הסיבוב המכריע של הרופאים מול האוצר

משרד האוצר וההסתדרות הרפואית הסכימו על ערוץ הבוררות כבר לפני שמונה שנים, כששני הצדדים מחויבים לכל החלטה שתינתן ללא אפשרות לסגת ואף לא לערער. גם אם הבוררים יחליטו כי הרופאים צריכים לקבל תוספת של 40%, המדינה תצטרך לשלם. כל אחוז בודד, אגב, שווה כ-34 מיליון שקל.

המדינה אחראית לשכרם של כ-3,500 רופאים בבתי החולים הממשלתיים, כשקופת חולים כללית אחראית לשלם את שכרם של 7,000 רופאיה ב-14 בתי החולים שבבעלותה. יתר העובדים מועסקים בבתי חולים המנוהלים על ידי עמותות, כמו בית החולים הדסה בירושלים. בין אם המשכורת משולמת על ידי קופת חולים או מדינת ישראל, הכסף הוא כסף ציבורי.

בעוד ההסתדרות הרפואית פתחה בקמפיין מוצלח מאוד בכל ערוצי המדיה להפעלת לחץ, באוצר מרכזים מאמץ באיכות הגרפים שמוצגים לבוררים ולעיתונאים. במקרה הזה, אין ספק שתמונתו של רופא רגיש שבדיוק יצא מחדר ניתוח, עשויה לנצח את הגרפים והמספרים של האוצר.

פערים גדולים

באוצר טוענים כי בעשור האחרון חלה עלייה ריאלית של 6% בשכרם של הרופאים, וכי אין לשלם להם מעבר ל-5% כפי שסוכם עם עובדי המגזר הציבורי. הרופאים, לעומת זאת, טוענים לשחיקת שכר של 16% ודורשים תוספת שכר של כ-30%. זאת, כשברור כי בכל מקרה בו יקבלו פחות מ-24%, אותם קיבלו המרצים באוניברסיטאות, תהיה זו אכזבה מרה עבורם. ככלל, הרופאים לא מבינים מדוע מרביתם נאלצים להשתכר פחות מהמרצים, שבוודאי לא עובדים קשה יותר.

אז כמה מרוויחים הרופאים? שכר ממוצע של רופא עומד על 21 אלף שקל ברוטו בחודש, אחרי כל הכוננויות והעבודה הנוספת אחה"צ בקופות החולים. לעומתו, חבר הסגל האקדמי באוניברסיטה מרוויח אחרי התוספת האחרונה, 26,526 שקל בחודש. באוצר טוענים כי בעוד שלמרצים אין כמעט אפשרות להתקדם בשכר אלא אם הם ימונו לתפקיד נשיא מוסד אקדמי, לרופאים יש אפשרויות רבות: ניהול מחלקה, ניהול יחידה, ניהול מכון ועוד.

בנוסף, בבתי החולים הממשלתיים נוהגים לשלם לרופאים מומחים, שהפכו לשם דבר, תוספות שכר גבוהות על עבודה אחר הצהריים, זאת באמצעות "קרנות מחקר" שעליהן אין כל בקרה ופיקוח. ולמרות זאת, שיעורם של הרופאים הבכירים נמוך יחסית, כך ששכר החציון של הרופאים נמוך משמעותית מהשכר הממוצע אותו מציגים באוצר.

כך למשל, הרופאים המתמחים, שמהווים 31% מכלל הרופאים, מרוויחים בממוצע 14,940 שקל בחודש - זאת למרות שהם עובדים יותר מכל רופא אחר. רופאים מומחים, שמהווים 33%, מרוויחים בממוצע 18,970 שקל בחודש. מנהלי יחידות ומחלקות, שמהווים 30%, מרוויחים 21-29 אלף שקל. בכירים, ובהם מנהלי בתי החולים וסגניהם, שמהווים 6% בלבד, מרוויחים בין 33-63 אלף שקל בחודש.

באוצר מעוניינים שהבוררים יתמכו במהלך ראוי למדי, בו יופחת העומס מהמתמחים כך שגם מומחים יבצעו כוננויות. צעד שכזה צפוי להיתקל בהתנגדות המומחים, אלא אם יינתן להם פיצוי כספי משמעותי - כך שבאוצר עוד עשויים להתחרט על העמדה האמיצה.

לא רק השכר נמצא במחלוקת, אלא גם הפנסיה. הרופאים דורשים כי מרכיב הפנסיה שלהם יחושב על פי 85% מהשכר הכולל, לעומת 70% כיום. ואולם בפועל, כבר כיום שכר הרופאים מבוטח ב-95%, כאשר מעבר לקרן הפנסיה ישנן הפרשות נוספות לקופות גמל הוניות, כשגם הרופא מפריש את חלקו.

בדרך להחתים שעון?

