אולמרט נכנע להם, שטרית אורח כבוד שלהם

בחודש יוני, מול קהל מושבניקים הדורשים עוד ועוד זכויות בקרקע, שטרית, כשר השיכון והבינוי הממונה על מינהל מקרקעי ישראל, הוכיח בקיאות מרשימה בקומבינות. שטרית, שבאותו אירוע לא ידע על המבחן האישי שמחכה לו בדיוק בתחום זה - דפק על פודיום הנואמים ואמר למושבניקים בקול רם, כדי להתגבר על צעקותיהם:

"נגמרו החגיגות של האגודות השיתופיות החקלאיות.. עידן גביית הכסף מאנשים מתחת לשולחן נגמר.. כל שליטה של האגודות החקלאיות במושבניקים מיותרת.. האגודות אמורות לעזור לחקלאי ולא לשלוט בו. אם העניין לא יזוז והאגודות לא יפסיקו לעשות צרות לחקלאים, אפעל לשחרר את החקלאים מעול האגודות.. האגודות לא מקבלות אנשים למושבים בטענות סרק ומפריעות להתיישב בנגב ובגליל.. ביטול האגודות יביא להכפלה ואף שילוש של קבלת אנשים במושבים.. המושבים אינם עסק פרטי של אף אחד. דברים השתנו. תתרגלו. הכל השתנה. אתם בסך הכל חוכרי קרקע המשלמים דמי חכירה מזעריים. הבעלים האמיתיים על הקרקע היא המדינה.. אתם לא תגבו כסף לתשתיות ממי שבא לקנות קרקע בהרחבה, לא אתן לזה להימשך..".

המושבניקים היו בהלם. הם לא רגילים שמטיחים להם בפרצוף דברים כאלה, ומבחינה זו היה אומץ לא מבוטל בדבריו של שטרית. שטרית התכוון בדבריו לתופעות חמורות במושבים, הידועות היטב לבכירי המינהל והשרים הממונים על המינהל.

בשם "מצוקת הבנים"

ההרחבות במושבים ובקיבוצים הן שוק עיקרי של צמודי קרקע בישראל. הנימוק ההיסטורי של שיווק מגרשים בהרחבות היה "מצוקת הבנים", ובהמשך "לעזור לבנים לחזור למושב" - אבל מהר מאוד נוצר שם שוק נדל"ני תת-קרקעי. הנכס של בעל הנחלה הוא הכוח לקבוע מיהו ה"מומלץ" מטעמו לקבל קרקע בהרחבה. הכוונה המקורית היתה שה"מומלץ" יהיה אחד הבנים, אבל הכוונה הטובה הפכה לספסרות ב"זכות ההמלצה". רשימות ה"מומלצים" המגיעות היום מהמושבים למינהל לא משקפות "מצוקת בנים", אלא עסקאות רווחות בשוק, בהן ה"מומלצים" שילמו עבור הזכות להיות "מומלץ". לאחרונה אף ניתן פסק דין, ראשון מסוגו, נגד ועד המושב צור משה, על תשלומים שנגבו בניגוד לחוק ממצטרפים להרחבה.

רוב המושבים באזור המרכז סיימו לבנות את ההרחבות והגיעו למיצוי מלוא זכויות הבנייה של צמודי קרקע. מרכז הכובד של הביקוש לצמודי קרקע עובר להרחבות בקיבוצים ובמושבים בפריפריה. התופעה בולטת ומתרחבת בעיקר באזור הצפון, שבו, בחצי הראשון של 2007, 84% מכלל התחלות הבנייה היו של צמודי קרקע (2,800 בתים). המגמה עשויה להעמיק עוד יותר לאור ההחלטה של שר הפנים החדש, מאיר שטרית, להפסיק לאשר בנייה צמודת קרקע באזור המרכז.

כפי שהיה באזור המרכז בתקופת הבהלה למגרש בהרחבה - הבעיות, אי הסדרים והשחיתות, מתגלגלים גם בפריפריה, ואולי אפילו בעוצמה גדולה יותר.

