ז'ול וורן היה מתהפך בקברו

לפני חצי שנה איציק בן בסט חזר לארץ. הוא ארז שנים של חיים ועבודה בחו"ל - בתפקידו האחרון בארה"ב שימש כסגן נשיא לפיתוח עסקי ופעילות בינלאומית בבליזרד מקבוצת ויוונדי, והתמקם בתל-אביב. אבל כשחוזרים, זה לא אומר שכל ההרגלים נכחדים. למשל, האהבה לפוטבול וההרגל לצפות במשחקים חיים של ימי ראשון, רצוי של הקבוצה שלו, וושינגטון רדסקינס. הטלוויזיה עוד לא פגשה את המחשב במובן האיכותי שצפוי לנו בעשור הקרוב, אבל אצל טכנולוג כמו בן בסט זו לא מגבלה (והאמת, כמעט כל אחד מאיתנו יכול לעשות את זה).

הוא קנה מנוי עונתי לצפייה מהמחשב בליגת ה-NFL. הפס רחב ואלחוטי, איכות השידור גבוהה, ובעזרת חיבור פשוט השידור עבר למסך הטלוויזיה. וכך, ביום ראשון סתווי בתל-אביב הוא יושב עם חברים לצפות בשידורים חיים של משחקי ה-NFL.

אז תיאורטית אנחנו הולכים לטלוויזיית Mix & Match אישית. אני יכולה להתחבר דרך הרשת ל-HBO, CNN ולערוץ 10 ויש לי טלוויזיה לטעמי בתקשורת ישירה איתן.

"נכון. כל אחד, לא משנה מאיפה, יכול להיות מנוי של HBO ולראות את התוכן שלהם. אנשים יילכו לכל מקום עם התוכן שלהם, גם המקומי".

כמו שאתה עשית רה-לוקיישן לארץ עם ה-NFL?

"בוודאי. למה שלטלוויזיה לא יהיו כרטיס רשת או בלו-טות'? ומצלמת וידיאו, כדי שאני אוכל לדבר עם חבר שלי עכשיו, באמצע המשחק? למה אני צריך ללכת למחשב כדי לדבר איתו? כל המכשירים האלה יתלכדו, יהיו יותר חכמים, יגדלו ויהיו נגישים מכל מקום. צריכה להיות לך גישה לאינפורמציה שלך מכל מקום, גם אם את בפריז לסוף השבוע. התוכן הדיגיטלי שייך לי וצריכה להיות לי נגישות מלאה אליו, לא משנה איפה אני נמצא בעולם".

ביום שבו המחשב, הטלוויזיה והאינטרנט ייפגשו, המכשיר הכי חשוב בחיינו יהיה השרת הביתי, שבו יאוחסנו כל קובצי הדטה והבידור שלנו - משחקים, תמונות, סרטים, סרטי וידיאו משפחתיים, שירים, טלוויזיה. השרת הזה יהיה מאוד חכם. הוא ינהל את הספריות האלה, ואם הוא ייתקל, למשל, בשתי גרסאות זהות של אותו שיר הוא ימחק אחת מהן. השרת יהיה מחובר לאינטרנט - כמובן חיבור אלחוטי סופר-מהיר ובפס רחב, ויתקשר עם שרתים אחרים שאנחנו קונים מהם תכנים. אנחנו, לא משנה באמצעות איזה מכשיר קצה - טלפון נייד, iPod, מחשב, מחשב כף יד, טלוויזיה ומכשירים שאנחנו עוד לא יודעים שקיימים - נוכל להתחבר אליו ולשלוף את התוכן המבוקש.

"בהמתנה לפגישה שמתעכבת נוכל להעלות לטלפון הסלולרי את המשחק שהתחלנו לשחק אתמול בלילה ונמשיך בדיוק מהשלב שבו עצרנו. כשהפגישה תתחיל נשמור את המשחק ונוכל להמשיך לשחק בו בערב מהמחשב בבית. אם נסענו לסוף שבוע בפרובנס, נוכל לשלוף את השירים שלנו שילוו אותנו בנסיעות בין הכרמים. אגב, כבר לא נקנה דיסקים של מוסיקה, אלא הרשאת גישה לכתובת IP, שתקנה לנו זכות להשתמש בקובץ של שיר. התחנות ברדיו יהיו מוגדרות בשרת הביתי. יש סיכוי טוב שהילדים שנולדים היום לא ידעו מה זה דיסק", אומר אייל ניב, מנהל שותף בגיזה הון סיכון.

