חפציבה: השלכות בורסאיות מינוריות

אילולא המשבר בבורסות העולם, סביר להניח שקריסת חפציבה היתה עוד פחות משמעותית בהשפעתה על השוק המקומי * טרנד הקונסולידציה של יזמים ומבצעים אמנם תפס תאוצה בשנים האחרונות, אך מסתבר מעסקת אלקטרה-חפציבה שגם הוא טומן בחובו מלכודות לא פשוטות

קריסת קבוצת הנדל"ן חפציבה של בועז יונה אמנם זעזעה את הסקטור העסקי ואת התקשורת הכלכלית, אך בכל הקשור לשוק ההון היא תותיר כנראה חותם לא משמעותי במיוחד. אמנם בבורסה של ת"א נסחרות מספר חברות שניהלו אינטראקציות שונות עם הקבוצה, וכמובן שתיים מחברות הקבוצה עצמה, אך נראה שהמשקיעים בשווקים הפיננסים עדיין רואים בקריסתה אירוע נקודתי שנבע מהתנהלות לקויה, ולאו דווקא מהשפעות רוחביות.

מעבר לכך, נראה שעוצמת האירוע בכל הקשור להשלכתו על השווקים ניזונה גם מהקונטקסט הנוכחי, במסגרתו רשמו הבורסות מסביב לגלובוס מימושים חדים. מגמה זו, שמוסברת בבועת האשראי שאפיינה את השווקים ועושה רושם שמתפוגגת במהירות, השתלבה היטב בסיפורה של חפציבה, הפרטית אמנם, שכן החברה הסתייעה לאחרונה גם בנזילות השווקים לאחר שברזי המימון האחרים שלה יבשו. עקב כך, סביר להניח שאילולא המשבר בעולם, השלכת קריסת חפציבה על שוק ההון היתה עוד פחות דרמטית, אך בכל מקרה מדובר באירוע שמעורר מספר מחשבות.

בכל הקשור לקבוצת אלקטרה, שעמדה לרכוש את השליטה המלאה בחפציבה רגע לפני הקריסה והיתה שותפה עסקית שלה בתחום הקבלנות, הרי שהשלכת הקריסה לא פשוטה בכלל במונחים כספיים, ועומדת על כ-170 מיליון שקל לפי שעה - מחצית המרווח הנקי שרשמה בשנת 2006. זהו כמובן לא סכום שמערער את היציבות הפיננסית של הקבוצה של גרשון זלקינד, שנשענת על הון עצמי של 1.7 מיליארד שקל, אך זאת לבטח גם לא בדיוק "מכה קלה בכנף".

מה שמעניין במיוחד בזווית של אלקטרה היא העובדה שעד לקריסת חפציבה קיבלה החברה יחס חם במיוחד משוק ההון. זאת, בעיקר לאור התנופה העסקית החיובית שאפיינה אותה בשנה האחרונה, בהובלת המנכ"ל הנכנס הפעלתן איתמר דויטשר, שהפך אותה ליותר דינאמית מבעבר. למרבה האירוניה, אותה תנופת פיתוח עסקי נתפסת כיום אולי כסוג של פזיזות, שכן החברה אולי גדלה והתפתחה בקצב מהיר מדי.

לקוח מהותי

בהקשר זה, סביר להניח שאם אלקטרה היתה מתנהלת בצורה מעט יותר שמרנית, הסיכויים שלה להבחין במצבה של חפציבה היו גבוהים יותר בטרם הפכה למעורבת וחשופה אליה במידה כה רבה. מה המסקנה? כמו בכל עסק, ולאו דווקא בתחום הנדל"ן, נראה שכדאי לייצר תהליכי צמיחה מדודים ואיטיים יותר. באשר לענף עצמו, הרי שטרנד הקונסולידציה של יזמים עם מבצעים אמנם תפס תאוצה בשנים האחרונות, אך נראה שגם הוא טומן בחובו מלכודות לא פשוטות.