השריף של המושב

במושב שדה אליעזר שבעמק החולה, בין ראש פינה לקרית שמונה, השולטים ללא עוררין הם בני משפחת בן מובחר: האב משה בן מובחר ושני בניו בני וגיל (בן נוסף, שמואל, לא מעורב). לדברי חברים במושב, שלושת הגברים לבית בן מובחר שולטים במושב בזכות שליטתם המשולשת: בוועד האגודה השיתופית החקלאית, בעניינים המוניציפאליים של המושב, ומה שלא פחות חשוב - במועצה האזורית ובוועדת התכנון המקומית.

משה בן מובחר - האב, 74, גבוה ודק גזרה, חקלאי טוב בתחום התפוחים והאפרסקים, ממייסדי המושב, מתגאה בתואר שהעניק לו אחד המקומונים "השריף של שדה אליעזר". הוא מחזיק בשיא מיוחד במינו: הוא יו"ר ועד האגודה השיתופית במושב כמעט ברציפות במשך 30 שנה.

בשדה אליעזר, כמו בהרבה מושבים, במשך שנים רבות ועד האגודה השיתופית תיפקד גם כוועד מקומי-מוניציפאלי, במצב הבלתי תקין של "זהות ועדים": כאשר אותו ועד מצוי בניגוד עניינים אינהרנטי, כי הוא מייצג את האינטרסים של בעלי הנחלות ואמור גם לייצג את האינטרסים של רוכשי מגרש בהרחבה, שהם בעלי אינטרס מוניציפאלי בלבד, שעומד לעיתים בסתירה לאינטרס של בעלי הנחלות.

בשנת 2002 התעוררו כמה מחברי המושב, ובראשם לאה אביטל ומשה וינר, ודרשו להפריד את הוועד המוניציפאלי מוועד האגודה. חברי ועד האגודה השיתופית-חקלאית של משה בן מובחר פירשו את העניינים בדרכם שלהם, והתמודדו ב-2002 על השליטה בוועד המקומי-מוניציפאלי החדש. משה וחבריו נצחו בבחירות והתמנו גם לוועד מקומי-מוניציפאלי, בראשות משה בן מובחר. כלומר, השלטון המוחלט נמשך.

בני בן מובחר, הבן הבכור של משה, חביב וחייכן, נחמד לכולם, בעל מהלכים בסביבתו של ראש הממשלה אהוד אולמרט, מתואר פה אחד כאשף ביחסי ציבור, מהמשטרה ועד מע"צ. הוא התחיל בפעילות ציבורית במישור האזורי, כאשר נבחר כחבר במועצה האזורית מבואות החרמון, והתמחה בעיסוק בתשתיות ופיתוח במושבים המאוגדים במועצה ובמגע עם קבלני הביצוע.

בני היה סגן ראש המועצה האזורית מבואות החרמון עד שנת 2002, ואז נבחר לתפקיד ראש המועצה האזורית. בין השאר הוא כיהן גם כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה גליל עליון, ובשנתיים האחרונות הוא סגן יו"ר הוועדה המקומית. בני בן מובחר הוא איש עתיר תפקידים, מיו"ר איגוד הכבאים בגליל, דרך החברה לפיתוח עכו העתיקה, החברה למשק וכלכלה ועד נשיא כבוד של קבוצת הכדורסל הפועל גליל עליון.

ראש המועצה בני בן מובחר שולט בתקציבים, בתוכניות ובאכיפה בתחום המוניציפאלי ובתחום התכנוני, הנוגעים גם למושב שלו, שדה אליעזר. כאשר אביו של ראש המועצה, משה בן מובחר, עוסק בעניינים מוניציפאליים במושב, נוצרת בעיה קשה.

גיל בן מובחר, המוגדר כבן ממשיך בנחלת אביו משה, עוסק בסחר במכוניות, ומשנת 2002 הוא חבר מליאת המועצה האזורית מבואות החרמון. גיל פעיל בוועדת התמיכות של המועצה, שעוסקת במימון "צרכים מיוחדים" של גופים כאלה ואחרים הזקוקים לסיוע, כמו למשל מימון אוטובוסים להסעת צופים למשחקי כדורסל.

