עיוות מס בעבודה עם קבלני משנה

לאחרונה ניתן בביהמ"ש המחוזי בחיפה פס"ד בעניינה של חברת שואח א.ס. בע"מ (ע"ש 1039/06). באותו עניין, זכתה המערערת במכרז לביצוע עבודות פיתוח עבור רשות מקומית כקבלן מבצע. המערערת שכרה שירותים של קבלן משנה שיבצע את העבודה בפועל, וסיכמה עימו שמכלל התקבולים מהרשות המקומית יקבל הוא 85%, ובידיה יוותרו 15%. כמו כן, סוכם שקבלן המשנה יוציא חשבונית לרשות על חלקו, ואילו המערערת תוציא חשבונית על חלקה (15%).

הסכם המחאת החיוב החלקי הועבר לרשות, אשר הנהלת החשבונות שלה פעלה למעשה בדרך שהוסכמה בין הצדדים (בסופו של יום זיכתה גם את קבלן המשנה על-פי חלקו). בשלב כלשהו הפסיקה הרשות לשלם ונתבעה על ידי המערערת והקבלן, וגם כאן - כל אחד לפי חלקו.

על אף החלוקה הברורה בין הצדדים, סבר מנהל מע"מ כי על המערערת היה להוציא חשבוניות לרשות המקומית (ולשלם מע"מ) על מלוא הסכומים, ולא רק על חלקה. מעבר לכך, טען המנהל כי המערערת חייבת במע"מ על כל סכום החוזה - גם על סכומים שלא שולמו על-ידי הרשות המקומית - זאת כיוון שהעבודות אכן בוצעו, ומאחר שהמערערת מדווחת למע"מ על בסיס מצטבר (דהיינו לפי מועד הזכאות לקבל את הסכומים) ולא על בסיס מזומן (סכומים ששולמו בפועל).

בית המשפט המחוזי בחיפה, בפס"ד של השופט רון סוקול, קיבל את עמדת מנהל מע"מ. נקבע, כי המערערת היתה ונותרה "נותן השירות" מול העירייה ביחס למלוא החוזה - הדברים עולים בין היתר מכך שהיא זו שזכתה במכרז (וחל איסור להמחות זכייה כאמור), וכן מן העובדה שהיא זו שהיתה בעלת הדברים מול הרשות המקומית. כל שהומחה הינו הזכויות להעברת כספים, ולא החבות החוזית של המערערת מול הרשות, ועל כן על המערערת היה להוציא חשבוניות ולשלם מע"מ על מלוא הסכומים להם היתה זכאית על בסיס מצטבר.

ביהמ״ש נושא בדבריו את דגל המהות הכלכלית, ולא את הלבוש שמנסים לשוות לה. לגישתנו, אכן הניתוח המשפטי הפורמלי של בית המשפט עשוי להיות נכון בנסיבות העניין, ואכן יתכן שהדרך שבה היה על המערערת לנהוג היה הוצאת חשבונית לרשות על מלוא הסכום, ובמקביל התקשרות מול קבלן המשנה שלה עצמה וקבלת זיכוי בגין מס התשומות ששילמה לקבלן המשנה בגין חלקו.

עם זאת, לא ניתן שלא להרגיש שלא בנוח מן התוצאה הקשה הנובעת מפסק הדין, ולפיה המערערת, שקיבלה 15% בלבד מן הסכומים - נדרשת לשלם מע"מ על מלוא הסכומים. כלומר, המערערת נדרשה לשלם מע"מ לא בשיעור של 17% אלא בסכומים העולים על כל הסכומים שקיבלה המערערת - דהיינו מע"מ אפקטיבי של למעלה מ-100% (ואולי אף הרבה מעבר לכך לאור העובדה שחויבה גם על סכומים שלא שולמו כלל על-ידי העירייה)

כמו כן, מנהל מע"מ קיבל מע"מ בכפל לאור העובדה שמע"מ שולם גם על-ידי קבלן המשנה (ולא קוזז ע״י העירייה, שהינה מלכ"ר). המדובר בתוצאה קשה ואבסורדית שיש להימנע ממנה. לפיכך, מוטב היה לו בית המשפט לא היה מסתפק בדחיית הערעור בלבד אלא היה קובע כי למערערת יותרו החזרי תשומות בגין סכומי המע"מ ששולמו ע״י קבלן המשנה, וכי ניתן יהיה לראות בחשבוניות שהוצאו על-ידי קבלן המשנה לרשות המקומית משום "מסמך אחר" לצורך ניכוי מס תשומות בידי המערערת. כך היו מקוזזות חלק מחבויות המע"מ האדירות של המערערת כנגד החזרי התשומות, והניתוח המשפטי היה חי בשלום עם התוצאה הכלכלית. קבלנים, היזהרו.

הכותבים הם ממשרד אלתר עורכי דין.