בהקשר זה, אפשר רק להיזכר בהתבטאויות ששיגרו בשנה האחרונה הצדדים בדבר ההנפקה המתוכננת של חפציבה, לפי שווי שהחל ב-100 מיליון דולר והגיע אף ל-200 מיליון דולר, וללמוד שהם היו תלושים מהמציאות גם לנוכח היתרונות היחסיים שאלקטרה היתה כביכול אמורה להביא לשותפות.

בזווית אחרת לחלוטין, נתפסו השבוע שתיים מהחברות הקבלניות המובילות והוותיקות במשק, דניה סיבוס וסולל בונה, עם המכנסיים למטה, כשדיווחו על חשיפה לעסקיה של חפציבה עבורה שימשו כקבלן משנה בחלק מהפרויקטים.

במקרה של דניה הסיפור מצטייר כמהותי יותר, שכן חפציבה היוותה לקוח מהותי בתחום הקבלנות של החברה, והחשיפה אליה נאמדה לפי שעה בכ-30 מיליון שקל - כ-75% מהרווח השנתי של דניה. באשר לסולל בונה הרי שאצלה מדובר בחשיפה מינורית הרבה יותר, בשיעור של כ-12 מיליון שקל. סולל בונה היא הקבלן המבצע של פרויקט חפציבה המדובר במודיעין עילית, אליו פלשו רוכשי דירות חרדים (תרתי משמע) בתחילת החודש.

למרות החשיפה של דניה וסולל בונה לחפציבה, סביר שזה לא ישפיע על מהלך העסקים של השתיים, שכן הן משתייכות לשניים מאנשי העסקים האיתנים במשק, אך נראה שהוא בהחלט יעורר מחשבות - לפחות אצל הראשונה. בהקשר זה ראוי להזכיר כי רק לאחרונה הצליחה להיחלץ סולל בונה ממשבר ממושך שפקד אותה בשנים האחרונות, לאחר שקבוצת שיכון ובינוי אליה היא משתייכת שינתה את הפוקוס העסקי שלה, והפסיקה לשמש כקבלנית משנה בפרויקטים של יזמים אחרים.

סולל בונה עצמה היתה כזכור גם שותפה שווה של חפציבה בפרויקט חופים המפורסם בחוף חדרה, ורק לפני כשנתיים מכרה את חלקה בו תמורת כ-7 מיליון דולר במסגרת אותו מיקוד עסקי, שנועד בדיוק למנוע ממנה חשיפות מסוג זה - ליזמים אשר גם בשעה שהם מרוויחים רואות הקבלניות שולי רווח מכווצים במיוחד. האם דניה, שהפוקוס העסקי שלה גם הוסט בשנים האחרונות לתחום התשתיות, תדיר גם היא רגלה מפעילות מסוג זה? ימים יגידו.

עניין אחרון שנידון לא מעט בתקופה האחרונה הוא כמובן החשיפה של המשקיעים המוסדיים, ובעצם של ציבור החוסכים באפיקים ארוכי הטווח, לאג"ח שהנפיקו בחודשים האחרונות החברות הציבוריות מקבוצת חפציבה, בהיקף של מאות מיליוני שקלים.

מצד אחד, קל מאוד לקום בסיטואציה הנוכחית ולזעוק: 'הכתובת היתה על הקיר', שכן היד הקלה של המשקיעים המוסדיים לבטח אחראית לכסף הקל שקיבלה חפציבה וחברות נוספות כדוגמתה. מצד שני, ספק אם מישהו כבר מסוגל לספק תשובה נחרצת באשר לתרומה החיובית או השלילית של נזילות השווקים לצמיחה הכלכלית במשק.

בהקשר זה, סביר להניח שחפציבה לא תהיה האחרונה שלא תפרע את תשלומי האג"ח שלה מבין גל המגייסות האחרונות, מה שכרגיל ייפול על כתפי הציבור ויגרור זעקות 'אמרנו לכם'. עם זאת, גם כאן נראה שרק ימים יגידו מהו יחס העלות-תועלת שייצרה הגאות בשוק הגיוסים לצמיחה המשקית. "