גיל בן מובחר, יש לציין, הוא חבר מרכז הליכוד. אחיו בני, ראש המועצה, הוא בעל קשרים בצמרת קדימה. האב, משה, בעל קשרים טובים עם כולם. רשימת המקורבים של משפחת בן מובחר כוללת לא רק פקידים בכירים, אלא גם אישים ושרים בכירים: אולמרט נחשב לידיד המשפחה; שר הפנים מאיר שטרית, שבתפקידו הקודם במשרד האוצר זכה אפילו לתואר "יקיר שדה אליעזר", אותו קיבל ב-2002 ממשה בן מובחר (עם הקדשה על עט בארוחה חגיגית בכפרייה המקומית). במושב מציינים, כי שטרית ובנימין נתניהו, כשהיו במשרד האוצר, נחשבו כתומכים במשפחת בן מובחר.

השוואת גודל הנחלות

אהוד אולמרט הוא "עד המפתח" בפרשה הבעייתית ביותר במושב שדה אליעזר. אולמרט, שמקפיד על סמכויותיו כשר, דווקא הוא, כשהיה השר הממונה על מינהל מקרקעי ישראל, הודה בכניעה ללחצים במושב שדה אליעזר.

בשדה אליעזר יש תקן של 100 נחלות, ולכל נחלה מוקצבים 30 דונם. יש במושב 70 נחלות ותיקות של המייסדים, שחלקם מחזיקים בהרבה יותר מ-30 דונם. רוב בעלי הנחלות מחכירים את אדמותיהם, בעיקר לוותיקי יסוד המעלה, בניגוד לחוזה החכירה.

הבעיה העיקרית במושב נוצרה בשנת 1982, כאשר משרד החקלאות והסוכנות החליטו להשלים את המושב לפי התקן ל-100 נחלות בנות 30 דונם כל אחת.

המשמעות היתה יצירת 30 נחלות חדשות, לבנים של בעלי הנחלות. כל אחד מבעלי 70 הנחלות הוותיקות אמור היה לוותר על האדמות העודפות שברשותו, על מנת ש-30 הבנים יקבלו את מלוא הקרקע המגיעה לנחלה תקנית של 30 דונם לנחלה. המינהל אפילו הוסיף למושב קרקע בנחל דישון, על מנת שהמשבצת תכלול לפחות 3,000 דונם, המתחלקים יפה ל-100 נחלות.

שליטי שדה אליעזר הבטיחו והבטיחו להשוות את גודל הנחלות, אבל בפועל לא קרה כלום. כאשר משה בן מובחר יזם במושב הרחבה קהילתית של 40 וילות, זו היתה ההזדמנות של המינהל לתפוס אותו במחויבות: רוצה להרחיב? השווה את גודל הנחלות.

הוקמה ועדה נכבדה, עם נציגים של הסוכנות, משרד החקלאות, איגוד המושבים של העובד הציוני וגם בני בן מובחר, שהיה אז סגן ראש מועצת מבואות החרמון. הוועדה של בני בן מובחר המליצה את כל ההמלצות הנכונות, כולל הפקעת שטחים עודפים מבעלי נחלות ותיקים. העיקר לעשות צדק ולהשוות את גודל הנחלות.

האב משה קיבל את המלצות הוועדה וחתם על התחיבות לקיים את מסקנותיה. בזכות ההתחייבות של משה בן מובחר המינהל אישר לגלגל הלאה את פרויקט ההרחבה של 40. אורח הכבוד בטכס "אבן הפינה להרחבת בנים" היה ח"כ מאיר שטרית. עד היום לא קוימה ההתחייבות להשוואת הנחלות בשדה אליעזר, ומשה בן מובחר עומד בפרץ ולא נותן. איך זה אפשרי?

לראש הממשלה אולמרט יש גירסה. בסוף 2003, כאשר היה השר הממונה על מינהל מקרקעי ישראל, בתגובה לתלונה בעניין ההתחמקות מהשוואת הנחלות, ענה אולמרט:

"בעניין מדידת קרקעות וחלוקה צודקת במושב שדה אליעזר, בדקתי את העניין עם הגורמים המקצועיים. משבצת שדה אליעזר מתוכננת ל-100 נחלות לפי 30 דונם לנחלה, סה"כ 3,000 דונם. בפועל מוחזק 3,106 דונם (106 דונם עודף). שטחי משבצת שדה אליעזר מוחכרים על-ידי מינהל מקרקעי ישראל לסוכנות היהודית ולאגודת המושב כברת רשות, והן אחראיות למסירת שטחי העיבוד לכל הנחלות בצורה שוויונית. למינהל ידוע שאגודת שדה אליעזר לא עמדה בחובה זו, וחלוקת אדמות העיבוד אינה שוויונית. ניסיונות של האגף החקלאי לנקוט באמצעים ולכפות על האגודה חלוקה שוויונית לא צלחו, והניסיון לעכב הרחבת היישוב כשל עקב לחצים".

