כמה טעויות אפשר לעשות ב-70 יום?

שביתת המרצים היא רצף של שגיאות והפגנה של בורות בניהול משברים

שביתת המרצים היא החמצה של המרצים.

במקום דיאלוג עם הציבור ועם מקבלי ההחלטות במשק כדי לקבל את תמיכתם, היא ניהלה דיאלוג עם עצמה. נראה כאילו לאף אחד אין עניין בסיבות לשביתה ושהציבור נעשה אדיש לאפשרות של ביטול הסמסטר - צעד שיש לו השלכות מרחיקות לכת לעשרות אלפי הסטודנטים.

כיצד התדרדרה שביתה זו ומה יהיו המשמעויות שלה בהמשך הדרך? מלכתחילה השביתה התנהלה במקביל לשביתת המורים העל יסודיים שנגעה לציבור גדול בהרבה - הורים (חלקם סטודנטים?) וילדים כאחד.

הכתבות שנציגי ארגון המורים הציפו בהן את התקשורת, הציפו גם במישור הרגשי את הפנייה הישירה לרה"מ, אהוד אולמרט, על כך שאינו מוצא זמן להתפנות לנושא החינוך ולהשבתת הלימודים של יותר ממיליון תלמידים.

פעולות המחאה והפגנות המורים התנהלו בשילוב עם מאבק לקידום מעמדו של המורה בישראל לא רק בנושא השכר אלא מיקומו הערכי וחשיבותו החינוכית בסולם העדיפויות הכולל של החברה הישראלית.

בשביתת המורים היה מומנטום ותחושה שכל יום עלול להיגרם משבר נוסף חמור עוד יותר כגון נטישת בתי הספר במקרה של צווי מניעה ואיומים מסוגים נוספים.

בניגוד למורים, המרצים לא ידעו כיצד לנהל את המשבר, דיברו בשפה אקדמית ולמעשה התספקו באותן אמירות מזה יותר מחודשיים תמימים.

התחושה שלי היא שהטיפול במשבר הוא חיקוי לא מוצלח של שביתת המורים העל יסודיים שלא מעניינת כיום איש בישראל.

אפילו מודעות הענק שפורסמו בעיתונות, היו חובבניות, מרוככות מאוד ולא הצביעו על תחושה של מאבק קיום של המרצים. עוד החמצה של השביתה היא העדרה של מנהיג או מנהיגה מקרב המרצים שישמשו כדובריהם ויאומנו להופיע בתקשורת, ייהפכו ללדמויות מוכרות מתוקף הופעותיהם בכלי התקשורת האלקטרונים והם משמשים כ"נביאי הזעם" של המרצים בתביעותיהם כלפי האוצר והממשלה.

אילו המרצים היו מאיימים בתחילת הדרך שהשביתה יכולה להמשך 3 חודשים ואף יותר, הם היו יוצרים לחץ על הנושאים והנותנים באוצר שהיו מרגישים שהאשמה מוטלת עליהם. כאשר לוקחים בחשבון שהלימודים במוסדות להשכלה גבוהה נתפסים כפריווילגיה, שלא כמו הלימודים בביה"ס העל יסודיים, מבינים שכללי המשחק חייבים להשתנות במאבק המקצועי הצודק של המרצים.

לרוני בר און נוח מאוד להציג את דרישות המרצים כ"מוגזמות באופן פראי" וכ"דרישות מופקרות" שכן שר האוצר מעולם לא התחייב לסטודנטים ולמרצים שמשרד האוצר יפרוץ את הסכמי השכר עבורם.

נוח לשר האוצר להתבצר בעמדותיו ולהשאיר, במקרה הטוב, את ההילוך הבא ליו"ר ההסתדרות עופר עיני שהפך להיות ה"מתווך הלאומי" של ישראל במשברים האחרונים.

שילובו של עופר עיני במשבר זה בשלבים מוקדמים יותר היה מאפשר את "פריסת חסותה" של ההסתדרות על מרצים דבר שהיה הופך את מטוטלת המאבק למאזן אימה בין ההסתדרות לבין האוצר. הסובלים העיקריים הם כמובן הסטודנטים שמלכתחילה תמכו בעמדת המרצים אך כוחם הפוליטי התגלה כבלתי רלוונטי בעליל.

ליום שישי הקרוב נקבעה השעה 12:00 כפקיעת האולטימטום של ור"ה (ועד ראשי האוניברסיטאות) ולפיה אם לא יגיעו להסכם עד אז, תבוטל שנת הלימודים כולה ובמקביל עלולים להיפגע מצעד זה כלל עובדי האוניברסיטאות.

איני עוסק בהימור, אך הדעת נותנת שתאריך זה הואמבחינת רמזור צהוב ולא אדום שהציע ור"ה כדי לנסות ולקדם את התהליך. אגב כך, להזכירכם, ביום חמישי 18 בינואר יסתיים הסמסטר הראשון באופן רשמי באוניברסיטאות - הסימסטר שלא היה!

ניהול לא אפקטיבי ולא מקצועי, של משבר המרצים, הינו בזבוז תחמושת הן של עמדותיהם הצודקות, הן של מומנטום הזמן והן של ההישגים שלהם ייחלו ראשי סגל המרצים בישראל.

שלמה פרץ הוא הבעלים של S.P.R Communications המייצגת חברות ותאגידים בינלאומיים וישראליים במשק ומתמחה בניהול משברים