שחקני בית

לפני שבענף הבנייה ידעו מה זה יזמים, כאשר אפילו יהודיים עבדו על פיגומים וניתן היה לשיר על אהבת פועלי הבניין, היו פה קבלנים. ולא סתם קבלנים. אלו היו אנשים שידעו כמעט הכל. מקצועות הבנייה, שיווק, חתימת הסכמי מכר, בחירת מיקומים מנצחים ורכישת קרקעות, והעיקר לבנות את המדינה המתפתחת עבור העולים (גם דבר כזה היה פעם) ועבור צעירי המדינה הציונית. היום פינו הקבלנים את מקומם ליזמים, והבונים לכרישי הנדל"ן. לא אחת, הילדים של מי שהקים שכונות בשפלה, בהר ובנגב, מבלים היום על הקו בין נתב"ג לבוקרשט או לבודפשט.

פעם, היו קבלנים שהיו מלכי העיר. הציבור המקומי כמעט העריץ אותם. הכל ידעו כי דירת ה-60 מ"ר והמרפסת הצנועה שבנה אדון זה או אחר, בנויה באיכות טובה ועם "כל התנאים והמודרניזציה" והיו מוכנים לחתום חיש מהר על החוזה. לא במשרדי מכירות מפוארים ומעוצבים או לאחר ביקור בדירות לדוגמא, אלא פשוט כי על הקבלן הזה אפשר לסמוך. כשעוד היו יותר פועלים עבריים מאשר עורכי דין, לעתים הדירה נמכרה בלחיצת יד בין הקבלן שכל אדם בעיר הכיר לבין הרוכש הנרגש, ובהזדמנויות אחרות באמצעות חתימה על דף עם כמה שורות על מכסה המנוע של הקבלן, שבדרך כלל גם נסע ברכש הכי מפואר בעיר. אחרי הכל, הקבלן נשאר בעיר וממשיך לבנות בה גם בהמשך, הוא לא יעשה בושות או בעיות.

היום, היזמים שמחים להתפאר ברשימת הערים הגדולה בה הם בונים. פיזור סיכונים לא היה ברשימת המלאי של הקבלנים בימיה הראשונים של המדינה. בימינו, השאלה היא כמה פרויקטים בכמה ערים יש לחברה, או בכמה מדינות היא כבר רכשה קרקעות במחירי מציאה. אולם, מתברר, כי קסמו של הקבלן המקומי עדיין לא פג ו'יש קבלן בעירו'. גם יזמים שבונים אלפי יחידות דיור ברחבי הארץ או העולם, אוהבים לשמור פינה חמה לעיר בה התחילו את קריירת הנדל"ן. אחרי הכל, אין כמו ההרגשה לנסוע בארבע על ארבע בדרך הביתה.

במהלך השנים והשינויים שעברו על הנדל"ן בישראל נוצרה גלריה מרשימה של קבלנים שהתפתחותן של ערים שונות רשומה על שמם. האחים גינדי בראשון לציון, רובננקו בפתח תקווה, ברנוביץ בתל אביב, אפריקה ישראל באזור בקעת אונו (לא בכדי הם אימצו את המותג סביון לשכונות), אורי דורי ופבר בחיפה וחפציבה בירושלים - כולם קבלנים שהקונים היו חוטפים את דירותיהם בעיניים עצומות. חלקם של קבלנים מקומיים אלה הפכו לחברות ענק בינלאומיות או ישראליות, חלקם כבר לא איתנו מסיבות כרונולוגיות או קריסה כספית, אבל שמותיהם עדיין מעוררים יראת כבוד בקרב ותיקי העיר, ואפילו דירות יד שנייה שלהם נמכרות ביתר קלות באותן ערים.

הפרויקט שלהלן מספר על יזמים וקבלנים שגם במאה ה-21 לא מתביישים להיות ה"מוכתרים" של הערים שלהם, גם אם הם בונים בכל רחבי הארץ. מבחינתם, בית יש רק אחד. גם בעבר וגם כיום, הרבה מקבלנים אלה שלחו ידם בפוליטיקה המקומית, בנו או תרמו למוסדות ציבוריים ואימצו קבוצות ספורט או גופי תרבות לוקאליים. גם אם כמעט אף אחד לא יודה בזה, כשיש לך זיקה כה חזקה לעיר ולעירייה, כאשר אתה שולט בעיתון מקומי או מאמץ את קבוצת הכדורגל האהודה, כאשר השפעתך הפוליטית לא מועטה, גם המסלול שלך בוועדה המקומית לתכנון ובנייה - ירוק הרבה יותר. יזם שמכיר את הטלפון האישי של מזכירות מחלקת ההנדסה ויש לו את הנייד של ראש העיר, קשה יותר לוועדה המקומית להגיד לא לתוכנית הבנייה שהוא מציע, ובודאי אם היא טובה, לאור היכרותו ארוכת השנים עם העיר והסגנון המועדף על תושביה ופרנסיה.

קרובים לצלחת

יזם מקומי מצוי בין היתר גם בנבכי הרשות וועדת הבנייה המקומית; לפעמים זה עוזר, לפעמים להיפך

אנשי מקצוע שעוסקים בתחום התכנון והבנייה מסכימים לטענה כי יזמים או קבלנים שמאוד פעילים ומוכרים בעיר מסוימת יזכו לרוב ליחס טוב מהרשות המקומית, מה שעשוי להתבטא גם בהליך בירוקרטי מתיש פחות בוועדה המקומית. זה יכול להיות עדיפות בקביעת המועד לדיון בתוכנית אותו יזם, או נכונות ללכת לקראתו בדרך של הקלה, היתר חורג וכד'. עם זאת, אין הכוונה, בדרך כלל לפחות, להעדפה שלא כדין.

עו"ד שי רוה, ממשרד עו"ד בועז רוה, אומר כי יזם מקומי יעיל יותר, מכיוון שהוא יודע מי האחראי בכל מקום במחלקות ובמשרדים הרלבנטיים. "זה יתרון של מקצוענות. לא שמים את תיק התוכנית ומפקידים, אלא עושים תיאומים עם התחבורה, אדריכלות הנוף ועוד. אני לא חושב שיש שחיתויות בין יזמים מקומיים ובין הרשויות", אומר רוה. לדבריו, הקבלנים המקומיים חייבים להיות דווקא טובים יותר, כי הם ממשיכים לפעול בעיר ולא באים למקום ונעלמים בסוף הפרויקט. בנוסף, דווקא ההיכרות הקרובה והמשך העבודה בעיר יכולה לשחק לרעת הקבלן, מכיוון שהוא לעתים יימנע מלתבוע משפטית זכויות שמגיעות לו, כדי לא ליצור מתיחות עם האנשים שהוא כה מרבה לעבוד עמם.

"נשכבים על הגדר"

לדברי יו"ר הוועדה המקומית של חיפה, שמואל גלבהרט, השאלה האם היזם הוא גדול ומוכר או פעיל לא מהווה קריטריון שיגרום להעדפתו, ואולי אף להפך. לא פעם הוועדה תיתן עדיפות - מבחינת סדר הדיונים וכד' - דווקא ליזם חדש בעיר, על מנת לעודד אותו להמשיך ולהשקיע בחיפה. לדברי גלבהרט, הוועדה המקומית תיתן קדימות ותתגייס לקדם פרויקטים במידה שהם יתרמו לתשתית הכלכלית. "יוזמה של בית חולים רמב"ם למשל קידמתי בוועדות ונשכבתי על כל גדר", הוא אומר. "כנ"ל לגבי אינטל. אנו יוצאים מעורנו לסייע ליזם ולייצר אקלים ידידותי ליזמים. אבל כמה שנרצה לסייע, תמיד אנו הולכים לפי החוק".