אולמרט הוא כנראה סלחן גדול כשמדובר במשפחת בן מובחר. ב-2004, ימי שלטון החשבון של מרכז הליכוד, אולמרט נפנף כמה מועמדים רציניים לתפקיד דירקטורים במועצה לצרכנות, ובמקומם הציע אנשים משלו. אחד מהמועמדים של אולמרט היה בני בן מובחר, ראש מועצת מבואות החרמון. הבעיה היתה, שבני בן מובחר, בשאלון של הוועדה לבדיקת מינויים בכירים, לא גילה שאחיו, גיל בן מובחר, הוא חבר מרכז הליכוד.

בכל מקרה, בעניין משפחת בן מובחר, המינהל בשליטת אולמרט נכנע ללחצים, ואולמרט מגלה יחס מיוחד כלפי בן מובחר.

לפי מסמכי המועצה האזורית מבואות החרמון ושל הוועדה המקומית, הצטברו במשך השנים אצל בני משפחת בן מובחר עבירות וחריגות בנייה.

בנחלת האב ויו"ר הוועד, משה בן מובחר, מתנהל יותר מ-15 שנים עסק גדול של השכרת ומכירת מכוניות, שהוא אחד השימושים החורגים הבוטים ביותר בתוך מושב. אצל הבן בני, ראש המועצה האזורית והשולט בוועדת התכנון, דובר על בניית צימר וחריגה מקווי בניין. אצל הבן השני, גיל, חבר המועצה האזורית, דובר בבניית צימרים וחומה.

לפי מסמכי המועצה האזורית בתחום הארנונה, משה בן מובחר שילם במשך שנים ארנונה עבור 40 מ"ר במגרש המכוניות הפועל בנחלתו. בפועל מדובר בשטח גדול בהרבה.

הקבלן טעה לטובת בן מובחר

ואם לא די בכך, התרחשה לפני כמה שנים במושב שדה אליעזר תקרית פיתוח תשתיות לא נעימה, הקשורה לגיל בן מובחר. משרד התיירות העניק למושב תקציב פיתוח מיוחד. המועצה האזורית של בני בן מובחר בחרה בקבלנים ופיקחה על העבודות. במושב היה זה האב, משה בן מובחר, שהפעיל את הקבלן.

והנה, מעשה שטן, הקבלן סלל כביש שלא היה צריך לסלול, והכביש הזה הוביל הישר לצימרים של גיל בן מובחר. ואם לא די בכך, הקבלן טעה עוד יותר, והכשיר דונם של מגרש חניה מיוחד לשירות הצימרים של גיל בן מובחר. כל זה נעשה ללא היתר בנייה.

בשדה אליעזר התחילו לפני כשנתיים להתלונן על כך שחריגות במושב מטופלות בקשיחות בבתי משפט, אבל האחים בן מובחר נראים כחסינים מפני הליכים משפטיים, למרות שחריגות הבנייה שלהם נעשו במשך שנים. היחידה לפיקוח על הבנייה במשרד הפנים בדקה ואימתה את קיום החריגות של משפחת בן מובחר.

בעוד החקירה מתגלגלת, הוציא בני בן מובחר אגרת לתושבים, בה פירט את פועלו בתפקידו כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה גליל עליון. בן מובחר נתן דוגמאות של קנסות שהטילו בתי משפט על עבירות בנייה ושימוש חורג, ובסיום האיגרת כתב: "הוועדה המקומית תפעל בנחישות נגד פורצי הגדר ומפירי החוק".

