הזכות שלא לצרוך

2. אנו סבורים שהמרחב הציבורי הוא למעשה מרחב פרטי - לא של בודדים המציעים את מרכולתם - אלא של כל אחד ואחת מאזרחי המדינה. המרחב הציבורי שלנו הוא החוץ השייך לכולנו ביחד מצד אחד, וחירות המחשבה של כל אחד מאיתנו בנפרד, מן הצד השני.

3. המאבק בשלטים נדמה אולי פעוט, אבל מאחוריו נמצאים מאבקים חשובים הרבה יותר: מבנייה פרטית ומסחרית על חוף הים, דרך גישה חופשית לכינרת, ועד, אפילו, חוק "המזהם משלם". ישראל היא מדינה קטנה, עם נכסי טבע מעטים, שיש להתייחס אליהם בכפפות של משי או לגונן עליהם באגרופי ברזל.

4. העובדה כי דרך איילון בתל אביב מוגדרת כדרך בין־עירונית מהירה ולא ככביש עירוני, על אף שהיא עוברת באזור אורבני, הנה שאלת לוואי, שאמנם מעסיקה מאוד את חברות השילוט והמפרסמים עקב היקף הכסף שבו מדובר - אבל אינה שייכת לענייננו. המרחב העירוני הוא אכן מרחב של סחר ועליו להישאר כזה, דווקא לטובת השטחים הפתוחים. עם זאת, ואם נדרשת הבעת עמדה בנושא איילון - ייתכן שהמחוקק יצטרך לשקול הגדרה שונה של חלקיה: בין ההלכה לקיבוץ גלויות - דרך פרברית, אזור אורבני המותר לפרסום, ומה"הלכה" צפונה - דרך בין־עירונית פתוחה.

5. אם ייעשה כן ואם לא - הפרסום בדרך איילון כיום הוא עבירה בוטה וצעקנית על חוק השילוט. הניסיון לשנות חוק כדי שלא יהיה צורך לאוכפו אכן מתאים לשיטת השלטון בישראל, אך הפעם ננסה למנוע עוולה זו.

6. הטענות כאילו אין שלטי החוצות מסיחים את דעת הנהג מופרכות, שכן אילולא היו מסיחים את דעתו איש לא היה טורח להציבם.

7. בדבר הטענות על הכסף הרב שמכניסים השלטים לרשויות המקומיות, נביא כאן את דבריו של עו"ד יעקב זילברשטיין, חבר מועצת רמת השרון, שאמר כי על בסיס הטיעון ששילוט הנשקף מדרכים בין־עירוניות מכניס כסף טוב לקופת העירייה ניתן גם להקים קזינו לא חוקי ובית זונות לא חוקי - וגם אלה ייתנו כסף.

8. בניגוד לשלל ערוצי הפרסום, שהם ערוצי בחירה שניתן להדליק ולכבות, לפתוח ולסגור - שילוט החוצות הוא שילוט בכפייה, שכן אין האזרח יכול לבחור שלא להיחשף אליו. המתגורר בעיר מקבל על עצמו את חוקיה, על כך אין חולק. אבל המבקש מפלט מהמולת הסחר זכאי לקבל, בדרכו הביתה או לעבודה, את נוף ארצו חף ממסרים.

9. בעידן המתהדר בחירות צרכנית ובחופש בחירה, לא יעלה על הדעת שחירותו של אדם שלא לצרוך מסר כלשהו תיגזל. אולי יקל על חברות השילוט והמפרסמים להבין זאת כך: הזכות שלא לצרוך היא זכות צרכנית.

10. לנו, האמנים, אין שום קופון לגזור. אנחנו מסתמכים על השכל הישר, על טובתו של הציבור בכללו כפי שאנו רואים אותה, ועל תחושת החובה להתערב במרחב שבו אנו חיים.