כספי: "אני מודה לכל אלה שמעריכים אותי, אבל זה לא מגיע לי"

הוא מתחיל את היום ב-5 בבוקר, מגיע למשרד ב-9 עם חיוך (ש"נמחק בצהריים"), לא סוגר אותו לפני אחת בלילה ולא יוצא לחופשות ("כשאני עובד אני בחופש"). אין לו מחשב וגם לא יהיה לו, הוא לא משיב לאימיילים, בקושי הסתגל לפקס ורק עכשיו למד לסמס. אז מה סוד הקסם? "זה הכל פרי של עבודה קשה". ראיון חגיגי

"אני מודה לכל אלה שמעריכים אותי, אבל זה לא מגיע לי. למה? כי חינכו אותי שאם נותנים לך קומפלימנט, אז תאמר שזה לא מגיע לך, ובנוסף לזה יש משפטנים ועורכי דין לא פחות טובים ממני ואולי עולים עליי". כך אומר עו"ד רם כספי בתגובה לבחירתו כעוה"ד המוערך ביותר בקהילה.

כספי הוא, בלא ספק, אחד מעורכי הדין הבכירים והטובים שידענו. כספי העיד על עצמו, שכבר בגיל ארבע התגלו אצלו כישורים של עורך דין. מגיל צעיר נמשך כספי למקצוע. בין היתר, נהג ללכת לבתי המשפט לראות את אביו, עו"ד מיכאל כספי, שנפטר השנה, מופיע. לפחות מבחינה זו, שכספי הבן אינו רק ליטיגטור אלא עו"ד רב-תחומי, הוא עולה על אביו.

"זה הכל פרי של עבודה קשה", הוא מסביר את סוד הקסם. "התחלתי את היום ב-5 בבוקר, עכשיו כבר 10 בערב ואני רק ב-80% מהדרך, כי לא אגמור את היום לפני 1 בלילה. אני כותב ומקשיב למוסיקה במקביל. זה עוזר לי, לא מפריע לי. הרבי מגור היה מסוגל לכתוב בשתי ידיים תכנים שונים. אם הוא יכול לעשות את זה, אני בטח יכול להכין חוזים ולהקשיב למוסיקת רוק בטלוויזיה בו זמנית".

* באיזו מידה התקשורת הביאה להילה ולתהילה?

"אני לא יודע אם אני מבין תקשורת, אבל לא היה ולא יהיה לי יחצ"ן. את ההילה מקבלים בעבודת נמלים קשה, בעבודה יומיומית מאומצת ולא בתקשורת. עם זאת, אין להקל ראש בעולם המודרני, להבדיל מהעולם שאליו נולדתי, בהשפעה של התקשורת. העולם היום הוא הרבה יותר פתוח, תופעות שלא היינו מעלים בדעתנו בתקופה בה למדתי באוניברסיטה. כמו למשל, תחקיר של אילנה דיין על הנשיא שבסופו הופיעו שני פרקליטיו, כאילו המשפט הוא משפט תקשורתי, הפכו לעניין של יום יום, וחבל שההכרעות לא נופלות בד' אמות בית המשפט".

* האם גם אלמלא התקשורת היית כל כך מצליח?

"קשה לי לדבר על עצמי, אבל אין ספק שחשיפה תקשורתית בעולם המודרני מהווה חלק בלתי נפרד מהצלחה או מכישלון של כל בעל מקצוע, בין שהוא עו"ד, רופא, מהנדס, אדריכל, סייר ואפילו עיתונאי".

* מה הייחוד שלך ביחס לעורכי דין אחרים?

"אני לא יכול לדבר על עצמי. אני רק יודע שאני נותן יחס של כבוד לחברים שלי למקצוע, החל ממתמחה וכלה בפרופ' למשפטים וגם לפקידים שלהם".

* מי העו"ד שאתה הכי מעריך?

"מדור הביניים, אני מעריך שניים: צבי אגמון וניר כהן. אגמון משום שהוא משדר על כל צעד ושעל אמינות, יושרה וענייניות. הוא בעל ידע משפטי נרחב ואיש חברותי ונעים הליכות. בקיצור, ירושלמי אמיתי. כהן משום שכמו שאומרים שיש טייס מלידה, הוא ליטיגטור מלידה. הוא מהליטיגטורים הטובים שאני מכיר, בעל יכולת ניתוח משפטי מעולה, יודע להופיע בביהמ"ש, לפעמים קצת עקשן, אבל בתחום הליטיגציה אין בעיניי משפטן בעל יכולת כמוהו. ובקיצור, תל-אביבי אמיתי".

