בית המשפט המחוזי בת"א קבע כי איש העסקים דודי אפל קיבל במירמה מהמדינה כ-43 מיליון שקל בתחילת שנות ה-80, וחייבו להשיב למדינה מחצית הסכום. זאת, למרות שאפל זוכה בהליך פלילי בו העלתה המדינה טענות דומות.
מדובר בכספי הלוואות ומענקים שנתן משרד השיכון למפוני מעברות בבת-ים, חולון, כפר סבא, באר יעקב, נס ציונה ורמלה, שאפל ייצג. השופטת רות לבהר-שרון קבעה, כי "העובדה שהמדינה חתמה על האישורים לקבלת ההלוואות הנוספות, נובעת מההטעיה של אפל שנעשתה בכוונה ובחוסר תום-לב. אפל ניצל בעורמה רבה את תמימותם ואת האמון המלא והבלתי מסויג, שרחשו לו אנשי משרד השיכון, כדי לקבל במירמה סכומים להם לא היה זכאי".
אפל התקשר בשנת 82' עם משרד השיכון כשלוח וכנאמן של המדינה, לפינוי שרידי המעברות ברחבי הארץ. המפונים ייפו את כוחו לקבל בשמם את המענקים וההלוואות שהגיעו להם, כשבתמורה הוא התחייב לספק להם דירה חלופית בבעלותם ולפרוע את ההלוואות במקומם.
בין היתר, הוחתמו המפונים על שתי הוראות בלתי חוזרות: אחת, המורה למשרד השיכון להעביר את כספי מענק הפינוי לחברת אדירים, שאפל היה מנהלה והבעלים של מחצית ממניותיה; השנייה, המורה לבנק להעביר לאדירים את כספי ההלוואה.
אפל התחייב בפני הבנק לפרוע את ההלוואות במקום המפונים. לאחר שוועדת במשרד השיכון אישרה לו את ההלוואות עבור המפונים, הוא הפקיד את הכספים בחשבונות פרטיים שלו ושל מקורביו.
עדכונים אינפלציוניים
המדינה טענה, באמצעות עוה"ד אורית פודמסקי ושמאי בקר מפרקליטות מחוז ת"א, כי לאחר שמומשו כספי ההלוואות ובטרם מומשו המענקים, טען אפל בכזב בפני הוועדה שהסיוע שכבר אושר, טרם מומש. לכן, הוועדה אישרה את בקשתו לעדכן עבור המפונים את הסיוע בהלוואות ובמענקים, וכך הוא קיבל במירמה כספים נוספים מהבנק.
בית המשפט קבע, ש"הוכח כי לא מדובר בקבלת 'תוספת מיוחדת' להלוואות, כפי שטען אפל" וכן ש"הוכח שכל ה'תוספות' תאמו במדויק את ההפרשים האינפלציוניים, כאילו ההלוואות אותן היה זכאי אפל לקבל וקיבל - לא מומשו על ידו". בניגוד לטענת אפל כאילו מדובר בתוספות שהוא זכאי לקבלן, "הוכח כי מדובר בתוספות להלוואות שהתקבלו, לאחר שאפל הטעה את אנשי משרד השיכון כאשר, בחוסר תום-לב, הציג את העניין כאילו מדובר ב'עידכונים אינפלציוניים' להלוואות שטרם מומשו".
למרות שהאישורים נחתמו על-ידי בעל הסמכות, נקבע ש"אין להם כל תוקף, לאחר שהוכח שהושגו במירמה ותוך הצגת מצג כוזב. במצב דברים בו החותם הוטעה לחשוב שמדובר בדרישה תקינה, שהוצגה לו על-ידי אדם אותו הוא מכיר היכרות קרובה, על בסיס יחסי עבודה מתמשכים, ורוחש לו אמון רב - יש לקבוע שמדובר בתרמית".
למרות שגובה הנזק שנקבע הוא כ-42 מיליון שקל, לבהר-שרון קבעה אשם תורם של 50% למדינה, ש"התרשלה כאשר על אף יחסי האמון שחשה לאפל, לא בדקה כראוי את הבקשות להלוואות נוספות שהוגשו לחתימתה. בהתנהגותה הרשלנית של המדינה, שלא בדקה כנדרש את בקשותיו הנוספות של אפל ונתנה בו אמון עיוור - יש משום אשם תורם, ולכן יש הצדקה לחלק את האחריות בין הצדדים בחלקים שווים".
למרות שאפל זוכה בהליך הפלילי, לבהר-שרון ציינה שלפי החוק, רק פסק דין מרשיע יכול לשמש ראייה קבילה בהליך אזרחי. הפיצוי וההשבה בהם חויב אפל הם בגין עוולת התרמית שבפקודת הנזיקין, לאחר שעילות התביעה של גזל, הפרת חובת אמונים ועשיית עושר ולא במשפט - נדחו.
אפל, שיוצג על-ידי עו"ד דורון דן, חויב גם בהוצאות בסך 250 אלף שקל. פרקליטו אמר כי יערער לעליון. מקורביו אמרו שחבל שהמדינה לא הסתפקה בזיכויו בהליך הפלילי, שם קבע בית המשפט ש"לא היה מצג כוזב, לא במפורש ואף לא בהתנהגות" וכן ש"לא ניתן לומר כי אפל פעל בהיחבא או הסתיר דברים מעיני נציגי משרד השיכון המוסמכים, במטרה להוליכם שולל". (ת.א. 667/92).
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