עו"ד צבי שוב מסכים לטענה כי בהרבה ערים יש מעין 'שריפים' שמכירים את השטח טוב - קבלנים, יזמים, עורכי דין המייצגים יזמים ואדריכלים. לדבריו, "בפועל, יש לפעמים יתרון גם לעורך דין מקומי לעומת עורך דין שלא מאותה עיר. עורך הדין המקומי מכיר את השטח ויודע להציג בפני הוועדה המקומית תוכניות בהתאם למדיניות ולכיוון שלה. יש בזה לפעמים יתרון. הוא יודע, למשל, באיזה אזורים הוועדה לא תאשר צפיפות מסוימת או גובה מסוים, ואיפה כן. זה לא נכון לגבי ועדות מחוזיות, שבודקות את הדברים בראייה כוללת, ולא באותו אופן שרשות מקומית רואה את הדברים. דווקא בוועדה מחוזית יש יתרון ליזם שבא עם ראייה כוללת כזו ויתרון איש מקצוע או יזם מקומי הופך קטן יותר".

האדריכלית עירית סולסי, ממשרד עירית סולסי ודרור גרשון, אומרת כי אלו תהליכים טבעיים. לדבריה, "אני עובדת עם יזמים, והם יעדיפו לעבוד במקום אחד, כי הם כבר עשו בו פעם פרויקט כלשהו וכבר מכירים את הפקיד שאחראי על כל דבר, מי המנהל, מי המתכנן - מרמת ראש העיר ועוזריו ועד הרמה של הפקידים. הם עשויים להכיר את חברי המועצה וגם את האנשים בשטח - העובד שאחראי על הכבישים, החניות, המים וכו'. גם לעובד העירייה נוח יותר לעבוד עם אנשים שהוא מכיר, זה טבעי. יש יתרון מעצם היכרות ולא מדובר על דברים לא תקינים. מניסיוני עם יזמים, הם יעדיפו לעבוד במקומות שיש להם קשר עם לפחות חלק מהאנשים ברשות. כך הם גם יודעים מה הדרישות ואיך באותה רשות רוצים שהתוכניות יוגשו, מה המדיניות. יש גם ניואנסים קטנים שבעירייה אחת יעדיפו כך ובעירייה אחרת בצורה שונה. כשאתה מכיר את הדברים, אתה מקצר את לוחות הזמנים ויוצר אווירה טובה יותר".

סולסי מציינת שגם כאדריכלית היא מרגישה ביתרון. "נוח לנו לחזור לעבוד במקומות המוכרים לנו, עם כל הידע וההיכרות שצברנו", היא מסבירה. "כשאתה עושה את העבודה כמו שאוהבים באותה רשות - נוצר רצון לעבוד איתך כי זה נוח לרשות".

תשואה גבוהה יותר

אבל לעיתים לא מדובר רק על קיצור לוח הזמנים. טל תפוחי, מנהל הייזום בחברת גמלא נדל"ן, טוען כי "יזמים מקומיים משיגים תשואות גבוהות יותר ביחס לחברות גדולות, בפרויקטים בהם התחרות היא על קהל יעד מקומי". לדבריו, למוניטין ולניסיון של יזם/קבלן מקומי קיימת משמעות מכרעת באיכות הפרויקט.

מניתוח עסקאות עבר, עלתה לדברי תפוחי מגמה ברורה לפיה התשואה המושגת בפרויקטים, המבוצעים ע"י יזמים מקומיים, גבוהה עד לכ-30% מפרויקטים דומים הנבנים ע"י חברות גדולות. לטענתו, הניסיון הנרכש מול הרשויות מקצר את הליכי התכנון והרישוי, ותורם למיקסום הפוטנציאל התכנוני, גם ברמת הקלות ותוספות בנייה השוות הרבה מאוד כסף. בנוסף, מציין תפוחי כי ההיכרות לעומק של צרכי קהל היעד, נותנים יתרון כלכלי ותמחירי ותורמים לקצב שיווק גבוה, אשר בסופו של יום, מביא לחיסכון בעלויות המימון של הפרויקט.

אשקלון > אלי אלעזרא

"השם אפרידר ושמו של אלעזרא מקדמים מכירות"

תולדותיה של העיר אשקלון החדשה שזורים, ממש לבנה על לבנה, עם חברת הבנייה שהקימה אותה. עם הקמתה של העיר ב-1951 (שנקראה אז מגדל-אשקלון), יזמה ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה הקמת שכונת מגורים בשם אפרידר (מתוך המילים אפריקה הדרומית). מאז גדלה העיר מאוד וכיום יש בה כ-120 אלף תושבים (ה-13 בגודלה בישראל) ויזמים שונים בונים בה, אבל החברה ששמה זהה לשכונה הראשונה של העיר, היא עדיין הסמל של הנדל"ן האשקלוני, ומי שמחזיק בחברה כיום, אלי אלעזרא, הוא סמל מוכר בעיר.

אלי אלעזרא, 47, הגר בעיר, הוא בעלי קבוצת אלעזרא המונה 34 חברות בהיקף נכסים הנאמד בכ-8 מיליארד שקל. בשנת 2000 פרסמה המדינה מכרז להפרטת חברת הבנייה אפרידר, וה'לוקל פטריוט' אלעזרא התמודד וזכה בה תמורת 82 מיליון שקל, כשהוא מפתיע מתמודדים גדולים בהרבה ממנו.

לאחר 50 שנות פעילות ממשלתית, הפכה אפרידר בבעלותו של אלעזרא ב-2001 לפרטית. החברה בנתה משך השנים אלפי דירות, אך גם כיום ולמרות המצב, היא בונה 180 יח"ד בעיר. שני ראשיה הם אשקלונים ותיקים. אלי אלעזרא גר בעיר משנת 1965, לאחר שעלה לארץ כפעוט ממרוקו, והמנכ"ל אלי שבי גר בה כבר מ-1949, עוד לפני הקמתה הרשמית. בכלל, שבי נחשב לאינציקלופדיה מהלכת של העיר. גם בזכות ההיסטוריה, אלעזרא אומר כי לאפרידר היה קשר טוב עם העירייה ועם הועדה המקומית לתכנון ובנייה. לדבריו, השם אפרידר יחד עם שמו של הבעלים אלעזרא, מקדם מאד את המכירות. לכך מסייעים גם הקשרים הטובים עם העיתונות והרדיו המקומי.

אלעזרא מציין, כי "אמנם אפרידר פועלת היום גם בערים אחרות מחוץ לאשקלון, כגון חולון, ראשל"צ, קרית אונו, קרית אתא ועוד, אך דבר זה אינו פוגע בפעילותה באשקלון".

אלעזרא גדל בדירה זעירה בשכונת שמשון הענייה במשפחה בת 8 ילדים (כאשר האחים השתלבו בעסקיו של אלעזרא), קנה את החברה הנושאת את שם השכונה שנחשבה בילדותו לשכונה היוקרתית של אשקלון, כאשר אפילו לגור שם היה חלום רחוק עבור תושבי שמשון. עם סיום לימודי כלכלה וראיית חשבון באוניברסיטת בן גוריון, ניהל אלעזרא את פרויקט שיקום השכונות של אשקלון. בגיל 29 מונה למנכ"ל החברה הכלכלית של אשקלון, והיה אחראי בין היתר לאישור הקמת המרינה בעיר, אותה הקים מוטי זיסר.

בתחילת שנות ה-90 רץ אלעזרא כמספר שתיים ברשימתו של בני וקנין בבחירות לראשות העיר, אבל התפטר, קודם שעמד להתמנות לממלא מקום ראש העיר, כאשר החליט להעדיף את העסקים על פני הפוליטיקה. אז הקים את חברת הבנייה אלעזרא, אך רכישת אפרידר היוותה את הפריצה שלו בתחום. למרות גודל עסקיו, הוא לא מתכוון לעזוב את העיר ואת ביתו בשכונת אשכולי פז בעיר.