על-פי בדיקה במשרד הפנים ולדברי דוד מעין, מזכיר הוועדה המקומית גליל עליון, משה בן מובחר סיים לפני כחודש את הכשרת השימוש החורג בעסק מכירת המכוניות בלב המושב, בני בן מובחר הסדיר את החריגות שלו, ואילו גיל בן מובחר מצוי בשלב אחרון של הליכי הכשרת החריגות שלו בוועדה המחוזית.

גלובס: האם בכל השנים הללו ננקטו הליכי תביעות נגד החריגות במשפחת בן מובחר?

דוד מעין: "לא היו הליכים כאלה".

- ולגבי אחרים באזור ובשדה אליעזר?

"בכל המרחב היו הליכים משפטיים, בשדה אליעזר ובכל המושבים והקיבוצים באזור. נגדם לא היו הליכים".

- זה לא אומר דרשני?

"זה אתה אומר".

"לא תוכלו לכהן במקביל"

משה בן מובחר גלגל ביד רמה את ההרחבה של 40 הוילות. בקושי הסתיים טכס אבן הפינה עם שטרית, ומשה בן מובחר פתח ביוזמה להרחבה קהילתית חדשה וגדולה הרבה יותר: 95 וילות.

בפרויקט כזה מתגלגלים בעבודות פיתוח ובנייה 20-30 מיליון דולר. כפי שמשה בן מובחר מתכנן את העניין, הוא יהיה היזם והמבצע במושב מול הקבלנים, ובנו, ראש המועצה בני, יקבל את תקציבי הציבור, יבחר את קבלני הפיתוח ויפקח עליהם, כמובן יחד עם אבא.

שאלה: האם כאשר מדובר בתקציבי ציבור בשדה אליעזר, עדיף להימנע ממצב שבו יש שני ברזים על צינור הזרמת הכסף, ועל שניהם הידיים של האב משה ובנו בני?

לאה אביטל ומשה וינר הם מהבודדים במושב שדה אליעזר היוצאים בגלוי נגד שרשרת השליטה של משפחת בן מובחר. אביטל, בנחישות, הביאה לקבלת החלטה חשובה בוועדה למניעת ניגודי עניינים של נבחרי ציבור ברשויות המקומיות. הבעיה: ניגוד עניינים מיוחד במינו בין האבא משה, יו"ר של ועד האגודה וגם של הוועד המוניציפאלי, לבין הבן בני, יו"ר המועצה האזורית ויו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה.

לפני 4 שנים פסקה הוועדה כי מדובר ב"ניגוד עניינים מתמיד ובתחום נרחב ומרכזי". הוועדה לניגוד עניינים שקלה הצעה של משה ובני, למנות כל אחד נציג מטעמו לצרכי המגעים בין המושב לבין המועצה האזורית, ודחתה הצעה זו על הסף.

"אין מנוס מלקבוע", הודיעה הוועדה ליו"ר שני הוועדים האב משה, ובנו ראש המועצה בני, "שלא תוכלו לכהן במקביל בתפקידים בהם אתם נושאים היום".

האב ובנו לא הזדרזו לפעול לפי החלטת הוועדה לניגוד עניינים. אביטל לא הרפתה מהעניין ודרשה ליישם את המלצות הוועדה. במשפחת בן מובחר צץ רעיון יצירתי: האב משה התפטר מתפקידו האחד כיו"ר הוועד המקומי-מוניציפאלי, והמשיך להחזיק בתפקיד יו"ר ועד האגודה של בעלי הנחלות. הטריק: אחרי ההתפטרות הפורמלית מהוועד המוניציפאלי, הפך משה בן מובחר את ועד האגודה לקבלן ביצוע של הוועד המוניציפאלי לביצוע של עבודות הפיתוח, עבודות שבנו בני עתיד להוציא לקבלנים. יש המתארים זאת בדימוי, שמשה בן מובחר נאלץ לצאת מהדלת וחזר דרך החלון.

ההתעקשות של האב ובנו, למרות המלצת הוועדה לניגוד עניינים, להמשיך להחזיק את הידיים על שני הברזים בצנרת הכסף של פיתוח ההרחבה החדשה, מעוררת תמיהה.