* מדוע לדעתך אין כמעט נשים בקרב המוערכים?

"רבות מהן הולכות לשיפוט ולכן לא יהיה הוגן לומר שאין ביניהן משפטניות בולטות. הדוגמא המובהקת היא נשיאת העליון, דורית ביניש, כמו גם שופטות בולטות אחרות בעליון ועבור בכל ערכאות בתי המשפט".

כספי חי ונושם את המקצוע. "מזה 40 שנה, אני בא בכל בוקר שמח לעבודה", הוא אומר. "אני רוצה לעזור לאנשים היכן שאני יכול". הוא קם ב-5 בבוקר ומתחיל לעבוד מהבית, בעיקר בכתיבת מכתבים, חוזים וכתבי טענות. "אני לא יכול לכתוב במשרד בגלל מבול פגישות וטלפונים. אני מנסח הכל בבית בכתב-יד. אין לי מחשב או פאלם-פיילוט ולא יהיה לי. יש לי פנקס קטן שאני רושם בו בעצמי את הפגישות שלי. אני מתייק לבד את המסמכים שלי. אני קובע את הפגישות לבד. כשהתפרסמה פרשת הסוס הטרויאני ישנתי טוב, כי אצלי הכל בראש והסוס הטרויאני לא יכול לחדור לראש שלי. אף אחד לא שולח לי אי-מיילים ומי ששולח מקבל תשובה שאני לא משיב לו. בקושי הסתגלתי לפקס כשהוא חדר לעולמנו".

כספי מסרב להכיר בכך שהוא טכנופוב. "אני לא מפחד מטכנולוגיה, רק באחרונה הדריכו אותי איך לקבל SMS. אני מאוד שמרן ולא חדשן, ואולי זו תכונה שלילית. אני מאמין שמה שהיה טוב צריך להמשיך להיות טוב והפוך. גם מישה חשין אמר לי פעם שהוא בקושי הסתגל לפקס. אני נולדתי לעולם שהטלקס היה חידוש. היום כל דבר מופיע בתוך שנייה באינטרנט, שהוא לדעתי סכנה קיומית לעיתונות הכתובה. החבר'ה הצעירים במשרד מביאים לי קטעים מהאינטרנט שתי דקות אחרי שאמרתי את הדברים בביהמ"ש. עוד מעט אפשר לקרוא שם גם מה שעוד לא אמרת. אולי בכלל צריך לבטל את מעמד השגרירים, הרי כשאתה אומר משהו בת"א, תוך שנייה אתה מקבל טלפון מסן-פרנסיסקו. העולם השתנה.

"כשנכנסתי למקצוע, הייתי שולח מכתב מודפס יפה בדואר ישראל, וזה היה לוקח שבוע עד שהיה מגיע לחיפה. עד שכתבו תשובה זה לקח עוד שבוע ועד שהתשובה הגיע זה שבוע נוסף. היום אני שולח פקס ב-10:00, מקבל תשובה ב-10:07 ועונה ב-10:13. אי-אפשר לנוח, אי-אפשר לחשוב, הכל מייד ומיידי, תנו קצת לנוח!".

יותר קשה משנה לשנה

את מה שכספי כותב מהבית הוא נותן במשרד להדפסה. בערב הוא עושה הגהות ובבוקר נותן שוב את התיקונים. "אני חונכתי, שאם אני לוקח על עצמי תפקיד או שירות ללקוח או שלקוח פונה אליי, אני מרגיש מחויבות כלפיו שאני חייב לעשות זאת באופן אישי. אני לא יכול להיות מנצח מלמעלה ולהעסיק קבלני משנה".

ב-9 הוא מגיע למשרד ("עם חיוך") לפגישות ולטלפונים. בצהריים כבר נמחק החיוך והוא חוזר רק למחרת בבוקר. "החיוך נמחק כי לצערי העבודה שלנו הופכת, בנושאים שאני מטפל בהם, הרבה יותר קשה משנה לשנה, במובן זה שיש בשנים האחרונות משבר שאנשים לא מוכנים לקבל החלטות, אנשים מושפעים ע"י התקשורת. במקום לקבל החלטות ענייניות, מסתכלים איך זה ימצא את ביטויו בתקשורת. ההכרעות אינן תמיד ענייניות ולכן החיוך נמחק. בשנים האחרונות אני גם שם לב שיותר ויותר אנשי עסקים ישראלים, במקום להפנות משאבים לכלכלה הישראלית, הם מפתחים כלכלות זרות וישראל לאט לאט הופכת להיות לבית מלון לסופי השבוע של הישראלים שעובדים בחו"ל, ובאים לנוח במולדתם, אבל לא לעבוד בה.