מלבד הבנייה המאסיבית, אפרידר פעילה ומעורבת מאוד בקהילה המקומית, ותורמת לאגודות עמותות ופעילויות שונות בעיר באמצעות "קרן אלעזרא לזולת". עסקיה של קבוצת אלעזרא הם בתחום הביטוח (הכשרה ביטוח), בתחום הרכב (חברת הליסינג והמימון אלבר), תחום הבריאות (רשת מרפאות שורש-אריאל) וכמובן בתחום הבנייה והנדל"ן, הפייבוריט של אלעזרא, שגם אביו היה פועל בניין עם עלייתו. אפרידר בונה ומתכננת היום גם בראש העין, חולון, תל אביב, רמת גן, קרית אונו ועוד. אולם רק באשקלון מכרה החברה 130 יח"ד בפרויקטים שונים בשנת 2007 ועוד 37 מגרשים לבנייה עצמית בשכונות ברנע ואשכולי פז בעיר. מאז הקמתה הקימה אפרידר אלפי יחידות דיור בעיר, ולאלעזרא אין כוונות לעצור.

עפולה > גיורא שרבט

"יש פריפריה ויש פריפריה"

במדינת הנדל"ן של גוש דן וירושלים שוכחים לעתים כי עולם הבנייה הישראלי מתנהל, גם אם מעט מהרצוי ופחות ופחות מאשר בעבר, גם בפריפריה.

מרבית היזמים בצפון ובדרום מלאי טענות על הרשויות שביטלו כמעט את כל ההטבות וגורמי המשיכה לפריפריה, אך משמח לשמוע כי גם שם יש קבלנים שעושים חיל, ולא מתביישים לומר שהם מרוצים בסך הכל מהמצב.

כזה הוא גיורא שרבט, מנכ"ל משותף בקבוצת שרבט, חברת בנייה וייזום פרויקטים הבונה כבר 40 שנה בעפולה. שרבט מספר, כי הקשר החם לעפולה התחיל עוד בשנות ה-40, כאשר משפחתו עלתה מבוכרה והתיישבה בעפולה שהייתה אז מושבה קטנה בימיה הראשונים. מאז ועד היום משפחת שרבט הינה מהמשפחות הוותיקות בעיר ושמה ידוע ומוכר ומשפיע על הצלחת הפרויקטים אותם היא בונה בעיר.

במהלך השנים האחרונות, נבנו בעיר למעלה מאלף יח"ד על ידי קבוצת שרבט וכיום נמצאות בבנייה עוד עשרות רבות של יח"ד, לרבות פרויקט מגדל השנהב שבו 80 יחידות דיור ההולך ונבנה במרכז העיר. לדברי שרבט, הקבוצה גם פעילה מאוד בתחום החברה והקהילה בעיר. היא משתפת פעולה עם מוסדות צדקה ודת שונים ומקביל שומרת על מערכת יחסים ועל קשרים טובים עם עיריית עפולה ובראשה מחלקת ההנדסה.

שרבט אומר, כי "מרבית הרוכשים בעפולה הינם בני המקום או כאלו הרוכשים נכס לצורך השקעה, ולכן שמה של החברה והקשר המשפחתי והחם לעיר, הינם בעלי חשיבות רבה. הן כלכלית - הרוכשים יודעים שיש לחברה בסיס איתן וארוך שנים, והן מיתוגית - שרבט הוא שם נרדף לבנייה איכותית בעפולה".

החברה היא משפחתית מאוד ושרבט מספר כי כל דור המייסדים עדיין פעיל, אם כי הניהול עבר לידי הדור השני. המייסדים, שלום, יצחק, בנימין, מנשה בכור ואחים ואחיות נוספים הגיעו לעפולה כשהיו שם 1,000 תושבים, בעקבות דודה שכבר גרה שם כבר כעשור. האחים התחילו בענף הבנייה עוד כשהיו בני עשרה, כשהם מתחילים כטפסנים וכמנהלי עבודה, ואז כקבלנים קטנים, שבנו דירה או שתיים עד שהתרחבו למימדים דהיום.

"הגוש המייסד, תודה לאל, כולו פעיל ועדיין נמצא בראש ההיררכיה וגם הדור השני משתלבים בעסקים. יש כמה מנכ"לים משותפים (בני דודים) שאני אחד מהם".

למרות המצב הביטחוני ואירועי הטרור שפגעו קשות בתחילת שנות ה-2000 בעיר, שרבט אופטימי. לדבריו, כרגע לחברה 100 יח"ד בבנייה בעיר, "ויש עוד קרקעות למכביר".

"הכל קל יותר לבנות ליד. המערכת, העובדים, המשרדים ומפעל הבטון נמצאים קרוב. השם שרבט הוא מוביל בעפולה, טוב שם משמן טוב. החברות הגדולות שנכנסות לעיר, כמו אפריקה ישראל מגורים, רק עוזרות לנו. הן צריכות להשקיע הרבה בפרסום ובמיתוג, כדי להגיע למה שאנחנו צברנו ב-40 השנה האחרונות. בנוסף, העלויות והתקורות שלהן, מחייבות אותן להעלות מחיר, בגלל חוסר היעילות שלהן לעומתי כקבלן מקומי. זה שהן מעלות מחירים כתוצאה מהמערכת המסורבלת שלהן, מאפשר לי ליהנות מרווח גבוה יותר".

שרבט מדגיש, כי קניית עשרות דונמים נוספים בשנה האחרונה על ידי הקבוצה היא ההוכחה הטובה ביותר לאמונתה בעפולה. "יש פריפריה ויש פריפריה. היכן שקנו החברות הגדולות בשטחים של קיבוץ מרחביה, זו הפריפריה של עפולה. אני מדבר על בנייה בשכונות קיימות, כשמסביב בניינים קיימים. זה הפריים לוקיישן של עפולה. בשכונות הותיקות המצב בסדר, ואפשר להרחיב בכל מקום".

ירושלים > משפחת בליליוס

"אם לא יחזקו את ירושלים, נאבד את העיר"

בירושלים פעלו משך השנים מספר משפחות שהיו פעילות ומזוהות עם העיר וסביבתה. הבולטות שבהן הן משפחת ביטון (ב.יאיר), האחים אלה, והדוגמא הזכורה שלא לטובה של משפחת יונה וחברת חפציבה.

משפחת בליליוס היא מהמשפחות המוכרות בנדל"ן הירושלמי. המשפחה אמנם ידועה יותר מעסקי הרכב, אך פעילותה הנדל"נית רחבה. "המשפחה פעילה בנדל"ן בירושלים למעלה מ-40 שנה, במגורים ובנדל"ן מניב", מספר אלי בליליוס. האב עזרא הגיע לירושלים מחאלב שבסוריה בשנת 1935 בגיל 8 חודשים, ומאז לא עזב את העיר. הוא החל כרוכל בשוק בגיל 12, לאחר מכן השכיר את הבסטה ועבד כמכונאי ולאחר מכן פתח מוסך ומספרה. משם התגלגל לרכב ולנדל"ן.

פעילות הנדל"ן של המשפחה לא זכתה עד כה לחשיפה תקשורתית, שהתמקדה בעסקי הרכב. ברשות המשפחה הייתה הסוכנות הירושלמית של מרצדס (אוטו חן) במשך 35 שנה, עד 2003, ומאז היא מייבאת אוטובוסים מטורקיה והיא בעלת 50% מסופרבוס, שמפעילה קווי אוטובוסים ברחבי הארץ. בנוסף הם מתמודדים על קבלת זיכיונות ליבוא רכב פרטי לסין.