הבוררים יצטרכו להכריע בסוגיות מורכבות בהרבה מגובה השכר בלבד. כך, הם עשויים לקבוע לראשונה שהרופאים יחויבו להחתים שעון נוכחות, כפי שעושים מרבית העובדים במשק. הרופאים מתנגדים בטענה כי רפואה היא מקצוע חופשי המבוסס על אמון, וכי החתמת השעון תגרור "ראש קטן" מצד הרופאים. "אתה רוצה שרופא יחתים כרטיס כשהוא רץ לטפל בנפגעים אחרי פיגוע?", אמר ל"גלובס" יו"ר ההסתדרות הרפואית, ד"ר יורם בלשר.

בפועל, לא מדובר רק בשיקולי יוקרה. רופאים רבים יוצאים כיום מבתי החולים לפני השעה ארבע בצהריים, המחייבת אותם כיום, כדי לעבוד במרפאות הפרטיות. "אף אחד לא יכול להגיד אם מדובר במיעוט או ברוב, התופעה קיימת", מודה ד"ר בלשר, אך מאשים את מנהלי בתי החולים. "הם לא רוצים להתעמת עם הרופאים", הוא טוען. בלשר דורש כי עבור התקנת השעונים ישולמו לרופאים גם שעות נוספות אם ניתוחים יתעכבו אחרי שעת היציאה (16:00), ואילו באוצר טוענים כי לא יתנגדו לכך.

בקנדה משלמים יותר

סוגיה נוספת שמעסיקה את הבוררים היא החשש למחסור ברופאים. מספר הרופאים בישראל עומד על 3.2 רופאים לאלף איש לעומת 2.9 רופאים במדינות ה-OECD, כלומר נתון מעודד לכאורה. ואולם, הצפי הוא כי בשנת 2020 מספר הרופאים בארץ יתדרדר ליחס של 2.7 לאלף איש ואולי אף פחות.

יש לכך מספר סיבות: העלייה הגדולה ממדינות בריה"מ לשעבר, שהביאה עימה רופאים רבים, נפסקה. לעומת העלייה, ישנה דווקא "ירידה" של רופאים שמגלים כי מדינות כמו ארה"ב, קנדה ואוסטרליה משלמות להם הרבה יותר וגם מציבות להם תנאי מחקר נוחים. בנוסף, מקצוע הרפואה כבר פחות זוהר בעיני צעירים לעומת ענפי ההיי-טק, הפיננסים ושוק ההון. באוצר טוענים כי עדיין מספר הנרשמים לפקולטות לרפואה גבוה מהמכסות, אולם מודעים למגמה.

בורר, וחבר של אולמרט

העיניים נשואות כעת אל רוני מילוא ואל חבריו לוועדה: דוד בלומברג, לשעבר יו"ר בנק ירושלים, ורו"ח אורי נייגר, מנכ"ל מודוס סלקטיב, חברה לניהול תיקים מקבוצת הבנק הבינלאומי. מילוא הציע רק לאחרונה לוותר על תוספות שכר גבוהות תמורת החזרת שירותי הרפואה הפרטיים (שר"פ) אל בתי החולים, אולם נתקל בהתנגדות הרופאים, האוצר וקופת חולים כללית. גם בית הדין לעבודה, שקבע את תפקידיה של הוועדה, לא הסמיך אותה לדון בנושא השר"פ. מכאן אפשר להסיק אולי שמילוא לא מתלהב מתוספת שכר אוטומטית.

גם בלומברג ונייגר הם שני בנקאים ותיקים, שיודעים כמה חשוב לשמור על הכסף בקופה. אם או בלי קשר, בלומברג הוא גם חברו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, שדואג לקופה לא פחות. הנה משהו שאמר לפני הבחירות האחרונות: "אחת התכונות הטובות של אולמרט היא שהוא חבר טוב. כשהוא מכר את הדירה בירושלים, אמרתי לו: 'אהוד, מכרת בזול את הדירה...'. באותם צמתים אינטימיים שבהם נבחנת החברות, אולמרט היה חבר אמיתי".

השאלה היא האם מלבד שמירת כספי הציבור, יבחנו הבוררים שיקולים רחבים נוספים. למשל: ירידת קרנו של מקצוע הרפואה, בריחת המוחות, ההשוואה להסכמים קודמים עם המרצים, מצב המתמחים שקורסים בנטל ועוד. אבל יותר חשוב: כשתתקבל הכרעת הבוררים נדע האם אנו עומדים בפני עידן שקול וללא שביתות, או שגם הרופאים יצטרפו בעתיד אל מעגל הכוח בלית ברירה.

המרצים, כזכור, קיבלו במאבקם האחרון תוספת של 24% אחרי סמסטר שלם בו שבתו. אם הרופאים יקבלו פחות אחרי שהסכימו בשנת 2000 שלא לשבות למשך עשר שנים, יהיה זה מסר שלילי מאוד שעוד יעלה ביוקר.