"סללנו את הדרך הראשונה והצלחנו"

כן, היו זמנים שהיה קשה לשכנע לקוחות פרטיים לשכור את שירותיהן של עורכות דין. עו"ד סוזי שדות, אחת משלוש מקבלות אות ההוקרה "נשים במשפט", פרצה להן דרך. האחיינית שרי אריסון באה לתת לה כבוד. "כל החיים שלי, מאז שאני ילדה קטנה, תמיד סוזי ובעלה היו בשבילי אוזן קשבת" > נועם שרביט

אורחת בלתי צפויה היתה אמש בכנס השנתי של לשכת עוה"ד באילת: המיליארדרית שרי אריסון. בעלת השליטה בבנק הפועלים אינה עורכת דין וגם לא באה להרצות בכנס. היא ביקשה לכבד את דודתה, עו"ד סוזי שדות, שהיתה אחת משלוש מקבלות אות ההוקרה "נשים במשפט".

אריסון, שהפתיעה את הדודה שדות, עלתה לבמה וסיפרה מדוע הרחיקה לעיר הדרומית ביותר. "סוזי היא אחות של אימי", הסבירה. "לפני כמה שבועות, עו"ד פיני רובין (המייצג את אריסון בכל עסקיה - נ.ש.) בא אליי ואמר לי שרוצים שאבוא לאילת להפתיע את הדודה החמודה שלי. כל כך התרגשתי, כי כל החיים שלי, מאז שאני ילדה קטנה, תמיד סוזי ובעלה יוסי היו בשבילי אוזן קשבת, בית חם, ייעוץ טוב וזה לא משנה אם גרתי בארה"ב או בישראל".

"תמיד הם היו שם בשבילי", הוסיפה אריסון בנימה נרגשת ובקול חנוק, "ולכן ישר אמרתי כן. אני גאה בך ואני אוהבת אותך ומגיע לך", אמרה לדודתה.

עו"ד סוזי (שושנה) שדות (75) נולדה בסרביה. היא עלתה לארץ ב-43' כחלק מקבוצת ילדים במסגרת עליית הנוער. עד תום המלחמה למדה בבית הספר החקלאי בן-שמן. בהמשך, סיימה בהצטיינות את המחזור השני ללימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, התמחתה ועבדה כעו"ד שכירה במשרד עו"ד כספי, צדוק ושות'. בשנת 1959 היתה לאישה הראשונה בארץ שהקימה משרד עו"ד עצמאי, שנקרא שדות. כעבור שבע שנים הצטרף אליה בעלה, עו"ד יוסי שדות.

"כשנכנסתי למקצוע", היא סיפרה אמש, "הייתי כמו כלב שלמד לדבר. ככה הסתכלו אליי. פתאום אישה קמה ומדברת, וחושבת את עצמה לעורכת דין". שדות אמרה שלדעתה, תרומתה העיקרית למשפט היתה בכך "שהיום זה בכלל לא פלא כשעורכת דין מייצגת אנשים. היו זמנים שזה היה קשה מאוד לשכנע לקוח פרטי ללכת לעורכת דין אישה שתייצג אותו, כי אמרו 'מה היא כבר יכולה לעשות'. ובכל זאת, סללנו את הדרך הראשונה והצלחנו".

זו לא היתה פריצת הדרך היחידה שלה. ב-1961, עם חקיקת חוק לשכת עוה"ד והקמת מוסדותיה, נבחרה שדות לחברה בוועד הראשון של מחוז ת"א, והיתה לאישה היחידה והראשונה בתפקיד. במשך השנים מילאה תפקידים שונים בלשכה, ובהם מזכ"ל, יו"ר ועדת האתיקה הארצית, גזבר הלשכה, מזכירת כבוד, סגן נשיא של הארגון הבינלאומי של עורכי דין ומשפטנים יהודים. שדות פרשה לגמלאות לפני כשנה, אולם משרד שדות ושות' מעסיק כיום 17 עורכי דין, ועוסק בתחום המסחרי ומיסוי.

שדות נבחרה כנציגת המגזר הפרטי. שתי מקבלות אות נשים במקצוע האחרות היו נציגות המגזר הציבורי: עו"ד צביה גרוס, שהיתה היועצת המשפטית של משרד הביטחון במשך 11 שנה, ועו"ד טליה לבני, המכהנת כיו"ר נעמ"ת מאז 2002.

גרוס, רעייתו של פרופ' יוסף גרוס, סיפרה שהיא האישה היחידה שכיהנה בשעתו כראש אגף וכיועצת משפטית במשרד הביטחון, מערכת שבנויה רובה ככולה על טהרת המין הגברי.

גרוס זכתה לאות משום ששימשה בתפקיד רב-השפעה במערכת הביטחון. היא פעלה בלשכת היועץ המשפטי למערכת הביטחון כ-25 שנה, מתוכן כאמור 11 שנים כיועצת המשפטית, עד לאחרונה. במסגרת תפקידיה, ייעצה לשרי הביטחון, מנכ"לי משרד הביטחון וכלל המערכת הביטחונית בסוגיות חוקתיות-מינהלתיות, מסחריות-כלכליות ובינלאומיות. "טיפלנו גם באיזון שבין השמירה על זכויות אדם לבין הלחימה בטרור ובכלל. זה נושא מאוד כבד", הוסיפה גרוס.