בליליוס מציין כי כרגע מעורבת המשפחה בארבעה פרויקטים שונים הנמצאים בשלבי תכנון ובנייה עם כ-800 יח"ד: פרויקט שרי ישראל בכניסה לעיר (בשותפות עם ב.יאיר) עם 130 יח"ד וכן מגדל בן 10 קומות למסחר ומשרדים, אותו המשפחה מבקשת להגביה ל-24-33 קומות. פרויקט נוסף, הוא משולש של 50 דונם באזור התעשייה בתלפיות (מדרך בית לחם ועד למפגש בין רחוב התעשייה ורחוב האומן), שם תקים המשפחה כ-400 יח"ד ומרכז מסחרי עם שדרת חנויות על הרחוב (בשותפות עם מ. אביב ומשקיעה זרה בשם פרידה רוזנצוויג). פרויקט שלישי, ברמת תכנון בלבד, הוא מתחם משרד החוץ צפון על רחובות יפו ושדרות שז"ר, קרקע ששימשה את אגד לתחנה מרכזית זמנית. החברה שותפה לתכנון התב"ע עם הרשות לפיתוח ירושלים ומינהל מקרקעי ישראל, כשמטרתה לבנות 2 מגדלים של 24-33 קומות עם שימושים מעורבים - מסחר, משרדים ומגורים. בנוסף, "רב מכר" בתלפיות עובר כעת שיפוץ ומתיחת פנים אחרי 14-15 שנה, לאור הביקושים והשיפור במחירי השכירויות באזור.

כמו יזמים שונים שהתראיינו לכתבה, גם אלי בליליוס נזהר מלערב פוליטיקה ואומר כי למשפחה אין פעילות כזו. בליליוס מספר למשל על מעורבותה של המשפחה בהקמת קבוצת הכדורסל של הפועל ירושלים בשנות ה-80. בליליוס אומר כי בירושלים יש בעיה גדולה של עיכובים וביורוקרטיה בנושאי תכנון ובנייה. "מי שאין לו אורך רוח לא יכול לבנות בירושלים. בעיר אחרת משלב רכישת הקרקע עד גמר זה לוקח 4-5 שנים, בירושלים זה יכול לקחת 10 שנים. עם זאת, בחצי שנה האחרונה יש התעוררות גדולה עם מהנדס העיר החדש, ויש רצון לעורר את היזמים לבצע פרויקטים".

למרות אהבתו לעיר, מודה בליליוס כי הצעירים עוזבים אותה. לדבריו, "אם לא יחזקו את ירושלים מבחינת דיור, נאבד את העיר. צריך לזכור, שההגירה השלילית הגבוהה ביותר היא דווקא של חרדים, שלא יכולים לרכוש בעיר. צריך לתת פתרונות גם לאוכלוסיה החרדית והערבית שגדלות מאוד. אנחנו מנסים לפתור בעיות, אבל זה לא קל".

נתיבות > יגאל דמרי

"הכי טוב לי פה וכל החברים שלי נמצאים בנתיבות"

יגאל דמרי, 51, הוא המנכ"ל והבעלים של חברת הנדל"ן י.ח.דמרי, אותה הקים בשנת 1989. אשתו איריס, היא מנהלת מחלקת הלקוחות בחברה. למרות שדמרי מכרה כמות נכבדה של דירות (כ-550 ב-2007) בכל רחבי הארץ, בשביל דמרי נתיבות היא הבית היחיד, ושם גם ממוקמים המשרדים הראשיים.

השליטה של דמרי בעיר מדהימה. לדבריו, החברה אחראית לרבע מבתי האב בעיר. דמרי נולד במושב בית הגדי הסמוך (בבית של תשעה אחים ואחיות), והגיע לנתיבות ב-1980, ומאז הוא דמות בולטת ביותר בחיי העיר. הוא החל לקנות קרקעות ולבנות בתחילת שנות ה-90 ושנות העלייה העליזות עשו לו רק טוב, עם מאות יחידות דיור שבנה מאז. כיום, לחברה מספר פרויקטים בנתיבות עם למעלה מ-300 יח"ד בתכנון ובבנייה.

דמרי מדגיש כי הרבה מהמועסקים בחברה הם מנתיבות ומהמושבים בסביבה, וכי החברה משתדלת לבנות שם. "קשה לבנות, יש תקופות טובות יותר ופחות טובות, אבל מפה צמחנו ובאנו. לא יודע אם זה ציונות. אנחנו בונים גם בשדרות, שם זו כנראה ציונות. באחת הדירות שבונים נפל קאסם לפני חצי שנה. כרגע בשדרות יש 58 יח"ד בבנייה, בשלבי סיום, ואנו מסיימים שני בניינים, אבל כרגע אין מכירות.

למרות שאיריס רעייתו מפורסמת גם בקוסקוס שלה, שמגיע גם לשולחן ראש העיר, דמרי מדגיש כי הוא שומר על מרחק מהפוליטיקה (אם כי הוא חבר מרכז הליכוד). "הקשר שלי לנתיבות הוא שלדעתי נתיבות היא העיר הכי טובה. העיר מתפתחת ונקייה והכל טוב פה. ראש העיר טוב. המשרדים וההנהלה הראשית פה, ובלי נדר תמיד יישארו שם. יש לי, ברוך השם, בתים בכל הארץ, אני אפילו לא יודע איפה הם. זה לא מעניין אותי. הכי טוב לי פה וכל החברים נמצאים פה", אומר דמרי. "אני לא מחליף את נתיבות בשום מקום אחר".

חשוב להזכיר כי לדמרי פרויקטים בכל הארץ וכיום בונה החברה שלו י.ח. דמרי, 16 פרויקטים בהיקף של אלפי יחידות ברחבי הארץ, ביניהם בנתניה, מודיעין, אשדוד, גן יבנה, ראשון לציון, ירושלים, באר שבע, תל אביב, ולאחרונה סיימה פרויקט באילת. אולם, כשדמרי מסתובב בעיר הדרומית, מבינים את החיבור החם שלו לעיר ולאנשים בה, ולחביבות והעניין שהוא מגלה לאנשים וגם לפטפוטים עם העובדים הזרים. מנעוריו עבד דמרי עם אביו הקבלן בהקמת פרויקטים ציבוריים ובתחום הבנייה עבר את כל השלבים החל מצבע, טייחות וריצוף. לזוג שלושה ילדים, כאשר שני הגדולים כבר הספיקו להצטרף לחברה.

ראשון לציון > גזית גלוב

"אנחנו עובדים במאסות"

ראשונה בנדל"ן המסחרי בראשון לציון היא גזית גלוב ישראל, חברה בת של גזית גלוב של חיים כצמן. לחברה ארבעה מרכזים בראשל"צ - שלושה פעילים ואחד בפיתוח. בסיכום כולל מחזיקה החברה בכ-150 אלף מ"ר מסחר בעיר, הן בפרויקטים קיימים והן בכאלה שבתכנון.

בראייה אחורה אפשר היה להצביע דווקא על שושלת גינדי, שהתחילה עם אברהם, יגאל ומשה גינדי, כמי שהפכה את עיר מגוריה להבטחה נדל"נית, בין היתר עם שיכוני גינדי וקניון הזהב בשטח 38 אלף מ"ר, אליהם מתווספים בימים אלה 70 אלף מ"ר נוספים. ובכל זאת, היום חברה שחולשת על ארבעה מתחמי מסחר בעיר אחת הינה מחזה נדיר ולכן גזית גלוב היא ה"מובר אנד שייקר" של ראשון. מזה שנתיים מחזיקה החברה בקניון G רוטשילד שברחוב רוטשילד, מרכז G ONE ממוקם ברחוב משה דיין, בשטח מסחרי כולל של כ-25 אלף מ"ר. במערב ראשון לציון, בשדרות משה דיין - פינת ילדי טהרן, מחזיקה החברה במרכז G2, המשתרע על פני כ-17 אלף מ"ר ובשנה הקרובה תבנה החברה קומה נוספת, בשטח של כ-4,000 מ"ר נוספים.

