בית משפט השלום בב"ש חייב את רם-דר חברה לבניין, שבשליטת ח"כ לשעבר ויצמן שירי, לשלם כחצי מיליון שקל לחברת סופרגז, בגין הפרת חוזה להקים את פרויקט "מגדלי הפארק" בעיר בתוך זמן סביר.
בסוף 99' חתמו סופרגז ורם-דר על הסכם לאספקת גז לפרויקט, שאמור היה לכלול חמישה מגדלי דירות מגורים ובהם 530 דירות. בהסכם לא מילאו הצדדים את החלק הנוגע למועד השלמת הפרויקט. בפועל, נבנו רק שני מגדלים ובהם כ-200 דירות בלבד. ב-2005 נואשה סופרגז ודרשה מרם-דר לקבל את הכספים עבור היחידות שלא נבנו, אך נענתה בשלילה.
באמצעות עו"ד דוד קוגן ממשרד שקל ושות' תבעה סופרגז מרם-דר את החלק היחסי מ-185 אלף הדולר ששילמה לה לפי החוזה, עבור כל הדירות. סופרגז טענה מנגד, שטרם חלף הזמן הסביר לבניית כל הפרויקט.
השופט גדליה טהר-לב הטיל ספק אם רם-דר קיבלה את כל ההיתרים לבניית הפרויקט, בעת שחתמה על החוזה. הוא דחה את עמדת רם-דר, לפיה הצדדים הבינו שקצב הבניה יותאם לקצב מכירת הדירות ולכן לא צוין בחוזה מועד להשלמת הפרויקט. עם זאת, נדחתה גם עמדת סופרגז, שטענה שסוכם שהפרויקט יושלם בתוך 5 שנים.
טהר-לב קבע שמדובר בלאקונה בחוזה ולא בהסדר שלילי, ולכן יש להשלימו לפי האמור בחוק החוזים - קיום בתוך "זמן סביר". הוא דחה את התחשיב של שירי, לפיו הזמן הסביר להקמת 530 יחידות דיור הוא בין 11 שנה ל-353 שנים, וקבע שמדובר ב"חישוב מתמטי התלוש מהציפייה הכלכלית האובייקטיבית שביסוד החוזה".
נקבע שרם-דר הפרה החוזה משום שחלף הזמן הסביר לביצועו. "די בתשובה לשאלה האם ניתן לומר - בהיעדר כל סימן או תוכנית להמשך הבנייה בעת הגשת התביעה ובהיעדר ידיעתו של העד היחיד מטעם רם-דר על כל כוונה להמשיך לבנות את הפרויקט בעת עדותו ב-2006 - שחלף הזמן הסביר לבניית אותן 326 יחידות דיור, שגם עבורן שילמה סופרגז 350 דולר ליחידה", נקבע.
השופט תהה אם "יעלה על הדעת, שבתום 5 שנים עד להגשת התביעה ושש וחצי שנים עד לשמיעת ההוכחות, כספה של סופרגז עוד יישמר בידי רם-דר בלא שרם-דר תוכל להצביע על כל כוונה להוציא אל הפועל את התוכנית לבניית עוד 3 מגדלי דירות". רם-דר חויבה גם בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך כ-40 אלף שקל. (ת.א. 1508/05).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
