הם מ-פ-ח-דים

נשימה מהירה, דופק מהיר, סחרחורות ותחושה של לחץ נפשי - לא, זה לא התקף לב, זה התקף חרדה. מה גורם לתופעה, מי עלול לסבול ממנה, כיצד מאבחנים אותה, והכי חשוב: איך מתגברים עליה

פתאום, כאילו משום מקום, הלב שלכם מתחיל לדפוק חזק, הנשימה הופכת מהירה, הפנים מאדימים, אתם מרגישים סחרחורת וחולשה. זה מרגיש כאילו משהו הפחיד אתכם נורא, אבל בלי שאפשר להצביע על הגורם המיידי לפחד, או כאילו אתם הולכים למות, חוטפים התקף של מחלה נוראית, אבל בחדר המיון אומרים לכם שאין לכם כלום. היום הם כבר יודעים להגיד לכם שאולי מדובר בהתקף חרדה, המוכר גם כהתקף פאניקה.

התקף כזה יכול להימשך בין 10 דקות לחצי שעה, אך ישנם התקפים נדירים שהם ארוכים יותר. אחרי שההתקף מסתיים משתררת תחושה של עייפות, כאילו עבר על האדם מאמץ פיזי או נפשי כבד.

המגזר החרד

כ-3%-6% מבני העולם המערבי יחוו התקף חרדה במהלך חייהם. 1.5%-5% יסווגו כסובלים מ"הפרעת חרדה" המאופיינת בהתקפים לעתים קרובות. נשים סובלות מהבעיה יותר מגברים, ובנוסף היא נפוצה יותר אצל חולי לב, אצל הסובלים מהפרעות מצב רוח - דיכאון או תסמונת בי-פולארית (מניה-דפרסיה) וכן אצל הסובלים ממיגרנות. יש מידה של תורשתיות למחלה, כלומר אם בן משפחה שלכם לקה בה, יש לכם סיכוי גבוה מן הממוצע ללקות בה גם אתם.

לא ידוע היום מה בדיוק גורם להתקפי חרדה, אך ידוע כי מדובר במצב המשלב אלמנטים נפשיים עם פיזיים. כעיקרון, המערכת האחראית על תופעת הפאניקה היא מערכת ה"ברח או הילחם" של הגוף. זוהי המערכת המופעלת מן המוח על ידי אפינפרין (אדרנלין) במקרים שבהם האדם נמצא תחת איום. הפרשת האפינפרין לגוף גורמת לכל התופעות שהוצגו לעיל - נשימה מהירה, דופק מהיר, תחושה של לחץ נפשי. בעיקרון, התגובה הזו אמורה לעזור לנו להילחם או לברוח. בעולם המודרני, בו רוב הגורמים המפחידים אותנו אינם דורשים תגובה פיזית, הפעילות של המערכת היא בדרך כלל עקרה ובעיקר תורמת לבעיות בריאות שונות.

התקף הפאניקה משתרר כאשר אין שום גורם מפחיד בשטח, אלא מסיבה לא ידועה תגובת ה"ברח או הילחם" נכנסת לפעולה. מכיוון ששום דבר לא הפחיד אתכם, אתם לא מבינים מה גרם לגוף שלכם להגיב ככך - וזה כבר ממש מפחיד. הפחד גורם לתגובה להחריף ועכשיו אתם כבר בטוחים שמשהו נורא הולך לקרות. זהו מעגל היזון חוזר שלילי אשר מזין את התקפי הפאניקה ויכול לגרום להם להימשך דקות ארוכות. בדרך כלל קל יותר לתופעה להתרחש כאשר ממילא מערכת ה"ברח או הילחם" שלכם נמצאת בכוננות מוגברת, כלומר בתקופות לחוצות יחסית בחיים.

עדיין לא ידוע מהו הטריגר שגורם למערכת האפינפרינית להתפרץ פתאום וללא סיבה אמיתית. הוצעו מספר סיבות, ביניהן: רגישות יתר לחומרים מסוימים באזורים במוח שתפקידם להעיד על הימצאות סכנה וכן תיאוריית ה"חנק המדומה" - רגישות יתר באזור במוח האחראי על התראה מפני חנק - רגע קטן של חוסר נשימה שיכול לעבור ללא רושם אצל אדם רגיל, יגרום לתגובה כמו לחנק אצל הסובל מבעיה זו.