בצומת הרחובות משה דיין ואברהם בר, במערב העיר, החלה החברה בהקמת מתחם בידור וקולנוע, עם יזמית הסינמה סיטי שבגלילות. המתחם, G סינמה סיטי, יפתח ב-2009 וישתרע על 20 אלף מ"ר. מעבר לכך, מעוניינת החברה להקים פרויקט מסחר ענק בשטח 23 אלף מ"ר במתחם מעוין שורק, לצד מתחם איקאה. בינתיים מסתמנות חדשות רעות בסיפור, שנעצר בבית המשפט. אבל כפי שהסיפור הוכיח בעבר, ייתכן שעוד צפויות בו התפתלויות נוספות, לכאן או לכאן.

"אנחנו בדרך כלל עובדים במאסות ומשתדלים לרכז כמה שניתן יותר מרכזים, פעילות ומטרים רבועים תחת מותג שליטה אחד", אומר מנכ"ל גזית גלוב ישראל, רונן אשכנזי, "כדי שזה ייקרה, אנחנו צריכים לעבוד באזורים רוויי אוכלוסייה עם כוח קניה, ובעצם אזור ראשל"צ מייצג ריכוז אוכלוסיה של מעל חצי מיליון תושבים. לכן סביב ראשון החלטנו לפתח תמהיל גדול ככל האפשר של מסחר ברוב הפורמטים שאנחנו מכירים.המיקום של ראשון, ריכוז האוכלוסיה, הרמה הסוציו-אקונומית, העירייה הדומיננטית שמפתחת ודוחפת, ושניתן לצדה להמשיך ולפתח פרויקטים עתידיים - כל אלה מהווים גורמי משיכה לעיר. העיר מנוהלת ומאורגנת והפרויקטים שלנו יודעים לחיות עם קניון הזהב במקביל, כך שיש פה השלמה אחד את השני".

הוד השרון > פריזט חסון

"פה אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לצאת מהקופסא"

בעיר בת 46 אלף התושבים, האסוציאציה הראשונית שתעלה כנראה לאנשי הוד השרון כשישאלו אותם על קבלן תהיה פריזט חסון. שלומי חסון, הבעלים ומנכ"ל חברת פריזט חסון, מתגורר בהוד השרון מזה כ-35 שנים יחד עם רעייתו עדנה שהיא ילידת העיר. "למעשה", הוא אומר, "הגעתי לכאן בעקבות עדנה ואחרי שהתחתנו הצטרפתי ליחזקאל, אביה, שייסד ב-1964 את חברת הבנייה הנקראת היום פריזט חסון ומאז אנו מנהלים אותה יחדיו".

את עיקר פעילותה משקיעה החברה בהוד השרון ובערים נוספות בשרון ובחברה אומרים כי יש לכך יתרונות רבים. חסון מציין, כי אמנם הקשרים עם הגורמים הרלבנטיים בעירייה ובוועדות הינם ארוכי שנים, אבל הם לא היו יציבים לדבריו בלי ההערכה הדדית, האמון והמקצוענות שמלווים אותם. "בנוסף, פריזט חסון שותפה בפרויקטים עירוניים שונים ובזכות היותנו תושבי העיר מידת המעורבות והאכפתיות שלנו גדולה. אנחנו נהנים מראייה רחבה בכל הקשור להתפתחותה, לצמיחתה ולאיכות החיים בה לכלל התושבים ולא רק עבור הדיירים שלנו", מדגיש חסון.

לדברי חסון, במשך השנים בנתה החברה מאות יחידות דיור בעיר ובימים אלו היא משווקת חמישה פרויקטים (שביל התפוזים, רמת הדר החדשה, האורנים, בית טאו ומגדל גמלא בשיתוף האחים דוניץ) בהם כ-150 יח"ד. "זהו מספר עצום באופן יחסי לגודלה של העיר ולהיקפי הבנייה החדשה בה. המשמעות היא שפריזט חסון הפכה עם השנים לאחת מאבני הבנייה המרכזיות בהוד השרון ואנחנו רואים את האפקט של זה בשם הטוב שיש לנו שמאפשר לנו לבקש ולקבל את המחירים הגבוהים ביותר", מודה חסון.

"כאשר אתה בונה בעיר שבה אתה מוכר ומבוסס אתה יכול להרשות לעצמך לצאת מהקופסא ולבנות פרויקטים יוצאי דופן בתפיסה הארכיטקטונית שלהם ובתמהיל הדירות המגוון שבהם. זאת, מתוך היכרות עמוקה עם קהלי היעד, עם השינויים העוברים עליה ועם הביקושים המפולחים בעיר".

אשדוד > ג'קי בן זקן

"מבחינה בירוקרטית, יותר קל לי בערים אחרות"

בשעה שחלק לא מבוטל של הקבלנים והיזמים הותיקים מוכר רק למי שבדיוק מחפש דירה, או ליודעי ח"ן וקוראי מדורי הנדל"ן, את איש העסקים והיזם האשדודי המצליח ג'קי בן זקן, מכיר כמעט כל העם, מחובבי כדורגל ועד קוראי טורי החברה.

מי שבעבר ניהל דיסקוטק וחנות משחקי חלל ומזל באשדוד ועבד בסוכנות הביטוח שבבעלות אפרים גור שנבחר ב-1998 לכנסת, קנה עתה את מקומו בליגת העל של המיליה העסקי. ב-1993 נכנס בן זקן עצמו לפוליטיקה המקומית, במסגרת רשימת הצעירים "אשדוד נטו". לפני שנתיים פרש מהמועצה בשל התגברות לחץ המבקרים, לנוכח העובדה שהוא פעיל נדל"נית בעיר בה הוא משמש כחבר מועצה. מלבד זאת, עסקיו המתרחבים, אומר בן זקן, "כבר לא הרשו לי לטפל בדברים נוספים. עזבתי גם בגלל שהעובדה שאני חבר מועצה הפכה לגורם מפריע".

עסקי הנדל"ן של בן זקן, 41, בעיר הנמל אכן מרשימים ביותר כאשר הוא פועל בשתי חזיתות. בחזית העסקית הארצית, וכעת אפילו הבינלאומית, עסקיו מתנהלים באמצעות מנופים פיננסיים לישראל, החברה הבורסאית שבבעלות בן זקן ושותפו, אברהם נניקשווילי. השלד הבורסאי של מנופים נרכש תמורת חצי מיליון דולר בלבד, לפני כשנתיים וחצי, ממשפחת בליליוס הירושלמית (ע"ע). הבשורה האחרונה מגזרת בן זקן ונניקשוילי היא מיזוג חלקם במתחם הסטאר סנטר באשדוד לחברת מנופים בעסקת מניות לפני כשבועיים. בה בעת רכשה הפניקס 25% ממתחם הסטאר, תמורת 132 מיליון שקל, המשקף שווי של 530 מיליון שקל.

הסטאר סנטר, שנחשב כמתחם המסחרי הגדול בישראל, היה עד כה בבעלות פרטית של בן זקן, נניקשוילי ועוד אדם בשם חיים רביבו. הכדורגלן, הדמות הנערצת של אשדוד, הוא חברו מילדות של בן זקן. בעוד רביבו נולד בעיר, בן זקן הגיע אליה בגיל 10 וגדל עם רביבו ברובע ח', לא מהאזורים הנבחרים.

בן זקן לא מעז לחשוב לזוז מהעיר. פלגאר, החברה הפרטית של רביבו, נניקשוילי ובן זקן, יוזמת פרויקטים רבים באשדוד. בן זקן מספר כי "אני פעיל עסקית בעיר 15 שנה, אך מעורב במגורים רק בשנים האחרונות, בפרויקטים בהיקף של למעלה מ-2,000 יח"ד, למרות שרוב הפעילות היא במסחר (120 אלף מ"ר).

