופט ד"ר יצחק לובוצקי קבע כי הליך הפיטורים של התובעים נעשה שלא כדין וכי התעורר חשד סביר ששיקולים פוליטיים זרים עמדו ביסוד ההחלטה לפטרם. כמו כן, נקבע שהופרה זכות הטיעון של התובעים.

השופט החליט שלא להחזירם לעבודתם בשל הזמן הרב שחלף מעת הפסקת עבודתם ועד מתן פסק הדין, וכן בשל השינויים הארגוניים שחלו ברשות הדואר שהפכה מרשות סטטוטורית לחברת הדואר. השופט זיכה את התובעים בפיצוי של שישה חודשי שכר לכל אחד, ובנוסף חייב את רשות הדואר לשלם לכל תובע הוצאות משפט בסך 15 אלף שקל.

את התובעים ייצג עו"ד אלי בן טובים ואת הנתבעים עו"ד נחום פיינברג. (ע"ב 5067/03).