לפעמים קשה להבחין בין התקף חרדה לבין היפרוונטילציה - עלייה פתאומית בתדירות הנשימות באופן קיצוני, שגורמת לירידה בדו תחמוצת הפחמן בדם ולירידה בחומציות הדם. חלק מן הסימפטומים דומים - סחרחורת, קשיים בנשימה וחולשה, אולם חלק מן התסמינים הם שונים - בהיפרוונטילציה מרגישים פחות דפיקות בלב, אין הסמקה (הנובעת במקרה של התקף החרדה מעלייה בלחץ הדם) ובדרך כלל אין תחושה של בעתה חריפה, שאסון מתקרב ושאתם עומדים למות. במקום זאת עשויים להופיע תחושה של ריחוף, נימול ברגליים או ביידים, התכווצויות שרירים ונשימה שורקת. בשני המקרים, נשימה רגועה ומדודה עוזרת להרגעת ההתקף.

קודם כל, תירגעו

רוב התקפי החרדה מסתיימים בביקור בחדר המיון שבו מקבל האדם הסובל מן ההתקף אישור לכך שאינו נמצא בסכנה. הרגעת ההתקף יכולה להתרחש מעצמה - האדם מבין שאינו באמת בסכנה, מעגל ההיזון החוזר נשבר והתגובה, שאינה מוזנת מפחד נוסף, נרגעת. לפעמים ניתן לעזור להירגעות על ידי שיטות כמו דמיון מודרך, מדיטציה או ביופידבק. כמו כן ניתן ליטול תרופת הרגעה, שעובדת ישירות על הסימפטומים הגופניים של ההתקף.

"הפרעת פאניקה" מאובחנת כאשר ההתקפים מופיעים אחת לחודש, או כאשר המחשבה על ההתקף הבא מטרידה את המותקף במשך חודש או יותר אחרי האירוע ומשפיעה באופן מהותי על איכות החיים שלו. אצל הסובלים מהפרעות פאניקה, השיא של הבעיה הוא בגיל ההתבגרות ושוב לקראת סוף גילאי ה-30.

התקפי הפאניקה מחולקים לשני סוגים - עם או בלי אגורפוביה. החשש באגורפוביה אינו מעצם ההימצאות במקום פתוח אלא מהחשש שיקרה משהו ולא ניתן יהיה להזעיק עזרה, או שבריחה מן המקום תהיה מסובכת או מביכה. אגב, המצאת הטלפונים הסלולריים עזרה מאוד לחלק מהסובלים מאגורפוביה, אם כי לא לכולם כי המקור המסוים של הפחד יכול להיות שונה בין אדם לאדם.

התקפי פאניקה תדירים יכולים להשפיע מאוד על חיי האדם, גם כי הם פשוט לא נעימים תוך כדי התרחשותם, וגם כי הם מקשים מאוד על אורח חיים תקין. לכן, לעתים מי שסובל מהתקפי חרדה תדירים מטופל באופן קבוע בתרופות נוגדות חרדה כתרופה מונעת. לעתים מספיק רק לצייד את הסובל מהתקפי פאניקה בתרופה נוגדת החרדה, והידיעה כי יוכל להשתמש בה בעת הצורך, מפחיתה קצת מן המתח הנפשי הכללי וכך מקטינה את תדירות ההתקפים ועוצמתם. בנוסף, מומלץ לסובלים מהתקפי חרדה להימנע מצריכת קפאין ואלכוהול.

בעיה נוספת אצל הסובלים מהתקפי חרדה תדירים, יכולה להיות בלבול בין התקף חרדה לבין מצב רפואי אמיתי, כמו התקף לב, אסתמה או בעיה הנובעת מאי שליטה בסוכרת. לכן כל מקרה של התקף חרדה צריך להיות מלווה בביקור אצל רופא, אלא אם כן ההתקפים שלכם תדירים ואתם מזהים שהדפוס הוא בדיוק זה המוכר לכם.

אם אתם לוקים בהתקף חרדה, אינכם בקבוצת סיכון להתקף לב והינכם בטוחים בטיב ההתקף שבו לקיתם כרגע, מומלץ קודם כל לנסות לעצור את ההתקף באמצעות הירגעות - כווצו את קבוצות השרירים הגדולות בגוף (ידיים, רגליים, שרירי בטן), החזיקו כמה שניות ואז הרפו. חזרו על כך במשך כמה דקות. נסו לנשום לאט. נשפו את האוויר החוצה. אם התסמינים נרגעים במהרה, כנראה שזה אכן היה התקף חרדה.

יועץ למדור: ד"ר אבי וינר, מנהל המכון לרפואה תעסוקתית וסביבתית במרכז הרפואי רמב"ם

בלי פאניקה

כך תירגעו מהתקף חרדה

1. היעזרו בדמיון מודרך, מדיטציה או ביופידבק

2. קחו תרופת הרגעה, שעובדת על הסימפטומים של ההתקף

3. כווצו את שרירי הידיים, הרגליים והבטן, החזיקו כמה שניות והרפו

4. נסו לנשום לאט

צרו איתנו קשר *5988