"שדה התעופה מלא באנשי עסקים ביום ראשון, שטסים לחו"ל וחוזרים בשישי לוויקנד. כך לא מפתחים כלכלה. ואיפה הציונות? איפה הפיתוח? אני כתבתי מאמר ב'גלובס' מדוע לדעתי היה צריך לפטר את החשב הכללי, ד"ר ירון זליכה, מהטעם שאינו יכול להיות חלק מצוות הנהגתי. אם הוא לא מדבר עם השר הממונה ועם המנכ"ל וראש אגף התקציבים, זה נימוק מספיק כדי לומר לו לפנות את מקומו.

"המתמחים הראו לי שקיבלתי על המאמר 600 טוקבקים, כ-450 מתוכם היו נגדי וכ-150 בעדי. לא התייחסתי לתוכן של הטוקבקים, כי אני לא מייחס חשיבות לדברים אנונימיים. אחרי בערך 4 חודשים פרסמתי מאמר שכותרתו חזרה לציונות ולעשייה, עם 3 פרקים: פיתוח הערבה מיוטבתה בואכה ים המלח; סיוע בערבויות מדינה ל-220 אלף סטודנטים באוניברסיטאות ובמכללות; תוכנית מרגרט תאצ'ר לאזורי פיתוח ומצוקה בישראל. שאלתי את המתמחים כמה טוקבקים יש. הם בדקו ולא קיבלתי אפילו אחד. מטעמים כאלה נמחק לי החיוך".

כספי מצר על המשפטיזציה שפושה בישראל, למרות שהיא מייצרת יותר עבודה לעורכי הדין. "יש תהליך של משפטיזציה במובן זה, שיועצים משפטיים קיבלו או נטלו לעצמם כוחות וסמכויות שבעיניי לא מגיעים להם, ואני מפרש זאת על-רקע חולשת הממשלה. המצב הגיע עד כדי כך, שיועצים משפטיים קובעים גם תכנים ולא מסתגרים בד' אמות המשפט. היועץ המשפטי לממשלה הוא האוטוריטה המשפטית העליונה שמנחה את הממשלה ומשרדיה, וטוב שכך. ואולם, הייתי מצפה שמערך הייעוץ המשפטי יגדר את עצמו בד' אמות החוק.

מזוז מיירט

"יועץ משפטי טוב צריך להדריך ולייעץ מה מותר ומה אסור בהיבט החוקי, וכיצד ניתן לעשות את הדברים באופן שיהלום את החוק. קל מאוד להגיד 'לא', הרבה יותר קשה להגיד 'כן' והגיעה העת שמערך הייעוץ המשפטי יסייע לממשלה לבצע את המדיניות שלה, שלשם יישומה היא נבחרה, ולא לעשות פעולות שתסכלנה את היכולת של הממשלה לבצע את המדיניות. אם מבחינה משפטית יש התנגשות בין יישום המדיניות לבין הוראות החוק, מן הדין שהייעוץ המשפטי יבדוק אם הדבר ניתן לתיקון, אפילו במסגרת של תיקון חוק, תקנה או צו. המצבים משתנים ואסור לדרוך במקום והחוק חייב לשרת את החברה ואת צרכיה. לשם כך נבחרת הממשלה בבחירות דמוקרטיות ואם מדיניותה אינה נוגדת את ערכי היסוד החוקתיים, מן הדין לאפשר לה לפעול ולא ליירט את מדיניותה על ימין ועל שמאל".

בעיה נוספת, לדעתו, נוגעת לכך שהכל בג"יץ. "בית המשפט העליון, לצערי, פתח את דלתותיו בפני כל השם עצמו כשופר הציבור, בדין או שלא בדין. המצב הגיע לכך, שהעליון עוסק בנושאים קונטרוברסליים שחוצים את העם ושאינם על-פי טבעם וטיבם משפטיים גרידא, כמו למשל נושאי דת ומדינה, מלחמה ושלום.