למבקר מן החוץ נראה שלבן זקן (וכמובן לרביבו) לא תהיה בעיה למכור לאשדודים דירות, וכי אף אדם לא יוכל לסרב לצעירים הנמרצים והחביבים. כאשר בן זקן נכנס לאולם מקומי בו ישב ראש העיר, לא היה ספק למי יש יותר כבוד ומי מעורר את ההתרגשות בקרב הנוכחים. למרות היותו גם בעלים (יחד עם רביבו) של קבוצת הכדורגל המקומית, מ.ס. אשדוד ושל עיתון מקומי מוביל, מפתיע בן זקן ואומר כי פופולאריות זו דווקא עומדת לו לרועץ. "מבחינת בירוקרטיה יותר קל לי בערים אחרות. בעיר שלך יותר קשה, כי כל דבר נבחן שבעתיים".

מבחינה עסקית, מודה בן זקן, הוא נהנה מיתרונות בעיר. "ברור שכשאתה בונה במגרש הביתי, יש לך יתרונות. מי כמוך מכיר את ההיצע והביקוש, את פוטנציאל השיווק ואת הקונספט הנכון. היתרון השיווקי בעיר שלנו הוא עצום, אבל באשדוד יש עוד יתרון - זו עיר עם היצע נמוך של קרקעות וביקוש גדול, גם בתחום המסחר וגם בתחום המגורים. אולם בעיר הבית יותר קשה בירוקרטית. התהליך שלי להוצאת תב"ע בנהריה, ברחובות או בהרצליה הרבה יותר מהיר מאשר באשדוד. מכיוון שמדובר בשם מקומי גדול, תמיד יש לאופוזיציה מה להגיד וזה לוקח יותר זמן", מספר בן זקן. היתרונות העסקיים לדבריו לא מתבטאים דווקא בפרמיה במחיר, "אבל היכולת לשווק מהר יותר, עושה את הפרויקט כלכלי יותר, לא צריך להשקיע הרבה בפרסום, והמכירה המהירה מקטינה את הנושא המהותי של עלויות המימון שנמוכות בהרבה".

בתור השגריר מספר אחד של העיר, אומר בן זקן כי "חל שינוי תדמיתי בארבע השנים האחרונות בצורה שבה 'שאר העולם' חושב ותופס את אשדוד. מי שלא הכיר את העיר וניזון רק משמועות ומרכילות, קטלג את אשדוד באיזשהו מקום באזור נתיבות". לבן זקן חמישה ילדים, ורק כעת שכנעה אותו אשתו לעבור מדירת 5 חדרים והווילה המפוארת שלו כבר החלה להיבנות.

באר שבע > משפחת אביסרור

"בשנתיים האחרונות כבר לא חושבים איפה להרוויח"

מרבית הקבלנים המושבעים של עירם מצהירים כי לא משנה מה יקרה, בעיר הבסיס שלהם, הם לא יפסיקו לבנות. בחברת אביסרור משה ובניו המשיכו לבנות בבאר שבע שנים רבות למרות הקשיים, אך כעת גם בחברה מודים כי הם אוהבים את באר שבע והיא תישאר עירם, אבל כרגע אין טעם לבנות בבירת הנגב.

יורם אביסרור, מנכ"ל חברת אביסרור משה ובניו המשפחתית מספר כי כתוצאה מהמצב, בשלב זה הקפיאה החברה את פעילותה בבאר שבע, לאחר שהפרויקט האחרון שהיה בשיווק הסתיים לפני כחודשיים. "בימים טובים נפתח את הקרקעות שיש בידינו בעיר. אבל אי אפשר לבנות רק בגלל שאתה מקומי ורוצה לתת לעיר, ולהפסיד בסוף", מספר אביסרור. כבנו של מקים החברה משה אביסרור, שמזוהה עם הבנייה בנגב ומשמש כיו"ר ארגון הקבלנים בדרום למעלה מעשור, מבכה יורם את מצב הענף בנגב.

בשל המצב, למרות ש-2007 הייתה שנה של צמיחה למרבית החברות, החברה ירדה בכ-12% במספר הדירות שמכרה. "צריך להחזיר את המענקים והפטור ממסים לתושבים, שבסכום הזה יוכלו לשלם את המשכנתא", אומר אביסרור, "באר שבע היא עיר ממוצעת מינוס, אין כאן שכר גבוה ולכן צריך למכור במחירים מתאימים. בשנתיים האחרונות, כבר לא חשבנו איפה להרוויח, רק אולי לצאת באיזון עם העלויות או אפילו להפסיד קצת, העיקר לסיים פרויקטים. בשנה שעברה מכרנו כ-30 דירות בעיר, אבל כרגע זה לא כלכלי".

כל תשעת הילדים של משה גרים בעיר, כאשר האב וארבעה מבניו מעורבים בעסקי הנדל"ן. משה פעיל בענף מעל 50 שנה מתוכם למעלה מ-30 שנה ביזמות. החברה הגיעה לבאר שבע מירוחם ב-1980, ומאז בנתה בעיר למעלה מ-5,000 דירות, כמחצית מכלל הדירות שבנתה בכל הארץ. יורם מתגאה במוצאו הדרומי ומדגיש את הקשר שלו ושל משפחתו לבאר שבע ולדרום הארץ. לדבריו, הקשר לעיר נובע מהיותה של באר שבע עיר קטנה כאשר האנשים בה עדיין מכירים אחד את השני, לעיתים עוד מימי בית הספר.

"כמי שבונים פרויקטים ברחבי הארץ, באפשרותי למצוא לעצמי מקום מגורים חלופי במרכז הארץ. אך בכל זאת אינני מוותר על מגורים בבאר שבע. לא נולדתי בה אך מאז שכל שבט אביסרור הגיע מירוחם, כולנו בבאר שבע ועם שורשים חזקים. המשפחה התרחבה ונולדו ילדים אך כולם נשארו מחוברים לעיר ולא עוזבים אותה בעד שום מחיר. יש בבאר שבע אוירה שאין כדוגמתה בשום עיר אחרת, בניגוד לת"א, העיר הגדולה, המנוכרת והקרה, פה המנטאליות היא של עיר קטנה, האנשים חמים, מאוד אכפתיים אחד לשני. אני מכיר כמעט 90% מהתושבים ולזה אין תחליף. אמנם אני נוסע כמעט כל יום למרכז הארץ שעה וחצי לכל כיוון אבל זה שווה את זה", מדגיש אביסרור.

אביסרור מאשים את המדינה בשיתוק הבנייה בבירת הנגב. "לא יתכן כי לא מוסיפים מקומות עבודה בעיר. האוניברסיטה מושכת מדי שנה עשרות סטודנטים, אך הבעיה שהם לא נשארים. המדינה לא מוסיפה מקומות עבודה. ניתן להקים פארק תעשיית הייטק באזור, כך שימשוך סטודנטים להישאר ואף ימשוך את תושבי המרכז".

החברה היא גם הספונסרית של קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע. בנוסף, היא פעילה בעמותות הצדקה בעיר וכיום הפעילות ההתנדבותית מהווה את עיקר פועלו של מייסד החברה. יורם מציין, כי הבנייה מחוץ לאזור הטבעי כרוכה במאמץ לוגיסטי וביצירת קשרים חדשים שבבאר שבע קיימים ומקלים עליהם את העבודה.

ראשל"צ > שמשון זליג

"מסייר כל בוקר באתרים"

שמשון זליג בן ה-75 הוא שם דבר באזור ראשון לציון ונס ציונה. דירות שלו זוכות לביקוש מקומי רב, גם אם בקנה מידה ארצי, בשעה שלא כל הציבור מכיר אותו.