"זה שינוי דרמטי בדרך שבה נצרוך תוכן", הוא מוסיף. "נניח שתראי סרט על הטלפון הנייד. כשתיכנסי הביתה הטלפון ישאל אותך אם להעביר את הסרט למסך הטלוויזיה ובקליק אחד תעברי לטלוויזיית HD. לא יהיה מסך אחד שלא יהיה מחובר לאינטרנט ולמצלמה, זה יהיה הסטנדרט, וכל המכשירים יתקשרו אחד עם השני. אנחנו נלך מחדר לחדר בבית, ובכל חדר שיש בו מסך נמשיך לראות את אותו משחק כדורגל או אותו סרט. נעביר את הילד להמשיך לראות את הסרט בחדר שלו, והוא ימשיך בדיוק מאותו מקום. זו חוויה שהולכת איתך ביד - במכשיר הנייד, במחשב, בעבודה וגם אם אני בחדר מלון בחו"ל. תנו לי קישור לאינטרנט ואני אתחבר למדיה שלי".

כדי שזה יקרה, הרבה מאוד טכנולוגיות צריכות להבשיל. היום רוב המכשירים לא מתחברים לרשת. אלה שמתחברים לא עושים את זה אוטומטית ובוודאי שהמכשירים לא יודעים לתקשר אחד עם השני. איך אומר ניב? כדי שהטכנולוגיות שקיימות היום יעבדו, צריך מנהל IT בבית. "קניתי SAN (Network Attached Storage - חומרה ששומרת על התוכן הדיגיטלי, ק.צ), התקנתי אותו בבית, וזה לא עובד, קשה לתפעל את זה. זה Plug and Pray. הוא לא אומר לך, אה, יש לך בבית 5 לפטופים וזה התוכן שלך. לא. הכול התקנות, צריך לאתחל ולקנפג. כלום לא אוטומטי. ועד שסבתא שלך לא תוכל להשתמש בזה זה לא יהיה טוב מספיק. זה בידור, זה אמור לעזור לך, להיות קל".

הרבה מאוד שחקנים ומהגדולים בעולם מפתחים פתרונות לשוק הזה: מיקרוסופט עם המדיה סנטר, קונסולת Xbox 360 ו-CPTH (Home Theater PC) בשיתוף פעולה עם אינטל. גם אפל, כמובן, נמצאת בשוק עם האפל TV. חברות הממירים (כמו NDS), יצרניות ה-DVD (עסקת סיסקו-קיס למשל), מפתחות קונסולות המשחקים (גם סוני פלייסטיישן בתמונה) - כולן רוצות להיות שם ראשונות.

מה יהיה התפקיד של חברות הכבלים והלוויין? מפתחות הממירים, שהיום הן ספקיות שלהן, יחסלו את הביזנס שלהן?

ניב: "יש פוליטיקות. מפתחות הממירים לא רוצות להילחם בלקוחות שלהן (חברות הכבלים והלוויין) אבל יהיה פה תהליך שבו ייחתכו המתווכים. הממיר ידבר עם השרת בבית, שידבר ישר עם השרתים של יצרני התוכן, בכל העולם, והכול ייעשה בצורה פשוטה, באמצעות השלט. אז ספקי ויצרני התוכן הופכים להיות המעצמה. הם יכולים לסגור איתי עסקה על רכישת סרטים, ואני לא צריך אף אחד בדרך".

אז אנחנו חוזרים למודל של קונגלומרטים של מדיה?

"כן. יהיו כמה קונגלומרטים ענקיים שהם ספקי שירים, סרטים, ברודקסט ומשחקים. מה יקרה אם CNN תקנה את EA (אחת מחברות המשחקים הגדולות בעולם) ותספק משחקים באינטרנט? זה מפצח את שרשרת המזון. במקרה הזה חברות כמו הוט ו-yes יצטרכו לשנות את המודל העסקי שלהן, למרות שיש ערך לתוכן מקומי וחברות המדיה הישראליות יצטרכו לייצר תוכן מקומי. הערך המוסף שלהן יהיה "יצפאן", כי "חברים" יש בכל מקום".

אחד התחומים שחברות הכבלים והלוויין בעולם יצטרכו לשקול הוא שירותי אחסון וגיבוי לשרתים הביתיים ונושאי הפס הרחב שיהיו קריטיים לשידורים האלה ויזדקקו לחברות מתמחות. אולי שם נמצא העתיד שלהן.

החיבור באמצעות השרת הביתי יהיה כלכלי ללקוח?

ניב: "מיקרוסופט ואינטל גורמות לזה להיות יקר ומסורבל, כנראה בגלל האינטרסים שלהן. אם מיקרוסופט תרצה עשרות דולרים על התוכנה ואינטל תרצה 50 דולר וצפונה על השבב, הרי לך מוצר שעולה 600-1,000 דולר ללקוח, וזה לא אמור לעלות יותר מ-299 דולר. לא יכול להיות. צריך למצוא פתרון ומי שישכיל לעשות את זה ינצח את התחום".