היא בחרה לדבר על ההבדל בין יועץ משפטי לחברה פרטית לבין יועץ במגזר הציבורי. "יועץ משפטי בשירות הציבורי חייב לקחת בחשבון שיקולי מינהל תקין, שוויון, אי-הפליה וכו'", אמרה.

"הנטל הנוסף הזה נראה לכאורה כמובן מאליו וטריוויאלי ונובע מהדואליות הנורמטיבית שחלה על המדינה". אבל, הוסיפה, "אני יכולה להעיד שזה לא כל כך טריוויאלי, כי אין יועץ משפטי ממשלתי שלא נתקל בכך שהלקוח שלו, ברמות השונות - ובעצם אנחנו יועצים משפטיים של שר הביטחון, מנכ"ל המשרד, ראשי אגפים והמערכת כולה - מבקש 'תביאו לי פתרון ולא בעיה' או שהוא אומר: 'כשהייתי בשוק הפרטי, יכולתי לעשות את הדברים אחרת'".

אנחנו, אמרה גרוס, "חייבים לעשות דברים שיעמדו בביקורת השיפוטית, שחלה רק בתחום הציבורי. אבל למעשה קיים גם שלב מקדמי ועצמאי, גם אם הפעולה לא תותקף בבג"ץ, המעשה חייב לעמוד במבחנים של המשפט הציבורי". היא הדגישה, ש"על היועץ המשפטי בשירות הציבורי מוטלת גם חובה לנסות למצוא דרך שכן תיתן מענה ולכן הוא צריך להיות מאוד יצירתי. אם הנורמות מאוד מוגברות, גם היצירתיות מוגברת. בסופו של דבר, תימצא הדרך אם נעשה המאמץ, אבל במקרים חריגים הדרך לא תימצא".

היא סיפרה, שהמנכ"לים והשרים, שהם ה'לקוח', "השתכנעו בדרך כלל כשהבינו שעליהם לקחת בחשבון את הנורמות הנוספות והשיקולים הנוספים", ובשלב מסוים גם הפנימו אותם. "פעם אמר מישהו מאוד בכיר, 'איך אומרים שם אצלכם? מידתיות?'. הוא גלגל את המילה, אבל הבין אותה". לדבריה, "מוטל עלינו להסתכל על דברים ממעוף הציבור, להכניס את הדברים מדיסציפלינות שונות ובסופו של דבר להביא ללקוח תשובה טובה ביותר, שגם תשיג תוצאה אפקטיבית וגם תעמוד בנורמה הנדרשת".

עו"ד טליה לבני זכתה לאות משום ש"פעלה במשך שנים רבות, ועדיין פועלת, לקידום מעמד האישה בישראל". לבני, הסבירו המנחים, פועלת שנים רבות לקידום מעמד זכויות העובדים בישראל בכלל בהיותה יועצת משפטית של הסתדרות העובדים, וקידום מעמד האישה בפרט, כאשר היעד אותו הציבה נעמ"ת, כארגון בראשו היא עומדת, הוא להתאים את עולם העבודה לתפקידן הכפול של הנשים כאמהות ונשות עבודה. לבני סיפרה, שיותר מכל אהבה את תחום יחסי העבודה, שהכי איפשר לה להגן על זכויות הנשים.

לבני, שנשאה דברים בשם מקבלות האות, ביקשה לדבר בשמן של "הנשים שאין להן קול ובמה, שהרטוריקה המשפטית היא מהן והלאה". היא קראה לעורכות הדין בקהל "לנצל את הזכות שנפלה בחלקנו, אנו מחזיקות בכלי רב-עוצמה - החוק והמשפט - ולראות בזכות זו חובה חברתית, להיות הקול הרם בפיהן של מי שקולן לא נשמע".

"אנו, המשפטניות", אמרה לבני, "הופכות לרוב במערכת המשפטית, אנו תופסות יותר עמדות השפעה בכס המשפט, במערכות התביעה והסניגוריה, וכמובן בתפקידים בסקטור הפרטי. יש לנו את הכוח כפרטים וכקבוצה, ואנו מחויבות לנצלו, לא כדי לעשות לביתנו, אלא כדי לסייע לחברותנו. לא רק כדי לקדם את מעמדנו האישי, אלא כדי להוביל שינוי חברתי".

אמנם, הודתה, מעמדן של הנשים בחברה אינו נקבע רק לפי המערכת המשפטית. אבל, לדבריה, "השינוי יבוא כחלק מתהליך חברתי מודע וכחלק מתפיסה הרואה את כבוד האישה וחירותה כמהות הקיומית של האישה בישראל. טרם התמלא השוויון בין המינים". תהליך זה, אמרה, נמצא בראשיתו ונדרש עוד זמן להטמעתו. "אנו כאן כדי להתריע ולהעיר: כולם שווים בפני החוק, אך האם גם כולן שוות בפני החוק? חובת ההוכחה עלינו. כל אחת מאיתנו צריכה לראות את עצמה כמשפטנית, כאדם, אך לפני הכל כאישה".