רבקה זהבי | פאות

אמיר זהבי, הבן, מנהל ואדמיניסטרטור, גבר בין נשים: מערכת יחסים אמביוולנטית עם הלקוחות: אסור לו לראות את הדתיות בלי פאות, אז עובר בלי להסתכל, ואלה שמכירות אותו מאז שהיה בן 5 והסתובב בין הרגליים, נעלבות. בניגוד לאימא שלו, לא מתעצבן אף פעם. אוכל בעמידה כי אין לו זמן, אבל בשני ובחמישי עוזב הכול בשלוש ונוסע לילדיו מנישואין קודמים.

ניקה זהבי (אשתו וכלתה), מעצבת פאות: בבית קוראת לחמותה סבתא ובעבודה רבקה, אבל לפעמים "מתפלק" לה. הגיעה לפני 12 שנה עם כתום מזעזע על הראש ובלי מילה בעברית. במשך שנה הייתה בת זוגו של אמיר בלי שרבקה ידעה. נקשרת לאנשים, בוכה כשמישהי עוזבת.

דינה שרף, מעצבת: ביישנית, הגיעה רווקה צעירה, וכיום עם הילד הרביעי בדרך. לא אוכלת דברים לבנים (ולכן מערבבת את הקצפת של המילקי), וקונה אצל מנחם מהמכולת לחמנייה ושוקו.

אוקסנה זובנין, ספרית: מטופחת, תמיד על נעלי עקב, והכול מותאם מכף רגל ועד ראש, כאילו יוצאת לאירוע. ניחנה בשלוות נפש מופלאה ובחיוך נצחי, אפילו כששכחה את התיק ברכבת מלוד.

שושי וזאנה, אחראית מחלקת רשתות: והיא גם אימא של מירי, אבל לא עושה לה הנחות בעבודה. צמודה לפלאפון עם ששת ילדיה ושמונת נכדיה. אף פעם אין לה זמן אבל מספיקה הכול. נוטה לקבל קנסות, כי לא רצה החוצה כשהשכן מהמכולת מזהיר שפקח מתקרב; בסוף הפסיקה לבוא עם האוטו לעבודה.

אסתר בלמס, קניפרית (שוזרת שיער), סבתא לעשרים: תמיד רגועה. באירוע לעובדת שיצאה לגמלאות, שהתקיים בביתה, בעלה נתן שיעור. מייעצת לאיזה רב לפנות בשעת צרה. לא יודעת לקנות נעליים.

חיה בנישו, מזכירה ובולם הזעזועים: מאתרת כבר בטלפון את הבעיות הפסיכולוגיות של הלקוחות ומכינה את הצוות. נלחצת מהר ומלחיצה, ומשמשת כיומן האנושי של רבקה, שלא מנהלת יומן. "ועדת תרבות": מכינה שירונים לאירועים וכותבת ברכות בחרוזים.

שמרית חיון, מחלקת הפקות: הגיעה אחרי לימודי אדריכלות, וכיום שולטת ביד רמה גם בעבודה (פן, בייביליס) וגם במאפרים, בשחקנים ובצוותי הפקה שמגיעים למדידות. כבר ארבע שנים עם חבר, שנה וחודשיים גרים ביחד, ולאסתר כבר אין סבלנות.

מירי בן-משיח, תיקוני רשת ותפירת השיער: קודם עבדה לבד בגלריה וכמעט השתגעה מהבדידות. מבלה הרבה מזמנה בפינת הקפה, או בדרך לשם, תוך החלפת מתכונים, חוויות ואינפורמציה. רבה עם אימא שלה רק על עבודה.

11. ספר האורחים: מרגש. ממכתבי הוקרה של הורים לילדים חולי סרטן ועד נתי רביץ.

ענת גל-און

>> כתובת: הרא"ה 79 רמת גן

>> השם: כשם האם

>> שעות העבודה: א', ג', ה' 9:00-19:00, ב', ד' 9:00-17:00

>> מספר עובדים: 10 זמניות

>> ותק: רבקה, 40 שנה במקצוע, 24 שנה מהקמת העסק. רונית, ספרית (לא בתמונה), שבועיים.

>> העבודה: ייצור, ייבוא, מכירה, השכרה והתאמה של פאות ותוספות שיער לצרכים רפואיים, לחרדיות, למתקרחים, לדראג קווינס, לשירות הביטחון ולבלשים, לדוגמניות, להפקות טלוויזיה וקולנוע ועוד. "כל אחד יכול למצוא את הראש שלו על המדף".

>> גאוות יחידה: ארץ נהדרת.

>> פינת עישון: באירועים כולם (חוץ מרבקה ואסתר) מעשנים. ביומיום רק שמרית ואוקסנה, בפינה אקזוטית בחוץ (אסור בפנים כי העשן נדבק לפאות).

>> פינת אוכל: בחדר נפרד, בכל פעם שתיים-שלוש ולא יותר משתיים מאותה מחלקה. מזמינות פלאפל, פיצה או מקפה גידי הסמוך, ומקפידות על כשרות מהודרת כדי שיתאים לכולן. בכל יום הולדת בעלת השמחה מביאה את הכיבוד, ואסתר נוהגת להביא מדי פעם קוסקוס עם פירות יבשים בכמות מסחרית.

>> שירותים: משולבים עם חדר כביסה (מכונה ומייבש) למגבות.

>> חניה: במפרצים הסמוכים או בחניון.

>> דיבור: "אני רוצה לדעת מי עשה את זה", מפי רבקה (לטוב ולרע). רבקה, להגנתה: "הפאות עוברות כאן הרבה ידיים".