איזה עוד חוויות חיוביות האפליקציה הזו תייצר לנו? למשל, סטטיסטיקות ודירוגים של אנשים אחרים - חברים או אנשים שדעתם חשובה לנו. "אנשים לא יודעים איזה סרט טוב אז הם בודקים מה אומרים המבקרים, החברים", מסביר ניב. "ברגע שהכול מחובר אפשר לראות סטטיסטיקות ודירוגים שאנשים אחרים נתנו לסרט. ואם זה מתחבר לפייסבוק שלי אני יכול לראות איזה ציון החברים שלי נתנו לסרט, מה הם עושים עכשיו ואם המשחק שהם צופים בו טוב וכדאי לעבור אליו".

גם הגבולות בין כל מוצרי התוכן מיטשטשים. איציק בן בסט קורא לכולם בידור. "ראיתי עכשיו חברה עם רעיון של מערכת שמחברת בין הטלוויזיה למחשב, ואת רואה פרסומת של טויוטה, לוחצת על כפתור ועוברת לעולם הווירטואלי של טויוטה, שם את נכנסת למכונית ונוהגת בה. זה משחק? פרסומת? תוכנית? סרט? זה בידור. הכול מתערבב ויותר קל לדבר על סוג מסוים של בידור", הוא אומר.

"לפני שנתיים עשיתי משחק שנקרא 50CENT BulletProof, משחק מחשב שבתוכו משולבים הרבה שירים של 50cent, כולל שירים חדשים שיוצרו במיוחד למשחק הזה. אז זה CD של מוסיקה? משחק? זה שניהם יחד, זו חוויה של בידור ללקוח. או שבבליזרד חתמנו עם לג'נדרי סטודיו, אחת מחברות ההפקה הגדולות בעולם שעשתה את הסרטים של באטמן וסופרמן, לעשות סרט של WoW, שהוא במקור משחק אבל יש שם גם רשת חברתית. אז הכול מוצלב ומתערבב וזה יתפתח".

גם לניב יש דוגמה מעניינת, על הסטארט-אפ לוסיד (Lucid) שגיזה מושקעת בו, ומפתח טכנולוגיה גרפית שהופכת משחקים לפוטו-ריאליסטיים, כך שקשה להבדיל בינם לבין סרטים. "ברגע שהמשחק נראה כמו סרט וקשה להבדיל ביניהם, אפשר לעשות סרט שכולם יכולים להשתתף בו, לשלוט בדמות. למשל, אתה לוחץ על כפתור ואתה שם, בזמן אמת נוהג במירוץ מכוניות. או תחשבי על בחירת מלכת יופי עולמית כשכולם משתתפים בה".

איך זה משפיע עלינו, כצרכנים?

בן בסט: "קודם כול, מספר המותגים שניחשף אליהם יקטן. כשבודקים מה היו 50 המשחקים המצליחים ביותר בארה"ב בשנה שעברה ובכל אחת מ-5 השנים האחרונות, רואים שרק 5 מהם הם משחקים חדשים, מותגים חדשים. 90% זה מותגים קיימים. כלומר אותם מותגים אופפים את חיינו".

ולמעט בשידורים חיים, מושג הפריים-טיים ייעלם.

"בארה"ב שמעתי שיחה בין שני ילדים, שצחקו על חבר שלהם ג'וני, שהוא רואה הישרדות בכל יום רביעי בתשע. זו הייתה בדיחה ביניהם שהוא מחכה ליום השידור כדי לראות את התוכנית. השידורים החיים יישארו, וכל שאר הצפייה תהיה בזמנך החופשי. נניח, אין לי זמן לראות טלוויזיה באמצע השבוע אבל בסוף השבוע אני תפוח אדמה מוחלט, צופה בכל התוכניות המוקלטות שלי. זה עניין של בחירה. מדורת השבט הקודמת השתנתה ועכשיו יש מדורת שבט חדשה - מרתון "24", לראות את כל העונה ברצף".

שאלת ההרבה-מאוד-מיליארדי-דולרים: מה יקרה לפרסומות אם אין פריים-טיים?

"תיאורטית שוק הפרסום לא ייעלם. המדיום אולי משתנה אבל הצרכים לא משתנים ולכן הפרסום יעבוד אבל אחרת. קודם כול, מדובר על הדרך שבה תוכנית תיבנה. יהיה קשה יותר לבנות עונה והמודל של פרקים קצרים בלי קשר סדרתי ביניהם יעבוד מאוד. ה-Product placement יהיו יותר משמעותי מהפסקת פרסומות. יצא מחקר לאחרונה שמראה שכשאני מריץ פרסומת קדימה ב"יס מקס" אני עדיין קולט ממנה משהו. זה נשמע לי נואש.