למשה בן מובחר יש בטחון עצמי עצום, המשתקף בתעוזה שבה הוא מתמודד עם אחד האיסורים החמורים ביותר בפרויקטים של הרחבות, איסור שהטיל היועץ המשפטי לממשלה אליקים רובינשטיין. עד כדי כך הזדעזע רובינשטיין מהסיפורים שהגיעו אליו על ספסרות בקרקעות ההרחבות הקהילתיות, עד שעצר לזמן מסוים את ההרחבות. חלק מהעניינים עבר למשטרה. בכל מקרה הוטל על הוועדים איסור מוחלט לגבות מה"מומלצים" תשלומים שונים ומשונים.

ועד האגודה בראשות משה בן מובחר, בשבתו כקבלן הביצוע של הוועד המוניציפאלי, בלי להסתתר כלל, גובה "דמי רצינות" מהמועמדים ל-95 הבתים בהרחבה שהוא יזם ודוחף כיו"ר ועד האגודה. רוצה להיות מומלץ לרכישת מגרש לוילה בשדה אליעזר? שים 40 אלף שקל, כאילו מקדמה על חשבון הוצאות פיתוח.

מינהל מקרקעי ישראל הודיע שהגבייה אסורה. רשם האגודות השיתופיות הודיע שהגבייה אסורה. הוועד בראשות משה בן מובחר לא התרשם מהאיסורים.

משה בן מובחר יצר בוועד קופה של כ-2.5 מיליון שקל מ"דמי רצינות" שגבה ממועמדים להרחבה. למעשה, משה בן מובחר, כפי שהוא רואה את הדברים, יצר בכך שליטה על הפרויקטים של פיתוח ההרחבה הקהילתית החדשה.

מאיר שטרית, כשר השיכון בממשלת אולמרט הממונה על המינהל, קיבל מאביטל פניות חריפות בעניין הקשר בין האב ובנו והתעקשותם לשלוט בברזי הכסף. אביטל הציגה גם את הפיתרון לבעיה: כדי לשמור על ניקיון הדעת והידיים, הפיתוח בשדה אליעזר חייב להיעשות במנותק משליטת האב ובנו. השיטה האפשרית היחידה היא פתמ"ר (פיתוח מראש), באחריות ישירה של משרד השיכון וללא שליטה של המועצה האזורית.

"פנייתך תיבדק בהתאם"

שטרית, אורח הכבוד של משפחת בן מובחר, זה שבתפקידו כשר שיכון אומר לחקלאים בפנים דברים קשים, אמור לעסוק בענייני בן מובחר ללא שום משוא פנים, או להודיע שהוא מנוע מלעסוק בהם. אין בפרשה זו עקבות לנייר ששטרית חתום עליו. שטרית מופיע רק כמכותב של מנכ"ל משרד השיכון הקודם, אריה בר.

אביטל, ואיתה קבוצת חברים בשדה אליעזר, שתוכנית ההרחבה עלולה לפגוע בהם, דרשה משטרית לעצור את תוכנית ההרחבה של 95 יחידות על מנת ליישר את בעיות העבר. את הפיתוח, הודגש בדרישה, יש לבצע במנותק מהאב ובנו, בשיטת הפתמ"ר.

משרד השיכון מפעיל את שיטת הפתמ"ר בהצלחה במקומות שונים. בשדה אליעזר, למרות המצב הבעייתי במיוחד, המנכ"ל אריה בר דחה את הפיתרון שהציעה אביטל, ובעניין ניגודי העניינים כתב כך: "משרדהבינוי והשיכון אינו הגורם המוסמך לבדיקת תלונות כלפי ראש מועצה ו/או יו"ר ועדה לתכנון בנושא ניגוד עניינים, אלא משרד הפנים, ואני סמוך ובטוח כי פנייתך תיבדק בהתאם".

ראוי לציין, שהמינהל, גם בתקופתם של שטרית ובר, תומך בתוכנית ההרחבה החדשה של בן מובחר, ומדובר במימון התכנון וגם בהתחייבות לסייע לרוכשים בהוצאות הפיתוח. ההיסטוריה של משה בן מובחר בעניין הרחבת ה-40 הקודמת ופועלו בהרחבה הנוכחית, כולל ניגוד העניינים והגבייה הבלתי חוקית של "דמי רצינות", כלל לא מרשימים את ראשי המינהל כנראה.

