ניסיון השתלטות על קרקע במזרח ירושלים לצורך הקמת מלון

ב-1979 הוכרזו כל נכסי המופתי ומשפחתו כנכסי נפקדים. לאחר מכן הוצאה תעודת הקניה לטובת רשות הפיתוח, ובעקבות כך נרשמה רשות הפיתוח כבעלים בטאבו. לאחרונה הושלמו הליכי ההפקעה, והבעלות במקרקעין שייכת למדינה, בניהול מינהל מקרקעי ישראל.

חלק המקרקעין הינו בשימוש חקלאי ובהתאם לכללים המקובלים מושכר בשכירות עונתית, לצורך מסיק זיתים. ואולם, חברת בתי המלונות הערביים הגישה, בניסיון להשתלט על הקרקע, תוכנית לוועדות התכנון להקמת מתחם מלונאי על השטח, וזאת למרות שידעה כי הבעלות בקרקע שייכת למדינה.

כן פתחה החברה המזרח ירושלמית בתביעה לסילוק יד נגד פולשים המתגוררים במבנה חקלאי במקום. ביהמ"ש נתן אמנם פסק דין המורה על סילוק ידו של הפולש מהמבנה, אך ציין כי אינו נדרש לשאלת מעמד התובעת כבעלים על המקרקעין וכי החברה המזרח ירושלמית לא הניחה תשתית ראייתית מספיקה לבעלותה על המקרקעין, ונמנעה מהגשת מסמכים המעידים על כך.

משנודע לרשות הפיתוח כי בכוונת החברה להשתלט על המקרקעין, פעלה היא לאלתר להגשת כתב תביעה לסילוק החברה מהמקרקעין. החברה המזרח ירושלמית פנתה לבג"ץ וטענה כי המינהל עשה יד אחת עם עמותת עטרת כהנים כדי לנשל בעלי קרקע פלשתינים משליטה בשטח ולהעביר השטח ללא מכרז לעמותה. המינהל טוען כי לחברה אין כל זכויות בקרקע, וכעת הנושא ממתין להכרעת בית המשפט.