ההליך הנכון לתקיפת החלטות מנהל מיסוי

בחוק מיסוי מקרקעין קבועים שני הליכים אפשריים לתקיפת החלטות המנהל. ההליך הראשון נקרא "השגה", והוא מצויין בסעיף 87 לחוק. השגה מוגשת על ידי מי שרואה עצמו מקופח בהודעת השומה שהוציא המנהל, וזאת תוך 30 יום מיום שנמסרה לו ההודעה. במסגרת הליך ההשגה, ניתנת לנישום הזדמנות סבירה להשמיע את טענותיו לפני שהמנהל ישיב את החלטתו המנומקת. הליך ההשגה מאפשר לרשות המנהלית, שנתנה את ההחלטה המקורית, לשקול מחדש את החלטתה לאחר שמיעה של טענות הנישום.

ההליך השני לתקיפת החלטות המנהל הוא ערר, הקבוע בסעיף 88 לחוק. במסגרת ערר ניתן לתקוף כל החלטת מנהל, שלצורך קבלתה השתמש המנהל בשיקול הדעת הניתן לו לפי חוק. על הערר להיות מוגש לוועדת ערר תוך 30 יום מיום שנמסרה לנישום החלטת המנהל.

לפי לשון החוק, ניתן לעשות שימוש בהליך של ערר לתקיפת מגוון החלטות שקיבל המנהל בהשתמשו בשיקול הדעת שניתן לו, בעוד שהשימוש בהליך של השגה מוגבל רק לתקיפה של הודעת שומה שהוציא המנהל.

ברם, לשימוש בהליך ההשגה קיימים יתרונות ברורים. ראשית, מדובר בהליך פשוט וזול יותר בהשוואה להגשת ערר על החלטת המנהל, שכן הליך ההשגה אינו כרוך בתשלום אגרות או בעמידה בסדרי דין כלשהם. שנית, ניתן לתקוף את החלטת המנהל בהשגה במסגרת הליך של ערר, כך שלמעשה ההשגה מאפשרת תקיפת החלטת המנהל בשתי ערכאות נפרדות.

בפסק הדין בעניין מ.ו. השקעות בע"מ דן בית המשפט העליון בזהות ההליך הנכון לתקיפת החלטת מנהל, שדחתה את בקשתו של הנישום לבטל שומה בעקבות ביטול עיסקה. המנהל טען שמדובר בהחלטת מנהל שניתן לתקוף אותה רק במסגרת הליך של ערר, שכן לא הוצאה הודעת שומה. לעומתו טענו העותרים, כי יש לסווג את החלטתו של המנהל - לדחות את בקשתם לביטול השומה בעקבות ביטול העיסקה - כהודעת שומה, ובתור שכזו לאפשר להגיש עליה השגה.

העותרים נימקו זאת בכך, שהחלטת המנהל, הדוחה את בקשת הביטול, מבססת למעשה את חובת תשלום המס על-פי השומות שהוצאו בעבר בגין העיסקה (שלא בוטלה), ולכן ניתן לראותה כהודעת שומה.

הנישומים עתרו לבית המשפט העליון בבקשה לקבוע, כי ההליך הנכון לתקיפת החלטת המנהל בנסיבות אלו הוא במסגרת השגה ולא במסגרת ערר. עם זאת, וכדי שלא לאבד את זכותם לתקוף את החלטת המנהל, הגישו הנישומים, לשם הזהירות, ערר על החלטת המנהל ובמסגרתו ביקשו, בין השאר, כי הדיון יוחזר לשלב השגה. בית המשפט העליון דחה את עתירתם מבלי להידרש לשאלה לגופה, בקובעו כי ההכרעה בסוגיה האם הדיון יוחזר לשלב ההשגה תימסר לוועדת הערר.

המשמעות המעשית של החלטתו של בית המשפט העליון היא, שבכל מקרה בו קיים ספק בדבר ההליך הנכון שיש לנקוט בו לתקיפת החלטת המנהל, כדאי לנקוט בהליך של הגשת ערר ובמסגרתו לבקש להחזיר את הדיון לשלב השגה.