"אסור לשכוח שכוחו של העליון נשען בראש ובראשונה על אמון הציבור. למערכת המשפטית אין טנקים, תותחים או טילים ואם בית המשפט יעסוק בנושאים לבר-משפטיים השנויים במחלוקת, הוא פוגע ושומט הקרקע מיסוד כוחו וסמכותו. באחרונה דווקא בבג"ץ בעניין מינוי הרמטכ"ל, נשיאת העליון קבעה שביהמ"ש לא יתערב בנושאים המסורים באופן מובהק לזרוע המבצעת, וטוב שכך. הגיעה העת שהעליון יחזור צעד אחורנית ויתערב בשיקול דעת הזרוע המבצעת רק במקרים של פגיעה בעקרונות החוק וחריגה בולטת מסמכות או שימוש בסמכות בחוסר סבירות קיצונית".

ואם כבר יוזמות שינוי, כספי היה מעוניין להגביר את כוחה של מערכת המשפט, "ולכונן לה תקציב עצמאי, ללא תלות במשרד המשפטים, על-מנת להבטיח את עיקרון הפרדת הרשויות, כאשר אין רשות אחת תלויה ברעותה".

* מה דעתך על יוזמת השר פרידמן בנוגע לסמכות ביטול החוקים?

"על-מנת שלא לפגוע בריבונות הכנסת, יש לייחד את הסמכות לביטול חוקים להרכב מורחב של 9 שופטי העליון, כשההתערבות תהא רק במקרים שהפגיעה היא עקב התנגשות עם חוקי יסוד ורק במקרים של פגיעה קיצונית בזכויות חוקתיות. אני חולק על הצעת שר המשפטים, להעתיק את השיטה הקנדית, לפיה הכנסת תוכל לבטל את פסיקת בג"ץ. ישראל אינה קנדה וקנדה אינה ישראל.

באשר להצעת השר בנוגע לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, אומר כספי כי "יש להוציא את הפוליטיקאים מהוועדה ולכונן ועדה בת 9 חברים שתמנה את הסקטורים הבאים: 3 שופטים מבית המשפט העליון, 3 נציגים מלשכת עוה"ד ושלושת דיקאני הפקולטות למשפטים בארץ, כאשר שר המשפטים הוא יו"ר הוועדה, ללא כל זכות הצבעה. הרכב מאוזן זה יבטיח בחירה עניינית ראויה והולמת".

* מה ההבדל בין עוה"ד של דורך לבין הצעירים של היום?

"יש בין עורכי הדין הצעירים של היום משפטנים שבעיניי יעלו עלינו ואנחנו נפנה את הבמה והם יכבשו אותה בסערה ויצליחו לא פחות ואולי יותר מאיתנו. ההבדל הוא רק אחד: בתקופה שלי עוה"ד הטובים התבלטו באופן אישי, ואילו כיום הם משתלבים במשרדי ענק, והמוניטין לא יהיה יותר מוניטין אישי אלא מוניטין משרדי. לא יגידו 'הוא עו"ד מצוין', אלא יאמרו 'זה משרד מצוין'".

את המושג "מעבדות לחירות" כספי פשוט אינו מכיר. הוא עובד מצאת החמה ועד צאת הנשמה. הוא אינו קורא את כל פסקי הדין העכשוויים "כי אי-אפשר". המתמחים שלו מעבירים לעיונו את פסקי הדין החדשניים והוא קורא אותם בסופי השבוע. "אין לי זמן אחר".

* מתי בפעם האחרונה יצאת לחופש?

"כשאני עובד אני בחופש. אני לא יוצא לחופשות. כשאני כבר יוצא יומיים כאילו לחופש, אני חוזר יותר עייף ממה שהייתי כשיצאתי לחופש. אני צריך להיות כל הזמן אקטיבי, בפעולה. אני יכול להיות במקום היפה ביותר, מסתכל על הנוף ואחרי 20 דקות אשאל את עצמי: 'נו, מה עכשיו?'".

רק עבור דבר אחד כספי היה נוטש את המקצוע. חלום חייו הוא לנהל את המו"מ עם הפלשתינים. "רק תן לי לעשות את זה ואני אומר לכולם שלום", הוא אומר. ומדוע לא פנה לאולמרט וביקש לסייע? "אני לא מבקש בשביל עצמי כלום, לכן לא אפנה אליו. אני יכול להפוך עולמות בשביל הזולת, אבל בשביל עצמי אני לא מסוגל להזיז את העיפרון".