בקרב הקבלנים, אין כמעט אחד שלא מכיר את אחד מותיקי הקבלנים עם ניסיון של 45 שנה, ובעבר פעיל בולט בארגוני הקבלנים. זליג החל את פעילותו בתחום הנדל"ן בראשל"צ, בה החל לבנות בשנת 1963. זליג בנה רבים מהבניינים במרכז העיר ועד היום בנה בה למעלה מ-1,500 יח"ד, בין השאר את מגדל המגורים הגבוה הראשון בעיר, מגדלי נווה כרמית, ברחוב ז'בוטינסקי צמוד למשטרה. בקרוב עומדים זליג ורעייתו לעבור להתגורר בפנטהאוז במגדלים החדשים של 'וילאז' אל הים', לאחר 30 שנות מגורים בפנטהאוז שבנה במרכז העיר. למרות שכיום הוא בונה גם בצפון ת"א, עבורו "ראשון היא הבית". החברה בנתה גם את מרכז בן גוריון בעיר, מרכז מסחרי בן 2,500 מ"ר.

לאחר שהצליח למתג את שמו (עוד לפני שידעו מה זה) בראשל"צ, זלג לנס ציונה הסמוכה, בה החל לפעול לפני כ-20 שנה, וגם שם קנה לו שם מקומי מובחר. תחילה בנה את שכונת נווה כרמית בצמוד לקניותר, עם 14 בניינים ולמעלה מ-350 יח"ד. כיום הוא בונה את שכונת הדרי סמל, הכוללת 16 בניינים, 26 קוטג'ים ומרכז מסחרי.

זליג ידוע כאספן אומנות ישראלית. מזה שנים, בכל בנין חדש הוא מציב עבודת אומנות של אומן ישראלי ידוע ביניהם דודו גרשטיין, דורית פלדמן ועוד. גם היום, מספר זליג כי הוא נוהג לפתוח כל בוקר בסיור באתרי הבנייה. זליג מספר כי 50% מרוכשי הדירות הגיעו בעקבות המלצה של קרוביהם שהינם דיירי החברה או מי שרכשו מהחברה דירה בעבר. "אותם רוכשים חוזרים, מודעים לכך כי למוניטין ולשם הטוב והאיכותי של החברה, יש ביטוי במחיר הדירות שהיא משווקת הממוצב מעל למחירי השוק", אומר זליג. התבססותו ארוכת השנים באזור, הביאה אותו לייסד במסגרת ההתאחדות קרן מלגות לסטודנטים מצטיינים בני העיר. בנוסף, משמש זליג יו"ר חוג ידידי בית החולים הגריאטרי שמואל הרופא, המשמש את תושבי נס ציונה וראשון.

ביחס להתנהלות מול הרשויות המקומיות, אומר זליג כי "קשרי העבודה האמיצים והתקינים עם עיריית ראשל"צ הם תולדה של עבודה בשיתוף פעולה פורה לאורך שנים, המאפשרת היכרות עם הנהלים והפרוצדורות המקובלים בעירייה ויכולת לפעול על פיהן על מנת לקדם תוכניות ויוזמות בועדות העירייה השונות, וכך המצב גם בנס ציונה". לדבריו, האתגר בכניסה לעבודה במועצה או עירייה חדשה, היא להכיר מקרוב את נהלי העבודה ולפעול בצמוד אליהם. "החברה פועלת גם בערים אחרות, אך לא על חשבון בערים שהן 'הבית'".

באר שבע > אלי להב

"שמות קטנים - ביצועים גדולים"

היזם שתקע יתד בבאר שבע וחולש היום על התחום המניב בה ללא עוררין, הוא איש העסקים אלי להב. להב בן ה-56, נולד בעיר העתיקה בבאר שבע ובגיל 12 עבר עם משפחתו לשכונה ג'. את דרכו בעולם העסקים החל להב ב-1974 לאחר שחרורו מהצבא, כסוכן של קבוצת שמן באזור באר שבע והדרום.

מאוחר יותר, ב-1978, עבר להב, אז בן 26, לתחום הקמעונאות ופתח את הסופרמרקט הראשון שלו בבאר שבע בשטח 400 מ"ר, ששימש גם מחסן לשיווק סיטונאי. ב-1987 הוא פתח סופרמרקט פרטי בשטח של כ-1,500 מ"ר, הידוע כבית אשל, ועד היום אחד הסניפים החזקים של רשת מחסני השוק. 1993 סימנה את פריצת הדרך של להב בתחום הקמעונאי כשבאזור תעשייה שומם סמוך למחסני הרכבת בבאר שבע הוא הקים חנות בשטח של כ-5,000 מ"ר, שהיתה חנות הדיסקאונט הראשונה והגדולה בארץ, תחת המותג מחסני הרכבת. החנות הציגה את קונספט ה-One Stop Shop, בה בחנות אחת אפשר "למצוא את הכל". בהשוואה לגדלים שהיו מקובלים אז, כ-2,500 מ"ר, החנות היתה גדולה בצורה חסרת תקדים.

ב-1995 רכש להב את קבוצת הכדורגל הפועל באר שבע, הביא את השחקן ג'ובאני רוסו לארץ, לקח את יוסי בניון תחת חסותו ושלח אותו לשחק באייאקס. בשנתיים שהפועל היתה בבעלותו זכתה הקבוצה בגביע הטוטו ב-1995 ובגביע המדינה בכדורגל ב-1996.

באותה שנה רשת קו אופ הרבוע הכחול רכשה את פעילות חנות הדיסקאונט סמוך למחסני הרכבת תמורת כ-10 מיליון דולר. כחלק מהמכירה נחתם הסכם של אי תחרות בטווחי מרחק מסוימים, ולכן להב יצא מפעילות בתחום הקמעונאות למשך שלוש שנים, במהלכן בנה את מתחם חוצות להב בעמק שרה בבאר שבע, לאחר שקנה חטיבת קרקע באזור ב-1997, בשטח 25 דונם. להב בנה את חנות המזון הגדולה בישראל על פני 14.5 אלף מ"ר וגם הפעיל סבב הסעות לחנות מכל רחבי העיר. לפני חודשיים רכשה הפניקס את חוצות להב, תמורת 75 מיליון שקל.

בשנת 2000, לאחר מכירות בהיקף 25 מיליון שקל לחודש, רכשה רשת שופרסל את הפעילות הקמעונאית של המותג חוצות להב ושכרה את הנכס לתקופה של 24 שנים בדמי שכירות שנתיים ממוצעים של 5 מיליון שקל. בהתאם להסכם אי תחרות עם שופרסל היה על להב להימנע מפעילות באזור הדרום לתקופה של שלוש שנים. ב-2002 החל להב בהקמת רשת סופרמרקטים ארצית תחת השם המסחרי מחסני להב, המונה היום שבעה סניפים.

ביוני 2006 רכש להב יחד עם קבוצת יזמים מקומית את הבעלות על קרקע פרטית בשטח של כ-50 דונם, עליה עמד מלון נאות מדבר בלב שכונות המגורים המערביות של באר שבע, לצורך הקמת קניון בשטח 42 אלף מ"ר, מהגדולים בארץ והגדול ביותר באזור הדרום, בעלות משוערת של כ-200 מיליון דולר. בחודש שעבר השלים להב רכישה של 40% נוספים במתחם והיום הוא מחזיק ב-100% מהמתחם. לפני שבועיים אישרה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה את הקמת הקניון, שישתרע על שתי קומות ויכלול כ-200 בתי עסק ו-1,600 מקומות חנייה, לצד פארק ציבורי למשחקים ופנאי, שגם בו ישקיע להב.

"חשוב שתושבי הדרום הצעירים יידעו שגם מבאר שבע והנגב אפשר לעשות עסקים גדולים", אומר להב, "הסטודנטים שמסיימים פה ללמוד יכולים להיות בטוחים שכדאי להם להישאר בעיר אחרי הלימודים, הרי לא יכול להיות שכל המדינה תהיה בדמות תל אביב.

