דווקא בוויצ"ו הרעו בתנאי עובדת בהריון; ביה"ד לעבודה חייב לפצותה

עובדת ויצ"ו הודיעה כי היא בהריון - וחודשיים לאחר מכן הופחת היקף עבודתה; תפוצה ב-10 אלף שקל מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה

איך ייתכן שדווקא בוויצ"ו, תנועת הנשים הגדולה בעולם, פוגעים בתנאי השכר של אישה ומונעים ממנה להמשיך לעבוד רק משום שהיא בהיריון? לירון חפץ עבדה כמטפלת מחליפה במעון ויצ"ו בפסגת זאב. כחודשיים אחרי שהודיעה לממונים עליה שהיא בהיריון, היא שובצה לעבוד במטבח, שם פחת במפתיע היקף עבודתה.

לאחר שהציגה אישורים רפואיים האוסרים עליה להרים משא מעל 2 ק"ג ולהיות חשופה לאבק, נאמר לה כי אין עבורה עבודה המתאימה למגבלותיה הרפואיות והוציאה אותה לחופשת מחלה, ממנה לא חזרה. חפץ תבעה בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים פיצוי בסך כ-67 אלף שקל מויצ"ו העולמית.

באמצעות עו"ד אריה איזקסון טענה, שעצם העברתה למטבח ואי-שיבוצה בעבודה עם ילדים נחשבים לפיטורים שלא כדין, שכן ויצ"ו לא סיפקה לה עבודה חלופית שאינה כרוכה במאמץ פיזי, ובכך מנעה ממנה להמשיך לעבוד.

ויצ"ו טענה מנגד, באמצעות עו"ד מיכל פינברג-דורון, כי המגבלות הרפואיות של חפץ לא איפשרו שיבוץ חלופי בטיפול בילדים, ולא הוכח שויצ"ו נהגה אחרת בעובדות אחרות.

פגיעה בהיקף ובהכנסה

סגנית הנשיא, השופטת דיתה פרוז'ינין, ציינה שתיקון שבוצע לפני כשנה בסעיף 9א לחוק עבודת נשים, אוסר על מעביד לפגוע בהיקף המשרה או בהכנסה של עובדת/עובד שחלה הגבלה על פיטוריהם (כמו נשים בהיריון), בלא היתר משר התמ"ת, וכי השר לא יתיר זאת אם לדעתו הפגיעה נובעת מאותה הגבלת פיטורים.

"אמנם סעיף זה נחקק לאחר התקופה הרלוונטית לענייננו", ציינה השופטת, "אולם חקיקתו מלמדת על מגמות שהיו קיימות גם קודם שנחקק, ולאורן יש ללכת. ויצ"ו לא הסבירה מדוע הועברה התובעת לעבור במטבח זמן לא רב לאחר שהודיעה על היריונה, ומדוע הופחתו שעות עבודתה באופן משמעותי בהשוואה לחודשים קודמים", ציינה.

השופטת קבעה ש"ויצ"ו שינתה את תנאי עבודתה של התובעת בשל היריונה, ובכך פגעה בהיקף משרתה ובהכנסתה, בניגוד לאמור בסעיף 9א. "לא ברור מדוע לא יכלה התובעת להמשיך לעבודה במטבח, והיה עליה לצאת לחופשת מחלה", ציינה.

בית הדין התרשם "כי ויצ"ו לא עשתה ניסיון כן ואמיתי לשבץ את התובעת בעבודה ההולמת את מגבלותיה, בהתחשב בכך שמדובר בעובדת בהיריון שיש להמשיך ולהעסיקה עד ללידה, אלא אם התקבל היתר להפסיק את העסקתה".

השופטת מתחה ביקורת על התנהלותה של ויצ"ו, שעשתה דין לעצמה ופעלה בניגוד לחוק. "המחוקק מצא לנכון להגן על עובדת בהיריון מכל פגיעה אפשרית, ובכלל זה מפגיעה בעבודה בהיקף עבודתה ובשכרה. משכך, מעביד המעסיק עובדת בהיריון אינו יכול לעשות דין לעצמו, במיוחד אם הוא מתקשה לשבץ את העובדת בעבודה בשל מגבלות הנובעות מהיריונה", קבעה.

ויצ"ו חויבה לשלם לחפץ כ-13 אלף שקל שכר עבודה עבור כל התקופה שבה נפגע שכרה עד ללידה, וכן פיצוי בסך 10,000 שקל מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, משום שהפגיעה בה נבעה מהיריונה. כן חויבה ויצ"ו ב-4,000 שקל הוצאות. (עב' 1936/05).