נדחתה בקשה לתביעה ייצוגית נגד לאומי קארד בגין גביית עמלת דמי חבר

גרשוני, המנהלת את חשבון הבנק שלה בבנק לאומי, טענה כי לא יידעו אותה על העמלה במועד מסירת כרטיס החיוב. כמו כן, לדבריה, המידע בדבר העמלה לא היה קיים בדו"חות החודשיים שנשלחו אליה מלאומי קארד ואף לא היה מצוי בסניף בו התנהל חשבונה. התובעת טענה כי קמה לה עילת תביעה לפי סעיפים בחוק הבנקאות, העוסקים באיסור הטעיה וכן בשל הפרת חובת תום הלב בחוזה.

הנתבעים טענו, כי התובעת אינה עומדת בתנאי המקדמי להגשת תביעה ייצוגית והוא קיומה של עילת תביעה אישית נגדם, כיוון שגביית העמלה היתה ידועה לכל.

השופטת ציפורה ברון קבעה, כי הנתבעים עמדו בחובת הגילוי הנאות לפי חוק הבנקאות, וכי עמלת דמי החבר היתה גלויה ונגישה לכל ולא היתה בגבייתה משום הטעיה. נקבע כי התובעת לא הוכיחה קיומה של עילת תביעה אישית, כיוון שבחתימתה על הסכם ההתקשרות היא הסכימה מפורשות לגביית עמלת דמי חבר, ולכן ממילא דבר קיום העמלה היה ידוע לה. "המבקשת בחרה שלא לעיין בהסכם ההתקשרות, ואדם אינו יכול לטמון את ראשו בחול ולאחר מכן לטעון להטעיה", נקבע.

השופטת ציינה, כי הנתבעים אינם מחויבים להציג את עמלת דמי החבר ואת סכומה על לוח העמלות שבבנק. לדבריה, די בכך שקיים מידע לגבי העמלה בסניף תוך הפניית הלקוח אליו, וכן נדרש כי ניתן יהיה לעיין במידע זה בכל עת בפעילותו של הסניף. (ת.א. 1422/03).