"בבאר שבע ובנגב יש אנשים שיודעים לחיות ויודעים להתלבש. יש בבאר שבע ובנגב הרבה תרבות, אוניברסיטה ענקית, בית חולים גדול, מפעלי תעשייה כמו ים המלח, ברום, קמ"ג, מכתשים וחברות שמשווקות את התוצרת לכל העולם.

"לגבי הקניון, פועלים כאן שני כוחות מנצחים - גם יזמות וגם קמעונאות. בשילוב של יזמות וקמעונאות, הצלחתי להפוך את אותם שטחים לשטחים של הצלחה. אני חושב שהמסר מכאן לאנשי הדרום הצעירים הוא שלא יסתכלו על הדברים דרך המשקפיים של כולם, אלא דרך המשקף שלהם - לראות מה שאחרים לא רואים, ואז תבוא הצלחה גדולה. אני אישית לא מתרשם משמות גדולים, משום ששמות גדולים משמע ביצועים קטנים, שמות קטנים משמע ביצועים גדולים".

מנהל הפיתוח העסקי של להב, אבי שייט, מוסיף כי "בבאר שבע יש פוטנציאל כלכלי אדיר מבחינת כוח קניה. מדובר בתרבות מותגים ברמה שלא נופלת ממרכז הארץ וגם הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצאה שתושבי באר שבע מייצגים האחוז הגבוה ביותר בהוצאה על נעליים והלבשה פר משפחה.

"באר שבע היא עיר מטרופולינית ומרכזת אליה את כל פעילות הדרום. מלבד ה-200 אלף ויותר תושבים החיים בעיר, סביבה מתגוררים עוד כ-150 אלף תושבים שבאר שבע משמשת עבורם עיר מחוז. צריך להוסיף לכך את עידוד הדרום עם המעבר של עיר הבה"דים ותוספת תושבים שיעתיקו מגורם לאזור, עידוד אוניברסיטת באר שבע והקמת פארק תקשורת בעומר".

חיפה > גב-ים

"נולדנו פה ונשארנו בבית"

כחברה שנולדה בחיפה - עיר שעד היום משמשת לה בסיס, שחקנית הבית המזוהה ביותר עם העיר היא חברת גב ים, מקבוצת נכסים ובניין מבית אי.די.בי.

מעבר לכך, העובדה שיו"ר נכסים ובניין הוא רפי ביסקר, חיפאי הגר ברחוב יפה נוף שעל הכרמל, ושגם לנוחי דנקנר, בעל השליטה באי.די.בי, יש שורשים חיפאיים, וודאי מסייעת גם היא לטיפוח הלויאליות לעיר.

מתוך שטח כולל של 700 אלף מ"ר של נכסים מניבים בכל הארץ, 278,247 מ"ר ממוקמים בחיפה, מתוכם 110 אלף מ"ר בעיר עצמה - כולל תעשייה ולוגיסטיקה, היי-טק ומשרדים, מסחר, אולם קונגרסים וחניונים ועוד 168 אלף מ"ר המהווים את שטחו של פארק מת"ם שנמצא במבואות הדרומיים של העיר, ומתפקד כפארק ההיי-טק והעסקים הגדול והוותיק בישראל, בו מחזיקה החברה 50.1% בשותפות עם החברה הכלכלית לחיפה, שמחזיקה ב-49.9% הנותרים.

שטחים אלה עולים בגודלם הכולל על אלה בהם מחזיקה החברה בערים המזוהות יותר עם מרכז הארץ. לשם השוואה, בהרצליה מחזיקה החברה נכסים מניבים בשטח כולל של 113,931 מ"ר ואילו בקיסריה בשטח כולל של 50,375 מ"ר.

"היסטורית אנחנו חברה חיפאית", אומרת מנכ"לית גב ים, שרון שוופי, "ייסדו אותנו משקיעים אמריקאים שרכשו קרקעות במפרץ חיפה והתרגום של השם האנגלי של החברה הוא הגב של הים, משום שהם רכשו קרקעות שניצבו עם הגב לים. במהלך השנים החברה רכשה הרבה מאוד עתודות קרקע בכל רחבי הארץ. גם היום חלק נכבד מעובדי החברה הם חיפאים. גולת הכותרת של גב ים בחיפה הוא פארק מת"ם שייחודו מתבטא בסוג החברות שבחרו לשבת בחיפה, ולמה הם בחרו להגיע דווקא לכאן? בעיקר בגלל האוכלוסייה הטובה שיש בעיר חיפה, המתאפיינת בכוח אדם ייחודי שצמח מהמוסדות האקדמיים הביתיים כמו הטכניון ואוניברסיטת חיפה. נולדנו פה ונשארנו בבית".

עוד הוכחה להיותה של גב ים יזם מוביל בעיר היא הגדרתה בידי מינהל ההנדסה בעירייה כיזם אסטרטגי. זאת במסגרת הקמת מחלקה הנקראת נציג קשרי יזמים, המהווה כתובת אחת ברורה ליזמים שהוגדרו אסטרטגיים, ובהם שיכון עובדים, אפריקה ישראל, אנגל, אזורים וחברת נמלי ישראל. המחלקה מלווה את היזם מול כל מחלקות העירייה. יתרה מכך, ישנם פרויקטים ספציפיים שאם העירייה מזהה אותם כבעלי חשיבות עירונית, הם מקודמים במסלול שנקרא ועדות הליווי של מהנדס העיר, במסגרתן מקודמות התוכניות בלוח זמנים קצר ביותר. פרויקטים דוגמת אלה הם שכונת רמת חביב של גב ים, תוכנית הפיתוח של בית החולים רמב"ם ביוזמת בית החולים ואיש העסקים איתן ורטהיימר, הבניין הירוק של אינטל וקומפלקס 24 בתי הקולנוע של א. דורי סמוך לקניון לב המפרץ.

"אנחנו בזמן האחרון פונים בצורה יזומה לחברות יזמיות ומזמינים אותן לפתח בחיפה", ציין מהנדס העיר אריאל וטרמן, "ואכן נרשמה עלייה משמעותית במספר היתרי הבנייה שהונפקו בשנה האחרונה בעיר, מה שמעיד על גידול בשיעור הצמיחה והפיתוח בה".

אבל מעבר לנדל"ן המניב, משלימה היום גב ים את הקמת שכונת כרמל וים בכרמל הצרפתי, בפרויקט שכולל 216 יחידות דיור במגוון גדלים. בנוסף, בשיתוף עם חברת אוסיף, מחזיקה גב ים בשטח של 60 דונם, עליו מתוכננת לקום שכונת המגורים הגדולה בתולדות העיר, רמת חביב, במורדות המערביים של הכרמל. היקף הפרויקט, שעלותו נאמדת ב-160 מיליון דולר, הוא 1,063 יחידות דיור ומרכז מסחרי בשטח 5,000 מ"ר.

השם הטוב של גב ים בחיפה הוא שגם שכנע את קבוצת אי.די.בי להשתמש בחברת הנכסים המניבים גם לפרויקטים למגורים הקמים בעיר (ולא בחברת נוה גד שבדרך כלל בונה את המגורים בקבוצה).

בכל מקרה, הפעילות הנדל"נית של גב ים בעיר לא תמה. לפני שמונה חודשים חתמה חברת מת"ם על הסכם חכירה של 30 דונם במבואות הדרומיים של חיפה, דרומית-מזרחית לפארק מת"ם, תמורת 19.3 מיליון שקל. לפי התב"ע החלה על המגרש ניתן להקים עליו נכסים שמיועדים לתעשייה עתירת ידע בשטח עילי של 60 אלף מ"ר. במקביל, במהלך השנה הקרובה מתכננת חברת מת"ם להקים בפארק את פרויקט הייזום מגדלי מת"ם מערב, בשטח כולל של 40 אלף מ"ר. בנוסף, מתכננת גב ים להקים מבנה מסחרי בן 1,400 מ"ר במתחם אדמירליטי שבבעלותה במפרץ חיפה, בעלות 3 מיליון שקל.