"אז אם הבידור יהיה יותר Pick & Choose גם הפרסומת תשתנה. למשל, באתר ESPN יש המון שידורי חינם של התוכניות שלהם, והם אומרים, רוצה? בוא תראה פרסומת של 5-10 שניות שאי אפשר להריץ קדימה. והפרסומת הזו יותר מהירה וחטיפית. חברות הפרסום מתאימות את עצמן והולכות על פרסומות יותר קצרות".

מי שחשב שבעולם הטלוויזיה המוקלטת אפשר להריץ קדימה את הפרסומות טועה. "זה פוגע להם בביזנס", מזכיר אייל ניב. "זה כמו שבסרטי DVD יש אזורים שאי אפשר להעביר קדימה". מודל הפרסום שהוא צופה עוקב אחרי המשתמש בדיוק כמו המדיה הפרטית שלהם. "מודל הפרסום יהיה כמו של גוגל, ולדעתי גוגל תהיה ספקית פרסום גם בטלוויזיה, בטלפון הנייד ובעיתונות המודפסת. הפרסום יותאם יותר ללקוח לפי המקום והזמן. אם תהיי בהודו ותראי ערוץ 2 יהיו לך פרסומות הודיות מקומיות. והודי שבדיוק יהיה בארץ יראה פרסומת ישראלית. זה פותח ביזנס חדש של גומלין ותנועה ליצירת תוכן והגעה של תוכן לפי מיקום הצופה".

איזה מן אנשים צורכים מדיה כזו? "אנשים עם דחיית סיפוקים אפס", אומר בן בסט. "'אני רוצה את זה עכשיו' זו הסיסמה של האינטרנט והיא תהיה עוד יותר הסיסמה שלנו".

אי אפשר להתעלם מהצד המפחיד של השרת הביתי - מידת המעקב אחרינו. הרי שרת כזה ידע בדיוק איפה היינו, מה ראינו, עם מי דיברנו, במה התלבטנו. כל פעולה וצעד שלנו מתועדים היטב ויכולים לשמש לאיסוף מידע עלינו, ובכלים החדשים של ווב 3.0, כלומר בשילוב עם כריית מידע, מאגרי מידע ענקיים ובינה מלאכותית, גם למכור לנו דברים שאנחנו לא רוצים, לא צריכים, לא יודעים שמוכרים לנו - וכל שאר הקונספירציות מבית היוצר של "האח הגדול" שרק תוכלו לחשוב עליהן.

"זה המינוס, שהחברות יודעות עלינו הרבה יותר", מסכים בן בסט. "כשאת לוחצת Play, בסיס הנתונים יודע שלחצת ומוסיף את הפעולה למאגר כל הפעולות שלך. אם קניתי במבה אף אחד לא יודע מתי ואיך אכלתי אותה. אבל פה יודעים בדיוק אם, איך ומתי אני משתמש במוצר. ואז ליוזר חסר סבלנות אני יכול להציע תוכניות מאוד-מאוד קצרות".

ואולי גם פרסומת לריטלין?

"כן, תתאימי לו גם פרסומת. מדהים כמה יידעו עלינו. יש היום בעולם המשחקים אפליקציות שבהן הפעולות שלי כשחקן קובעות מה אני אראה במשחק בעוד שתי דקות. לחבר שלי יש חברה שפיתחה קסדה ששמים על הראש וקוראת גלי מוח. ואם אתה חושב על לקפוץ - הדמות שלך במשחק קופצת. ואנחנו יכולים להגיע לרמות שבהן אוכל להשפיע על מה שקורה ב"24". המוח והחוויה יתקשרו וישפיעו אחת על השנייה, לא רק החוויה על המוח.

"כשאוספים הרבה פיסות מידע כאלה, כי מדובר על דאטה בייס אדיר, אוספים עליך המון מידע כדי למכור לך מוצרים וחוויה. זה יכול לקחת אותנו למקום מפחיד, ולכן חוקים סוציאליים נכנסים לרשת".

גם אייל ניב מוטרד ממעקב המידע עלינו. "אני פתוח בכול כי אני מאמין שאם אתה מגלה הכול אי אפשר לעקוב אחריך. והם יודעים מה אתה רואה ולמה אתה מאזין, מה אתה עושה על המחשב בכל רגע. יש יד מסחרית מעורבת ויש יד של פשע, ודברים נוראיים יכולים לקרות כשכל הבית שלך עם מצלמות ודיסקים והמידע שלך נאגר על שרת ביתי. פריצה למערכת המחשבים הביתית שלך יכולה להיות מזיקה מאוד אם מישהו מוחק לך את כל התמונות, למשל.

"מבחינתי שייקחו את הפלזמה, רק שלא ייגעו בתמונות של הילד. או אם מישהו יפרוץ לשרת שיש בו תמונות צנועות ויסחט אותך, שתשלם לו או שהוא יפרסם מה בדיוק עשית בירח הדבש שלך". "