"ללא קשר להיכרות"

כמה שבועות אחרי שאריה בר ממשרד השיכון גלגל את העניין לפתחו של משרד הפנים, הוא צורף אל מאיר שטרית בזינוק הכפול שלהם למשרד הפנים, כשר ומנכ"ל חדשים. אגב, אחת מפעולותיו האחרונות של שטרית כשר שיכון היתה ביקור במועצה האזורית של בני בן מובחר, ביקור בו העניק שטרית לראש המועצה תקציב פיתוח מיוחד.

אביטל לא הרפתה, והוועדה לניגוד עניינים קיימה בחודש יולי האחרון דיון נוסף בענייני בן מובחר. בני בן מובחר שוב הציע שמזכיר המועצה האזורית יהיה גורם מקשר למושב שדה אליעזר, והוועדה הודיעה לו כי ההודעה והמינוי "אינם יוצרים פתרון מספק, משום שהמזכיר, כעובד המועצה הבכיר ביותר, כפוף לך ועומד עימך בקשרי עבודה הדוקים יומיומיים".

לפני שבועות אחדים הודיע בני בן מובחר, כי לאור עמדת הוועדה למניעת ניגוד עניינים, הוא ממנה את מזכיר המועצה האזורית שלו, מנחם פז, לאיש הקשר למושב שדה אליעזר, והוסיף: "אמנע ככל שאדרש ממעורבות בטיפול בענייני שדה אליעזר".

מחר (ב') צפוי דיון נוסף בפרשה בוועדה לניגוד עניינים. זהו מבחן גדול לוועדה.

על שטרית אפשר לומר, שאם חשב במשרד השיכון שהוא זורק את הבעיה של בן מובחר דרך החלון והיא תיעלם, הבעיה חוזרת אליו במשרד הפנים בגדול דרך הדלת. יש לו הזדמנות לגבות במעשים את האמירות הקשות שלו נגד מה שמתרחש במושבים, אבל הפעם מדובר במכרים, אלה שהזמינו אותו כ"אורח כבוד".

שטרית מסר: "התקבלו תלונות בעניין, והן הועברו לבחינת אגף הביקורת במשרד. מתוקף תפקידו כשר במשרדים השונים, מכיר השר ראשי רשויות שונים. ללא קשר להיכרות זו, הטיפול מתבצע באופן מקצועי וענייני".

בני בן מובחר סירב לענות לשאלות "גלובס".

"גלמים שקמו על יוצריהם"

רחל זכאי, היועמ"ש של המינהל: "זה כסף אסור"

גלובס: זה לא בעייתי שבמשך שנים אתה ובניך, הנושאים בתפקידים ציבוריים, ביצעתם חריגות ועבירות בנייה כאלה?

משה בן מובחר: "אני אחד מתוך 100 נחלות בשדה אליעזר. היתה איזושהי הסכמה עם הוועדה המקומית בגליל העליון, שכל החריגות שהיו בשנות ה-60 וה-70, ניתנה הזדמנות לכולם לקבל מה שנקרא 'אישור חריג', ולעשות לגיטימציה על כל מה שהיה בעבר. גם כשלא הייתי בתפקיד ציבורי. הלשינו עלינו ודאגו שאנחנו נכין תוכניות, ודאגו שנגיע למקומית ולמחוזית. זה עבר את כל ההליכים והכל קיבל אישור".

- בעניין ה-30 נחלות של הבנים שאף פעם לא הושלמו: אחד מחברי הוועדה שהמליצה להשלים קרקע לנחלות חדשות היה בנך בני, ואתה, כיו"ר הוועד, חתמת על התחייבות לקיים אותה.

"לא התחייבנו. הקמנו ועדה פנימית ואמרנו בואו ננסה לחפש קרקעות מסביב ליישוב, על מנת להשלים להם עד ה-30 דונם. התחייבנו לדאוג, אבל לא התחייבנו ללכת לקחת קרקעות מהוותיקים... אף אחד מהוותיקים לא יוותר על דונם אחד, כי אותם ה-30 לא יכולים להיות גלמים שקמו על יוצריהם".

