נדחתה בקשה לתביעה ייצוגית נגד מפעלים בשל הזרמת שפכים לקישון: "הביאו לשיפור ניכר באיכות המים"

מועדון חתירה חיפה הגיש את התביעה מכוח סעיף 10 לחוק למניעת מפגעים סביבתיים (תביעות אזרחיות). השופט יעקב וגנר קיבל את טענת הנתבעים, שיוצגו באמצעות עו"ד עוה"ד אייל רוזובסקי, אורן גרוס וסיוון רמות ממשרד צלרמאייר-פילוסוף ושות' ועו"ד יגאל בורוכובסקי ממשרד פרופ' יובל לוי ושות', לפיה השימוש בחוק זה נועד רק למקרים קיצוניים וחריגים.

השופט ציין, כי המחוקק היה מודע לעוצמה ולכוח שהעניק החוק לתובעים לפיו, ולכן הוא מאפשר איזון בין האינטרסים השונים. לדבריו, משמעות הדרישה של התובעים היא פגיעה באלפי עובדים המועסקים במפעלים ובנזק עצום שייגרם למפעלים עצמם.

לדברי השופט, "על בית המשפט לשקול את מידת התועלת והנזק שיצמחו ממתן הצו. במקרה שלפנינו עותרת התובעת למעשה לסגירת כל המפעלים על גדות נחל הקישון, מפעלים המפרנסים עשרות אלפי משפחות באזור חיפה. מנגד מצוי האינטרס של התובעת, שהינה מועדון קטן ואקלוסיבי של חותרים בן עשרות חברים בלבד, ושכל הנזק שעלול להיגרם לה הינו אי הצטרפות של חברים חדשים או העתקת פעילותה למקווה מים אחר".

השופט הבהיר כי בניגוד לעמדתה הקיצונית של התובעת, הרשויות רואות עצמן מחויבות למציאת פתרון מאוזן המשלב שיקוליים סביבתיים עם שיקולים חברתיים וכלכליים. לדבריו, במסגרת איזון זה הצליחו הרשויות באופן מרשים לשמור על מטה לחמן של עשרות אלפי משפחות, תוך שיפור ניכר באיכות מי הנחל. השופט קיבל את טענת הנתבעות, לפיהן הפעולות בהן הן נוקטות לשיפור בשפכי הכימיקלים, מזה שנים, הביאו לשיפור משמעותי במצבו של הנחל.

השופט גם ציין, כי בקשתה של התובעת להשיב את מצב הנחל לקדמותו הינה ערטילאית ובלתי מעשית והינה "בעלת משמעות כספית אדירה בהיקף של מיליארדי שקלים, כאשר אף אחת מהנתבעות אינה מסוגלת לממן ולו חלק ממשי מעלות זו".

השופט אף קיבל את עמדת הנתבעות, לפיה הן נהנות מהגנה משפטית, כיוון שהן עומדות בהיתרים שהוצאו להם מכוח החוק למניעת זיהום ים ממקורות יבשתיים. עוד ציין השופט כי התובעת אינה מייצגת איש מלבד עצמה (ת.א. 12321/01).