- עזבת פורמלית את הוועד, אבל אתה ממשיך לעסוק בעניינים המוניציפאליים.

"אני עזבתי מרצון".

- לא בשל מסקנת הועדה לניגוד עניינים?

"לא. לא ראיתי את זה כדבר ברומו של עולם. לו רציתי להילחם נגד אותה ועדה לניגוד עניינים, תאמין לי, הייתי סוחב אותם עשר שנים וידם לא היתה משגת. כי מה הם כתבו? יש חשש לניגוד עניינים. הם צריכים להוכיח. לא רציתי להילחם איתם, אמרתי: לכו קיבינימאט, אני לא חייב להיות בוועד המקומי. כל דאגותי זה רק לאגודה שדה אליעזר, מאז שאני כאן. כל מה שאני רוצה זה לראות את שדה אליעזר כפנינה בגליל העליון, והיא כזו".

- אתה מתעקש לעסוק בנושאים מוניציפאליים.

"ועד אגודת שדה אליעזר הוא למעשה קבלן משנה של הוועד המקומי, לא יותר מזה. יש חשבון בנק נפרד, מאזן נפרד, ניהול חשבונות נפרד, הכל בנפרד, ואני לא בעל הבית בוועד המקומי. זה חוקי ולא רואה שום בעיה. אני רואה את טובת שדה אליעזר. אני לא רואה את כל החוליגנים האלה שמחרחרים".

- לגבי הארנונה, יש מסמכים ששילמת עבור 40 מ"ר כשהעסק יושב בעצם על שטח של 174 מ"ר ועוד 360 מ"ר.

"אנחנו מדברים על העבר. מה שחייבו אותי - שילמתי. בעבר הבן שלי לא היה ראש המועצה. מה שביקשו ממני - אני שילמתי. לא ביקשתי מעולם שידאגו לי לאיזושהי פריבילגיה".

- בהרחבה שאתה דוחף לבניית 95 בתים, המינהל ורשם האגודות אמרו לך שאסור לך לגבות "דמי רצינות", ואתה ממשיך וגובה.

"אני מודרך עם היועצים המשפטיים של האגודה. וכל מה שהחתמנו, כל הנושא הזה של דמי רצינות, זה בכדי לראות מי רציני ומי לא, ויש כבר 60 בנים ששילמו 40 אלף שקל ויש לנו קרוב ל-2.5 מיליון שקל. הכסף מופקד בבנק בחשבון נפרד לגמרי. בגלל כל הרעשים של ניגוד עניינים, החלטתי שאני לא מורשה חתימה בחשבון הזה".

- אסרו עליך במפורש לגבות "דמי רצינות" ממועמדים.

"זה לא רלוונטי מה שכתבו. הם הצטערו שהם כתבו. זה לא מקובל על אף אחד. אותה עורכת דין של המינהל (רבקה דובדבן - מ.ל), כתבנו לה שהיא טעתה, היא כבר לא ידעה איך לאכול את לשונה ואת ידיה. היא היתה צריכה לבקש אפילו סעד מהיועץ המשפטי מעליה בירושלים, והיא אמרה טעיתי, הטעו אותי".

- ואתה אומר שגביית דמי רצינות היא לגיטימית?

"היא לגיטימית לכל דבר. כשנקבל את האומדנים הסופיים של הפיתוח והמינהל יאשר את האומדנים הסופיים, די בקרוב, נקרא לבנים ונגיד להם: מה ששילמתם זה סכום על חשבון התשתיות שאתם צריכים לשלם. נדע בדיוק את הסכומים, והסכום הזה ייגרע מכלל התשתיות שאותו מתיישב חתם על ההסכם. הכסף בבנק מחכה וצובר ריביות לטובת אותה הרחבה. משה בן מובחר כבר עשה שלוש הרחבות ותודה לאל, בכל ההרחבות היו קצת מקלות בגלגלים - אבל ההרחבות תמיד יצאו לדרך".

היועצת המשפטית של המינהל, רחל זכאי, אומרת: "עמדת המינהל ברורה: אין זכות לגבות תשלום כתנאי להמלצה, בין אם קוראים לזה דמי רצינות או השתתפות בהשקעות עבר, או כל כינוי אחר. זה כסף אסור".